פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
היום הבינלאומי למניעת התאבדות - 2013

היום הבינלאומי למניעת התאבדות - 2013

שפיות זמנית | 10/9/2013 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

גם השנה, כמו בכל שנה בעשור האחרון, מצוין היום הבינלאומי למניעת התאבדות ב-10 בספטמבר, במטרה להעלות את המודעות לאפשרות למנוע התאבדות. לפי הערכת ארגון הבריאות העולמי, כמיליון אנשים מתים מדי שנה כתוצאה מהתאבדותבישראל עומד המדד העגום על כחמש מאות מתאבדים בשנה. השנה בחר האיגוד הבינלאומי למניעת התאבדות(IASP) לציין את היום בסימן "סטיגמה כמחסום משמעותי בדרך למניעת התאבדות". לדברי הארגון סטיגמות הנוגעות למעשה ההתאבדות ולמי שמבצע את ההתאבדות בפרט מונעת במקרים רבים גישה לאנשים השרויים במצוקה ופעולות מניעה שיכולות להציל חיים (מחקר טרי העוסק במשתנים המנבאים סטיגמה לגבי אובדנות ניתן למצוא כאן). בסרטון קצרצר שהופק על ידי האיגוד מסביר נשיא הארגון, ד"ר לני ברמן כי 'מניעת התאבדות מתחילה במודעות לכך שאפשר למנוע התאבדות'. על פניו משפט מובן מאליו, אך נראה שבפועל, לא רק האדם הממוצע, אלא גם אנשי מקצועות הטיפול השונים וקובעי המדיניות הציבורית, נדרשים לא פעם לתזכורת לכך שצמצום היקף ההתאבדות הוא יעד אפשרי וישים.

מחקר יעיל ומעמיק של גורמי הסיכון להתאבדות, זיהוי מוקדם וטיפול, הוא אבן יסוד בתהליך הקמת מערך מניעה אפקטיבי. דוגמא עדכנית לחשיבות של מחקר בתחום האובדנות אפשר למצוא בסדרת מחקרים חדשה שערך אחד מהחוקרים הגדולים בתחום האובדנות, פרופ' מתיו נוק מאוניברסיטת הארווארד, בהם נמצא כי קוגניציות אימפליציסטיות העוסקות במוות מנבאות סיכון מוגבר לביצוע ניסיונות אובדניים בעתיד הקרוב. לממצא זה משמעות רבה באבחנה של מצבים אובדניים שכן הדבר מלמד על כך, שבניגוד למקובל, גם כשצעיר אינו מעיד על מחשבות אובדניות מפורשות, אלא רק נוטה למילים הקשורות במוות, יתכן והוא מצוי בסכנה אובדנית מוגברת. בשל חשיבות המחקר למניעה יעילה, הושק לפני מספר חודשים, במסגרת הכנס הישראלי הראשון למחקר בנושא אובדנות, אגף המחקר של עמותת 'בשביל החיים' שנועד לרכז פעילות מחקר בתחום וכן להעניק תמיכה וסיוע לחוקרים צעירים בתחום האובדנות. (פרטים נוספים על פעילות האגף אפשר לקבל כאן). כמו כן, חברי העמותה  נאבקים בימים אלה לתקצובה של התוכנית הלאומית למניעת התאבדויות שנבנתה ונבחנה בשנים האחרונות על ידי ועדה בינמשרדית שכללה נציגים ממשרד הבריאות, החינוך והרווחה. (עוד על המאבק ניתן לקרוא כאן).

 

עוד בבלוג של שפיות זמנית

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

צביאל רופאצביאל רופא10/9/2013

מה גורם למעשה להתאבדויות תחת הליך טיפולי?.
מה שמניסיוני הורג, תרתי משמע, את אותם המטופלים באופן עמוק על פי השיטה הנפוצה ביותר בישראל (דינמית) אינן ההתערבויות הפרדוקסליות עצמן.
זה משהו אחר, סובטילי יותר. זו הדינמיקה שמתרחשת אחרי האגרסיה הטיפולית הברוטלית המופעלת בידיהם האמונות של המטפלים החסודים בשם הכוונות הכי טהורות והכי טובות.
כי קרה, וקורה, ויקרה פעמים אינספור, שהמטופל שספג מהלומות מידי מטפלו הנאמן, יחזור אליו ככלב נאמן ויבקש את המינימום: לדבר, לברר, להבין. להבין כדי שיוקל לו קמעה כאבו הצורב.
או אז, אם המטפל המיומן והמסור כל כך למקצועו, ברגע הקשה והקריטי הזה, יתנכר לו, ידחה אותו מעליו בגסות מסוימת, יעשה הכל כדי להכחיש ולהתנער ולהתרחק, ובייחוד להתנכר - אז תופיע המארה הגדולה מכל: הבדידות הקיומית האינסופית של אותו נפגע נפש אומלל ושבור לרסיסים.
כי אז יהיה הוא - החולה והדחוי מכל - מצוי בצד אחד של המתרס, וכל העולם כולו בשלמותו האדירה נמצא מצידו השני. שואל אני אתכם: היש בדידות איומה וקשה מזו?
ועתה, אותו 'בלתי מפותח' שנכנס בימים רבים קודם בנאיביות עצומה לטיפול פסיכולוגי (כזה שאפילו לא יצר 'ההסכמה מדעת' על פי חוק זכויות) מן הסתם היה מסוגל לשרוד את הפגיעות הטיפוליות שהטיח בו אחת לאחת מטפלו האהוב במטרה לחזקו ולקדמו ולשפר את ארגון אישיותו הילדית.
אבל לעשרה מחבריי הקרובים, אני יודע שלא היה שום סיכוי. כי הבדידות הנוראה נוספה על מצוקתם הזועקת לשמיים וטיפסה על כתפי ההתערבויות, ועטפה את קיומם במסך אפל שאין ממנו חזרה.
כן, הבדידות היא זו שבסופו של דבר הרגה אותם. מי שמכיר את אותה מכשפה רעה, לצערו, יודע היטב שידה הרבה יותר כבדה והרבה יותר קטלנית מהקש ששובר את גבו של הגמל. ק"וח.




צביאל רופאצביאל רופא10/9/2013

מתי יעלה לדיון ציבורי גם התאבדויות של מטופלים כתוצאה מהתערבויות טיפוליות?.
כאלה שבהן המטפלים לא העריכו נכון את כוחות המטופל אל מול העומס שהוסיפו ההתערבויות הטיפוליות.

אך הבעיה אינה עצם הטעויות של המטפלים שגרמו להתאבדות מטופליהם; זה מובן, זה קורה, זה חלק מסוים מהמציאות של כל ניסיון להתערב עמוק ואין דרך לחמוק מהאסונות לחלוטין.

הבעיה טמונה בניסיון להסתיר. לפעמים גם ממש לטייח. בכל מקרה לטאטא מתחת לשטיח. לא לקחת אחריות מחוץ לכותלי הקליניקות. זה מקומם.
וזה מביש!