מבט מפוכח על אמפטיה
שפיות זמנית | 12/12/2013 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
הדימוי של הפסיכולוג כבלש חד ומדויק הוא עתיק למדי בתוך המסורת הטיפולית, ונדמה שהוא מתחיל בחומרים ובאופן המחשבה שפרויד הציע. מאז נכתבה ספרות ענפה על הכשלים האמפתיים שהעמדה ה"בלשית" מזמנת, ואופני הטיפול השתנו ללא הכר. יחד עם זאת, באופן מעניין, ומעט בלתי צפוי, נראה שבזמן שחלף שני המושגים - "בלש" ו"ואמפתיה" – עברו כברת דרך וכעת במאמר מרתק שפורסם ב- AEON (תרגום לעברית ב"אלכסון") מצביעה מריה קוניקובה על הקרבה הגדולה שלהם, באמצעות הדוגמה של שרלוק הולמס.
"בדרך כלל, כשאנו חושבים על אמפתיה, מתעוררים בנו רגשות של חום ונוחות, ונדמה לנו שהיא תופעה רגשית במהותה. אבל ייתכן שאנחנו תופסים את האמפתיה בצורה שגויה. אולי החשיבות האמתית שלה טמונה ב"ערך הדמיון" שהולמס משתמש בו, ולא רק בחוויית ההזדהות הרגשית.[...] מכיוון שהוא השקיע רבות בשיכוך התגובות הרגשיות הראשוניות שלו לאנשים, יכולת ההתאמה שלו נעשתה שלמה יותר, והוא מסוגל לדמיין בהצלחה את המציאות מנקודת מבט חלופית. באופן אירוני, הוא הופך לשיקוף פחות אגוצנטרי ויותר מדויק של מה שאדם אחר חושב או חווה בכל רגע נתון."
