הפסיכולוגית הארצית בראיון בנושא תורי ההמתנה למלגות התמחות בפסיכולוגיה קלינית
שפיות זמנית | 17/6/2017 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
הפסיכולוגית הארצית, הגב' ימימה גולדברג, התראיינה השבוע בתוכניתה של קרן נויבך 'סדר יום עם קרן נויבך' בנושא תורי ההמתנה למלגות התמחות בפסיכולוגיה קלינית. זאת בעקבות התנאים והנחיות לקבלת זכאות למלגה להתמחות בפסיכולוגיה שהופצו לאחרונה לציבור המתמחים.
בראיון השתתפו גם צליל אברהם, עורכת 'כאן באמת', רונה שוסטר, ממתינה להתמחות בפסיכולוגיה קלינית, ושי איתמר, חבר בתנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית ובוועד המתמחים והמתמחות בפסיכולוגיה הקלינית.
לדברי הפסיכולוגית הארצית רשימת המתנה של 350 איש היא ארוכה, ולא ראויה. אחד הדברים שנעשים כדי לצמצם את זמני ההמתנה הוא מתווה חדש של מלגות, בו המעסיק מחוייב להשתתף בעלות ההכשרה של המתמחה. וכך, על אותו תקציב יוכלו להיכנס שני מתמחים במקום אחד. עוד נאמר שנכון לשעה זו המדינה זקוקה בעיקר לפסיכולוגים התפתחותיים וחינוכיים ולכן מתעדפת אותם.
"אני מדברת קודם כל על הצרכים של המדינה, המדינה צריכה פסיכולוגים התפתחותיים, זה צורך מיידי של המדינה והיא צריכה פסיכולוגים חינוכיים, רוב האנשים, רובם ככולם, מעדיפים ללכת ללמוד פסיכולוגיה קלינית, וזו זכותם המלאה. רק הם צריכים לדעת שאם הולכים ללמוד פסיכולוגיה קלינית, יצטרכו להמתין ברשימת המתנה. הוצאנו קול קורא לסטודנטים: 'דעו מה מחכה לכם, ואנא, אם אתם חשוב לכם ללמוד את התחום, פנו לפסיכולוגיה ההתפתחותית או החינוכית'"
בראיון לא ניתנה תשובה ברורה לאבסורד בו מצד אחד ציבור הפונה לשירות הציבורי על מנת לקבלת טיפול פסיכולוגי נתקל בתור המתנה של חצי שנה עד שנה לפגישה עם פסיכולוג, כשמצד שני ישנם מאות מתמחים בפסיכולוגיה הממתינים להתחיל לעבוד.
לפניכם הקלטת הראיון להאזנה (החל מדקה 1:02:40) ובהמשך תמלול הראיון.
קרן נויבך: שעה שנייה 11:06 אומרים שלום לצליל אברהם.
צליל אברהם: שלום.
קרן נויבך: עורכת כאן באמת. הדסק הכלכלי שלנו, חלק מן הדסק הכלכלי שלנו. בואי תסבירי לנו על מסלול הייסורים של המתמחים בפסיכולוגיה.
צליל אברהם: כן, בואי נסביר במה זה כרוך להפוך אדם לפסיכולוג. קודם כל יש תואר ראשון ותואר שני ותזה, אחר כך יש התמחות. התמחות של פסיכולוג קליני נמשכת ארבע שנים, בארבע שנים האלה הוא עובד בחצי משרה, כשבעצם נפח העבודה שלו הוא גדול יותר מחצי משרה, והתשלום על העבודה הוא בין 2,800 ל-3,200 שקל לחודש.
קרן נויבך: זה ממש מזכיר את קצבאות הנכות,
צליל אברהם: ממש מזכיר,
קרן נויבך: ואת שכר המינימום, זה אותם מספרים.
צליל אברהם: את קצבאות הנכות, כן.
קרן נויבך: כלומר, אדם שרוצה להיות פסיכולוג קליני, צריך לעבוד במשך שנתיים בשכר,
צליל אברהם: ארבע שנים.
קרן נויבך: ארבע שנים, סליחה. במשך ארבע שנים בשכר שבוודאות אינו יכול לאפשר לו להתפרנס, הוא יהיה חייב או לעבוד בעבודה נוספת, או לבוא מבית מאוד עשיר.
צליל אברהם: כן. זה משהו כמו, בסך הכל כל המסלול זה משהו כמו עשר, 12, 13 שנים שבן אדם חייב, בדרך כלל זו אישה, זה מקצוע שברוב נשי, חייב איזשהו גב כלכלי, של הורים או של בן זוג.
קרן נויבך: ובלי זה הוא פשוט לא יצליח אף פעם לסיים את זה.
צליל אברהם: בלי זה אנשים, אנשים פשוט פורשים ומתייאשים מהמקצוע הזה. עכשיו, נניח שבסדר, כל אחד כשהוא נכנס למקצוע חדש,
קרן נויבך: יודע במה מדובר.
צליל אברהם: יש, כן, טירונות כלכלית, בהתחלה, אנשים צעירים, עובדים קשה ...
קרן נויבך: למרות שעדיין, אני לא מכירה מקצועות שאתה מרוויח מהם במשך ארבע שנים בין 2,800 ל-3,200 שקל.
צליל אברהם: אני גם לא מכירה. לדעתי בשוק העבודה הישראלי, אני לא מכירה משכורת יותר נמוכה מזאת. אבל, מעבר לזה, יש לך עוד בין התקופה, בין סיום הלימודים לבין ההתחלה של ההתמחות הזאת, יש תקופת המתנה, כיוון שאין מספיק מקומות התמחות. כמה זמן נמשכת תקופת ההמתנה הזאת?
קרן נויבך: נו.
צליל אברהם: לחלק הראשון של ההתמחות, כיום 3.5 שנים.
קרן נויבך: ואו.
צליל אברהם: 3.5 שנים. ואחר כך יש עוד חלק שממתינים אליו עוד שנה.
קרן נויבך: ומה את אמורה לעשות ב-3.5 שנים האלה?
צליל אברהם: יפה. עכשיו, אם היית יכולה לעבוד במקצוע שלך 3.5 שנים, מה היית עושה?
קרן נויבך: מחפשת קריירה אלטרנטיבית.
צליל אברהם: יש אנשים שבינתיים מתחילים ללמוד מקצוע אחר. יש אנשים, שאת יודעת, זה כבר גילאים כזה של 30 וקצת, 30 פלוס, אנשים מקימים משפחות. אחד מהדברים המדהימים, וגם יוצאי הדופן בהתמחות הזאת, שגם אני לא מכירה שקיים בשום מקום אחר, מתמחה שנכנסת להריון תוך כדי התמחות ולוקחת חופשת לידה של יותר משלושה חודשים, כל התקופה שהיא עשתה לפני כן בהתמחות, אם זה פחות משנה, פשוט נמחקת לה.
קרן נויבך: למה?
צליל אברהם: לא נחשבת לה.
קרן נויבך: למה?
צליל אברהם: לא ברור לי.
קרן נויבך: מה קרה?
צליל אברהם: לא יודעת.
קרן נויבך: מה, מה, זה ש-, לא, זה, זה לא סביר הדבר הזה, זה לא הגיוני, זה גם נשמע לא חוקי.
צליל אברהם: תהליך ההכשרה. נכון, זה תהליך הכשרה באמת בלתי אפשרי, פשוט, כמעט בלתי ניתן לצלוח אותו ועכשיו,
קרן נויבך: נכנסת להריון, המוח שלך השתנה, את צריכה לעשות את כל ההתמחות מחדש.
צליל אברהם: תתחילי הכל מחדש.
קרן נויבך: כן, מדהים.
צליל אברהם: כן. ועכשיו מוסיף משרד הבריאות תקנה חדשה, שאם, אמרנו שתהליך ההמתנה זה נמשך 3.5 שנים, אם המתנת שנתיים ועדיין לא התחלת התמחות, אז אנחנו מוציאים אותך מהתור. או שבואי תסבירי לנו איזה סיבה יש שחיכית כל כך הרבה זמן.
קרן נויבך: ואם לא התחלת כי לא מצאת מקום?
צליל אברהם: אז מה שאומרים במשרד הבריאות ותכף גם נדבר איתם, זה בגדול אומרים למתמחים, לכו לעשות התמחות איפה שיש. אם יש בפריפריה, לכו לפריפריה, אם יש בערד, אם יש בצפת, אל תהיו מפונקים, אל תחכו שיהיה לכם קרוב לבית, פשוט קומו ולכו. יפה, ציוני, ראוי. אבל בואו נזכיר שזה 2,800 שקל בחודש. האם בן אדם שיש לו משפחה, שכבר התחיל בינתיים לעבוד בעבודה אחרת, שהתחיל הרבה פעמים תואר מתקדם, כי הוא לא יכול לעבוד במקצוע שלו, יכול לקום, לקחת את המשפחה שלו, לקחת הרבה פעמים בן זוג הוא המפרנס העיקרי במצב הזה, לעבור עם כולם למקום שבו יש לו תקן התמחות בחצי משרה ב-2,800 או ב-3,200 שקל בחודש.
קרן נויבך: שוב, רק אם אתה מאוד עשיר,
צליל אברהם: כן.
קרן נויבך: אתה יכול להרשות את זה לעצמך. בואי, בואי נצרף לשיחה את רונה שוסטר, שלום, רונה.
רונה שוסטר: שלום.
קרן נויבך: כמה שנים את ממתינה להתמחות?
רונה שוסטר: אני כרגע ממתינה קרוב לשלוש שנים.
קרן נויבך: ומה, בזמן השלוש שנים האלה, מה עשית?
רונה שוסטר: בזמן השלוש שנים האלה אני נאלצת לעבוד במקצוע, אבל לא בדיוק בהתמחות שלמדתי. כלומר, אני מתעסקת בזווית היותר תעסוקתית של פסיכולוגיה.
קרן נויבך: אהה.
רונה שוסטר: ואני גם עובדת בשירות הפסיכולוגי החינוכי.
קרן נויבך: אוקי.
רונה שוסטר: בתפקיד של פסיכולוגית חינוכית, כשלמעשה, זה לא מה שבחרתי ללמוד.
קרן נויבך: את לא מממשת את רצונך להיות פסיכולוגית קלינית?
רונה שוסטר: נכון.
קרן נויבך: קיבלת הצעות להתמחות בתקופה הזאת?
רונה שוסטר: הצעות אנחנו לא מקבלים ,
קרן נויבך: איך זה עובד?
רונה שוסטר: אנחנו יכולים לפנות.
קרן נויבך: כן, אוקי.
רונה שוסטר: למלגות שמתפנות. כן פניתי למלגות, לצערי, עד כה אני לא במקום מספיק גבוה ברשימות ההמתנה בשביל להגיע לזימון לראיון.
קרן נויבך: רגע, אי אפשר לעשות התמחות בלי מלגה?
רונה שוסטר: יש מקומות התמחות פרטיים, שלהם לא זקוק מועמד למלגה ממשרד הבריאות. המקומות האלה הם מאוד ספורים ובהם פושה גם פרוטקציה רבה.
קרן נויבך: כלומר, את צריכה להכיר מישהו בשביל להתקבל למקום פרטי כזה.
רונה שוסטר: ברוב המקרים.
קרן נויבך: אוקי. ואת אומרת, אני הגשתי מועמדות ואני נמצאת, מה, רחוק בתור?
רונה שוסטר: אני נמצאת רחוק בתור, כאשר באמת, צריך להיות במקום ריאלי ברשימה בשביל להיות מזומן לראיון.
קרן נויבך: אהה.
רונה שוסטר: והטענה של משרד הבריאות שבאמת יש מקומות בפריפריה שאליהם כנראה אנשים פחות פונים, או לא פונים בכלל.
קרן נויבך: ומה את אומרת על זה? שיבואו ואומרים לך: 'תשמעי, צריך בקריית שמונה, צריך בצפת'.
צליל אברהם: כן, היה למשל מכרז בערד שהיא ניסתה.
רונה שוסטר: כן, אני, שוב, אני חושבת, אני מחזקת את הדברים שצליל אומרת ואני יכולה לומר ככה, בסיפור האישי שלי, אני אמא צעירה, יש לי תינוק בן שנה ושלושה חודשים, יש לי בן זוג שהוא המפרנס העיקרי שלנו, ויש לו עבודה שמחזיקה אותנו עם הראש מעל המים, פחות או יותר. אני לא יכולה, בטח לא בהתראה של חודש, שבה טורחים לפרסם בפנינו את המלגות שעומדות להתפנות, להעתיק את חיי, לקום, להוציא את הבן שלי מהמסגרת, לעבור הרחק מהמקום שבו המשפחות שלנו גרות ויכולות גם לעזור ולתת תמיכה ברמה של, ככה, לדאוג, אם זה לילד ואם זה לנו.
קרן נויבך: כן.
רונה שוסטר: ולבקש גם מבעלי לעזוב את מקום העבודה שלנו, שמפרנס אותנו, כדי שאני אוכל,
קרן נויבך: ולעבור לארבע שנים, כדי שתוכלי להשתכר 3,200 שקל בחודש.
רונה שוסטר: נכון.
צליל אברהם: אני גם רוצה להגיד משהו, שרונה בינתיים עובדת בתור פסיכולוגית חינוכית. לפי התקנה החדשה, מי שבזמן ההמתנה שלו אמר: 'טוב, אז בינתיים אני אתמקצע במשהו אחר', והלך לעשות התמחות, לצורך העניין, בפסיכולוגיה חינוכית או התפתחותית, גם מאבד את הזכאות שלו למלגה, אם הוא רוצה להתמחות בפסיכולוגיה קלינית.
קרן נויבך: אז מה, היא צריכה לעבוד במלצרות?
צליל אברהם: זאת אומרת, גם הנתיב הזה חסום בפניה.
קרן נויבך: היא צריכה לעבוד במלצרות, או בלא יודעת מה, משהו, כל משהו שהוא לא קשור לפסיכולוגיה כדי לשמור על הזכאות למלגה?
צליל אברהם: אין תשובות, לא ברור.
קרן נויבך: טוב. אז זה הזמן להגיד שלום לימימה גולדברג, הפסיכולוגית הארצית והממונה על רישוי פסיכולוגים במשרד הבריאות.
ימימה גולדברג: בוקר טוב.
קרן נויבך: בוקר אור.
ימימה גולדברג: אני לא יודעת אם להתחיל מהתיקונים של כל הדברים שנאמרו שאינם מדויקים, או להציג את הדברים כמו שאנחנו רואים אותם ואז תהיה איזושהי בהירות בכל הדברים. אני רוצה לחזור ולומר שרשימת המתנה של 350 איש היא ארוכה, היא לא ראויה ואנחנו עושים את כל המאמצים באמת לצמצם את הרשימה ככל שניתן. אחד הדברים שאנחנו עושים באמת, זמני המתנה, זה בנייה של מתווה חדש של מלגות, שבזה אנחנו מחייבים את המעסיק להשתתף בעלות ההכשרה של המתמחה ובצורה כזו נוכל להגדיל את מספר המתמחים בצורה הרבה יותר מירבית וכך תור ההמתנה יתקצר, זו שיטה ש-,
קרן נויבך: אני לא מצליחה להבין איך תור ההמתנה יתקצר?
ימימה גולדברג: רגע, אני אגיד לך, כי אם אנחנו מימנו עד היום את כל עלות ההכשרה שלו, ועכשיו אנחנו נחייב את המעסיק לממן, להשתתף בעלות ההכשרה שלו, הרי שעל אותו תקציב אפשר להכניס שני אנשים, במקום אדם אחד. ובצורה כזאת מספר הממתינים יצטמצם, כי יותר אנשים יוכלו להתחיל את הליך ההתמחות, שזה שינוי במתווה המלגות שהתחלנו להכניס אותו בשנה שעברה ביוני, היה לנו וויכוח,
קרן נויבך: או שהמעסיקים ייקחו פחות מתמחים.
ימימה גולדברג: לא, לא, לא ייקחו, זה משתלם לכולם, אנחנו בדקנו את זה, זה משתלם לכולם, אני אגיד לך גם למה. אם תרשי לי, אני גם אסביר לך למה.
קרן נויבך: אהה.
ימימה גולדברג: מכיוון שברגע שמתמחה עובד.
קרן נויבך: ומיד צליל גם תתייחס, כן. בבקשה.
ימימה גולדברג: בהחלט. ברגע, כי אני רוצה פשוט לענות, כי אתם אמרתם דברים וחשוב לי להגיב עליהם ולדייק אותם. ברגע שמתמחה נותן טיפול, אז המעסיק מקבל תמורה עבור הטיפול וכך, מתמחים מייצרים מגעים ומייצרים הכנסה ולכן המעסיק יכול לממן חלק מההכשרה ואנחנו משתתפים בחלק הנוסף.
קרן נויבך: אוקי, רגע,
(מדברים יחד)
קרן נויבך: שנייה, ברשותך, ימימה,
ימימה גולדברג: אני רוצה לסיים,
קרן נויבך: רק שנייה.
ימימה גולדברג: אני רוצה לסיים את המשפט הזה, עשינו תחשיבים, נעשו תחשיבים ובהחלט ראינו שיש היתכנות כלכלית לממן, או להשתתף בהכשרת מתמחה, גם בקופת חולים וגם במשרד,
קרן נויבך: כן, אז זהו, אני רק רוצה להסביר, ברשותך, המעסיק פה זה קופות החולים.
צליל אברהם: זהו, אני רק רוצה.
קרן נויבך: כן, צליל.
צליל אברהם: כן, כשימימה אומרת המעסיק, היא מתכוונת, ברוב המקרים זה קופות החולים,
קרן נויבך: לקופות חולים.
צליל אברהם: או בתי חולים. מה שמשרד הבריאות רוצה לעשות, בסופו של דבר, שיקרה עם המתמחים בפסיכולוגיה, דומה למה שקורה למתמחים ברפואה, מתמחים ברפואה, משרד הבריאות ברוב המקרים לא מממן, לא נותן מלגה כדי לממן את ההתמחות שלהם, אלא בית החולים מממן את זה, או קופת חולים כללית מממנת את זה, כי זה משתלם לה. והם מנסים,
ימימה גולדברג: שמה זה תקנים, אנחנו מדברים על משהו אחר, אנחנו לא מדברים על מימון מלא, שם זה תקן, זה לא אותו דבר, זה ממש לא אותו דבר וחבל לעשות את ההשוואה הזאת.
צליל אברהם: על שהם ישתתפו במימון, את מדברת, נכון?
ימימה גולדברג: הם משתתפים בעלות הכשרת המתמחה.
צליל אברהם: אוקי, זה גם מה שאני מכירה. ממה שידוע לי, קופת חולים כללית,
ימימה גולדברג: אוקי, אבל זה לא תקן מלא,
קרן נויבך: רגע, רגע, אבל ברשותכם, אני רוצה לשאול שאלה אחרת,
ימימה גולדברג: אני, אבל אני רוצה להגיע לעיקר.
קרן נויבך: לא, אבל ימימה, ברשותך, אוקי? ברשותך. אני רוצה לשאול שאלה אחרת, האם את חושבת שהגיוני שבן אדם ישתכר במשך ארבע שנים בין 2,800 ל-3,200 שקל,
ימימה גולדברג: לא, ממש לא.
קרן נויבך: האם את חושבת שמדינת ישראל,
ימימה גולדברג: ממש לא הגיוני.
קרן נויבך: רגע, שנייה, יכולה לייצר דור חדש של פסיכולוגים קליניים ראויים, בסכומים האלה?
ימימה גולדברג: הסכום, הסכום הוא לא רלוונטי, ואני אגיד לך גם למה.
קרן נויבך: למי?
ימימה גולדברג: כי,
קרן נויבך: למי שהוא רוטשילד הוא לא רלוונטי.
ימימה גולדברג: הוא רלוונטי מאוד למתמחה, אבל עדיין,
קרן נויבך: נו.
ימימה גולדברג: למרות הסכומים המאוד נמוכים, והבלתי סבירים, ואני מסכימה איתך לחלוטין, עדיין אנשים רוצים ללמוד ולהתפתח בתחום, ועושים את כל המאמצים,
קרן נויבך: כלומר, את בונה על זה,
ימימה גולדברג: ומספר האנשים,
קרן נויבך: שאנשים ימשיכו,
ימימה גולדברג: אני לא בונה,
קרן נויבך: לרעוב כדי להיות פסיכולוגים.
ימימה גולדברג: להפך, לא רק שאני לא בונה על זה, לא רק שאני לא בונה על זה, אני, אם הייתי יכולה לעשות, להפחית את מספר האנשים שפונים ללמוד פסיכולוגיה קלינית. בואי נגיד ככה, המדינה צריכה היום בעיקר פסיכולוגים התפתחותיים וחינוכיים, זה הצורך של המדינה.
קרן נויבך: אז אתם לא רוצים בעצם פסיכולוגים קליניים?
ימימה גולדברג: דקה, דקה, דקה. דקה, אני לא אמרתי שאנחנו לא צריכים.
קרן נויבך: לא, אמרת שהמדינה, לא, תשמעי, בואי נחדד,
ימימה גולדברג: אני אומרת שוב,
קרן נויבך: את ברגע זה אמרת,
ימימה גולדברג: אני אומרת שוב, אם אני בודקת,
קרן נויבך: את אמרת שהמדינה צריכה פסיכולוגים התפתחותיים.
ימימה גולדברג: את הצרכים של המדינה.
קרן נויבך: נכון?
ימימה גולדברג: אני אומרת מה הצרכים של המדינה. הצרכים של המדינה זה בראש ובראשונה,
קרן נויבך: אז איך את מסבירה את התור העצום לפסיכולוגים קליניים?
ימימה גולדברג: אם תרשי לי לדבר, אני אענה לך.
קרן נויבך: בשמחה.
ימימה גולדברג: אני אענה לך. קודם כל, המדינה צריכה,
קרן נויבך: לא, כי, אני אגיד לך למה אני שואלת, כי בסופו של דבר, את המאזין,
ימימה גולדברג: אני לא יכולה לענות לך,
קרן נויבך: לא, רק שנייה, ימימה, ברשותך, את המאזין פחות מעניין הדקויות שמעניינות את כל אחד ואחת מהמתמחים, שהם חשובים, אבל מעניין אותו גם התמונה הכללית, והתמונה הכללית,
ימימה גולדברג: אז אני רוצה לענות לך על התמונה הכללית.
קרן נויבך: שהיום יש תור לפסיכולוגים קליניים.
ימימה גולדברג: אני רוצה לענות לך.
קרן נויבך: בבקשה.
ימימה גולדברג: אז אני עונה לך. אני מדברת קודם כל על הצרכים של המדינה, המדינה צריכה פסיכולוגים התפתחותיים, זה צורך מיידי של המדינה והיא צריכה פסיכולוגים חינוכיים, רוב האנשים, רובם ככולם, מעדיפים ללכת ללמוד פסיכולוגיה קלינית, וזו זכותם המלאה. רק הם צריכים לדעת שאם הולכים ללמוד פסיכולוגיה קלינית, יצטרכו להמתין ברשימת המתנה. הוצאנו קול קורא לסטודנטים: 'דעו מה מחכה לכם, ואנא, אם אתם חשוב לכם ללמוד את התחום, פנו לפסיכולוגיה ההתפתחותית או החינוכית'
קרן נויבך: תסבירי לי,
ימימה גולדברג: שמה מחכים לכם ויום אחד לא תמתינו.
קרן נויבך: תסבירי לי אם המדינה,
ימימה גולדברג: לגבי השכר, לגבי השכר.
קרן נויבך: לא, רגע, שנייה, ימימה, ברשותך. אם המדינה לא רוצה שיהיו יותר פסיכולוגים קליניים, או שמבחינתה יש מספיק.
ימימה גולדברג: היא לא אומרת שהיא לא רוצה יותר, היא לא רוצה, היא מסבירה מה התעדופים שלה.
קרן נויבך: אוקי, למה יש תור לפסיכולוגים קליניים, כל כך ארוך בקופות החולים?
ימימה גולדברג: אז אני עונה לך, אני עונה לך. אני עונה לך, יש תור מכיוון שרוב האנשים רוצים ללמוד פסיכולוגיה קלינית, וזה לא בהלימה לצרכים של המדינה.
קרן נויבך: לא, לא, זו לא הייתה תשובה, אני מתנצלת, זה לא. אני, תקשיבי, אנחנו מקבלים כל הזמן פניות לכאן, למערכת סדר יום, על כך שאנשים שרוצים להשיג תור לפסיכולוג קליני לעצמם, או לילדיהם בקופות החולים, נתקלים בתור של חצי שנה עד שנה. את אומרת לי: 'המדינה מעדיפה שיהיו פסיכולוגים התפתחותיים ופסיכולוגים חינוכיים ולא פסיכולוגים קליניים', אני לא מבינה. זה לא הגיוני מה שאת אומרת.
ימימה גולדברג: את צודקת במאה אחוז, עם המעבר לרפורמה, האחריות הביטוחית על מתן שירותי בריאות נפש עברה לקופות, הקופות צריכות לטפל בתורי המתנה, המשרד מפקח על זה, אבל זה לא במגרש הזה. זה שני דברים שונים,
צליל אברהם: איך המשרד,
ימימה גולדברג: שכורכים אותם, אבל הם לא כרוכים.
קרן נויבך: לא, אבל למה זה לא במגרש הזה? זה כמו שתגידי לי,
ימימה גולדברג: אני אגיד לך למה,
קרן נויבך: זה כמו שתגידי לי: 'יש תור עצום בסופר, אבל זה לא קשור לזה שאין מספיק קופאיות'.
ימימה גולדברג: אני אומרת שוב פעם, אני אומרת שוב פעם, אנחנו,
קרן נויבך: לא, תתייחסי בבקשה לטיעון שלי.
ימימה גולדברג: אז אני אומרת לך,
קרן נויבך: איך יכול להיות שהתור לא קשור לזה שאין מספיק פסיכולוגים קליניים?
ימימה גולדברג: אנחנו מגדילים את מספר המלגות בפסיכולוגיה קלינית על ידי מספר דרכים. אחת הדרכים, כמו שאמרתי, שינוי במתווה הקצאת המלגות ואנחנו נדרוש מהמעסיק שישתתף בהכשרה וכך יוכלו לקלוט פי שניים מתמחים. זה סידור שהחל ביוני שנה שעברה, והוא יוחל בהדרגה. קופת חולים בהתחלה לא הסכימה לשתף פעולה, בימים אלה היא חותמת והיא תקלוט הרבה מאוד מתמחים. גם קופת חולים מכבי, גם קופת חולים מאוחדת מעוניינות לקלוט והם יפתחו מקומות, כשברור להם שהם יצטרכו לממן 50% מעלות ההכשרה של מתמחה, והנושא הזה כבר נמצא בהליך של פתרון, כי המעבר מהנוסחה הקודמת לנוסחה הנוכחית לא היה קל. אבל הצלחנו לעשות אותו מול,
קרן נויבך: טוב, רק נאמר בהקשר הזה שיש עתירה לצו ביניים נגד כל הרפורמה בבריאות הנפש, שהתקבלה בשבוע שעבר,
ימימה גולדברג: אבל זה לא קשור.
קרן נויבך: בוודאי שזה קשור, כי הטענות, חלק מהטענות הם גם על התורים האלה, ועל זה שאין טיפול ראוי.
ימימה גולדברג: אוקי.
קרן נויבך: ואנשים לא מקבלים טיפול בגלל הרפורמה בבריאות הנפש.
ימימה גולדברג: אוקי.
קרן נויבך: בית המשפט העליון קיבל את זה שיש בעיה ברפורמה. אז אי אפשר לבוא ולהגיד שהיא הצליחה.
ימימה גולדברג: אבל אנחנו לא מדברים, אנחנו לא מדברים על הרפורמה, אנחנו מדברים על הכשרת מתמחים בפסיכולוגיה קלינית.
קרן נויבך: אנחנו מדברים על הרפורמה, כי חלק מהרפורמה היא העובדה שהטיפולים עכשיו מגיעים לאנשים דרך קופות החולים, אוקי? ולא כמו בעבר, דרך המדינה.
ימימה גולדברג: לא כל הטיפולים, כל הטיפולים,
קרן נויבך: חלק גדול מהם.
ימימה גולדברג: כל הטיפולים מגיעים במסגרת הרפורמה.
קרן נויבך: בוודאי שזה קשור לרפורמה, איך אפשר להגיד שזה לא קשור לרפורמה?
ימימה גולדברג: אוקי, בסדר.
קרן נויבך: הכל קשור לרפורמה לבריאות הנפש.
ימימה גולדברג: לא הכל קשור לרפורמה, כי הרפורמה היא מאוד מורכבת.
קרן נויבך: אני רוצה לשאול משהו עקרוני.
ימימה גולדברג: ויש לה הרבה מאוד רכיבים.
קרן נויבך: את פורשת בסוף אפריל, את על סף יציאה לפנסיה, נכון?
ימימה גולדברג: סוף אפריל כבר עבר, אני פורשת בסוף יוני.
קרן נויבך: בסוף יוני 2017,
ימימה גולדברג: כן, נכון.
קרן נויבך: בעצם את מייצרת כאן מהפכה שהיורש שלך יצטרך להתמודד איתה.
ימימה גולדברג: נכון.
קרן נויבך: וזה נראה לך הגיוני וסביר?
ימימה גולדברג: אני לא יודעת איזה מהפכה את מדברת, אנחנו, את התהליך המשמעותי עשינו, כבר התחלנו בשנה שעברה, אנחנו עכשיו, הוא יתחיל לקצור את הפירות של המהפכה.
קרן נויבך: כלומר, את משוכנעת שזה יעבוד.
ימימה גולדברג: אין לי ספק אפילו, אני רואה את המספרים, אני רואה את הצפי,
קרן נויבך: אוקי, מצוין.
ימימה גולדברג: אנחנו הולכים להגדיל באופן משמעותי את מספר המתמחים שיעלו לקבל מלגה. בימים אלה נחתם ההסכם עם קופת חולים כללית, הם יתחילו לקלוט את כל האנשים שעומדים היום בתור ההמתנה. הוא יראה את הפירות, הוא יראה את הפירות.
קרן נויבך: מעולה.
ימימה גולדברג: אני,
קרן נויבך: את לא תראי, את אומרת,
ימימה גולדברג: עשיתי את המהפכה והוא יראה את הפירות.
קרן נויבך: אוקי, בואי, אני אשמח אם תישארי על הקו, נגיד שלום לשי איתמר, חבר בתנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית ובוועד המתמחים והמתמחות בפסיכולוגיה הקלינית. אהלן.
שי איתמר: שלום, שלום קרן.
קרן נויבך: בוא נשים בצד את השכר, אוקי? כי את זה לא נסגור היום.
ימימה גולדברג: השכר, אוקי.
קרן נויבך: ונשים בצד את זה שלא הצלחתי להבין למה, למה המדינה לא רוצה שיהיו פסיכולוגים קליניים אם יש כזה תור, אבל אומרת כאן ימימה גולדברג: 'יש לנו נוסחה חדשה והיא תפתור את כל הבעיות'.
שי איתמר: אוקי,
ימימה גולדברג: לא, היא לא תפתור את כל הבעיות, היא תעשה שינוי מאוד משמעותי ותקצר את תור ההמתנה באופן משמעותי. היא לא תפתור את כל הבעיות, תמיד יש בעיות.
קרן נויבך: אוקי, קיבלתי את התיקון, כן.
שי איתמר: אוקי, אז קודם כל הנוסחה החדשה שהפסיכולוגית הארצית דיברה עליה, היא בעצם מניפולציה, כלומר, הבעיה המרכזית שקיימת היום, והיא בעיה שקשורה, היא קושרת בעצם שני חלקים, היא קושרת את תורי ההמתנה שציינת, תורי ההמתנה לטיפול. אלפי אזרחים ואזרחיות, ילדים וילדות ממתינים לקבל טיפול בשירות הציבורי, בין אם זה בתחנות הממשלתיות, או בקופות החולים, ומהצד השני עומדות יותר מעל 300 ממתינות, בוגרות תואר שני בפסיכולוגיה קלינית שמחכות להתחיל את ההתמחות. עכשיו, האבסורד הזה שיש ציבור שממתין להתחיל לעבוד במקצוע וציבור שממתין לקבל טיפול, במציאות, משרד הבריאות מנסה בעצם לטפל בו כבר המון זמן.
ימימה גולדברג: שי, אם זה הסיפור, אם זה הסיפור,
שי איתמר: רגע, לא,
קרן נויבך: רגע, שנייה.
ימימה גולדברג: למה אנשים לא מגישים מועמדות למכרז שמתפנה?
שי איתמר: ימימה,
ימימה גולדברג: לא, אי אפשר לאחוז את המקל שני הקצוות.
שי איתמר: ימימה, לא,
ימימה גולדברג: מצד אחד אנחנו מפרסמים מכרזים,
שי איתמר: מה שאי אפשר זה לדבר ולא להקשיב.
קרן נויבך: רגע, רגע, שנייה, ימימה, ברשותך,
ימימה גולדברג: ואנשים לא מגישים מועמדות.
קרן נויבך: את תוכלי לענות לו על הכל.
ימימה גולדברג: כן,
קרן נויבך: את תוכלי לענות לו על הכל.
ימימה גולדברג: את מבינה, תלוי איזה טיעון משתמשים מתי.
קרן נויבך: על הכל תוכלי לענות לו.
ימימה גולדברג: כי מצד שני, כשאנחנו מפרסמים מכרזים, אנשים לא ניגשים, לא מגישים מועמדות אפילו פעם אחת.
קרן נויבך: כי אתם, כי אמרה לך מקודם רננה.
ימימה גולדברג: כי מה, כי מה?
קרן נויבך: אם אני צריכה להעתיק את מקום מגורי לערד,
ימימה גולדברג: לא, את לא צריכה להעתיק את מקום מגוריך.
קרן נויבך: ולהכריח את בעלי לעזוב את עבודתו,
ימימה גולדברג: את לא צריכה להעתיק,
קרן נויבך: אז מה?
ימימה גולדברג: כי גם לירושלים לא מגישים מועמדות. ואנחנו מדברים על עבודה בהיקף של חצי משרה. אני נוסעת שלוש פעמים בשבוע מתל אביב לירושלים,
קרן נויבך: אני משוכנעת שאת לא משתכרת 3,200 שקל.
ימימה גולדברג: המרחק הוא לא רחוק, אני לא מצפה שיסעו לקריית שמונה או לצפת או לערד. אנחנו מדברים על ירושלים, מדברים על באר שבע, זה לא מרחקים בלתי אפשריים,
קרן נויבך: אז את אומרת, המתמחות מפונקות.
ימימה גולדברג: הרכבת מביאה אותם מהר מאוד.
קרן נויבך: הסיפור הוא שהמתמחות מפונקות.
ימימה גולדברג: אנחנו מפרסמים מכרזים, אנשים לא מגישים את המועמדות. אז אי אפשר מצד אחד לצעוק,
קרן נויבך: לא, אבל אני מנסה, ימימה, את אומרת, הסיפור הוא שהמתמחות מפונקות. אולי השכר כל כך נמוך?
ימימה גולדברג: לא, אני לא אומרת שהן מפונקות.
קרן נויבך: אולי השכר כל כך נמוך,
ימימה גולדברג: אני לא אמרתי שהן מפונקות, זה את אמרת.
קרן נויבך: את יודעת שבניגוד לרופא, ששווה לו לעזוב לבאר שבע, או לצפת.
ימימה גולדברג: אני לא רוצה שהיא תעזוב, אני לא רוצה שהיא תעזוב.
קרן נויבך: אבל אולי אין לה ברירה.
ימימה גולדברג: רופא עובר לבאר שבע כי הוא משרה מלאה, פה זה חצי משרה.
קרן נויבך: אבל זה בדיוק העניין.
ימימה גולדברג: אני לא מדברת על מרחקים, אני מדברת על ירושלים, אני מדברת על באר שבע.
שי איתמר: אפשר?
קרן נויבך: כן, רגע, רגע,
ימימה גולדברג: כל רכבת מגיעה,
קרן נויבך: בסדר, ימימה,
ימימה גולדברג: בואי, אנחנו מדברים על,
קרן נויבך: את פשוט קובעת לאנשים איך הם יחיו את החיים שלהם, אבל זה בסדר, אין בעיה.
ימימה גולדברג: אני לא קובעת להם, אבל אם הם רוצים לקבל,
קרן נויבך: שי.
ימימה גולדברג: אם הם רוצים לקבל מימון מטעם המדינה.
קרן נויבך: אוקי.
ימימה גולדברג: והמלגות מפוזרות גם במרכז וגם בפריפריה. אז מי שרוצה לקבל מלגה ולסיים את ההתמחות שלו.
קרן נויבך: זאת הדרך היחידה, ברור.
ימימה גולדברג: אז אני, אז אני לא,
קרן נויבך: אז אוקי, אז בואי נאפשר לשי להתייחס לזה.
ימימה גולדברג: אני לא אקח מלגות מהפריפריה ואעביר אותם למרכז.
קרן נויבך: אנא, אנא ממך.
ימימה גולדברג: כי,
קרן נויבך: לא, את צודקת, אין בעיה. שי, בבקשה. תתייחס.
ימימה גולדברג: לא, אני צריכה גם לדאוג לאזרחי המדינה.
קרן נויבך: אתם לא רוצים לעבוד בפריפריה, כן.
שי איתמר: אוקי, אז, שנייה, אני רק,
קרן נויבך: וברור שיש צרכים בפריפריה, היה מכרז בערד, אמרה צליל, איש לא ניגש אליו. אומרת ימימה, מכרזים בירושלים, אף אחד לא ניגש אליהם.
ימימה גולדברג: נכון.
שי איתמר: אוקי,
ימימה גולדברג: גם בבאר שבע לא.
שי איתמר: אז קודם כל,
ימימה גולדברג: וערד זה לא פריפריה.
קרן נויבך: רגע, ימימה, אנא, תני לו לענות, תודה.
שי איתמר: קודם כל, התפישה שימימה מובילה במשרד הבריאות, התפישה של זיהית את הסנטימנט, זיהית אותו כאן בצורה מדויקת, זה דבר שעולה כל פעם שאנחנו,
ימימה גולדברג: שמה, שמה, לא שמעתי.
שי איתמר: שהתפישה שהמתמחות, שהממתינות הן מפונקות, שהן מחכות להתמחות שתהיה נוחה להן,
ימימה גולדברג: לא אומרת את זה.
קרן נויבך: ימימה, אני מתחננת בפניך,
שי איתמר: ימימה,
ימימה גולדברג: אבל מייחסים לי דברים שאני לא אומרת.
קרן נויבך: בסדר, אוקי.
ימימה גולדברג: אבל זה לא נכון.
קרן נויבך: אוקי, אפשרי לו לדבר, אוקי? תודה.
ימימה גולדברג: אוקי, אבל שלא יגיד דברים, ייחס לי דברים שאני לא אומרת אותם.
קרן נויבך: בסדר, אז אל תשתמש בבקשה במילה מפונקות.
ימימה גולדברג: זו תפישה לא מדויקת,
קרן נויבך: אוקי.
ימימה גולדברג: אני מוחה על תפישה לא מדויקת.
שי איתמר: התפישה הזאת, שמבוססת בעצם על סדרה של מהלכים שכל כולם הם קוסמטיים, הניסיונות האלה לקחת את אותו תקציב, שזה תקציב המלגות להתמחות וכל פעם לחלק אותו אחרת, לסדר אותו אחרת ולמתוח אותו לכיוון אחר מבלי לעשות את הדבר היחידי שיפתור, שזה להגדיל אותו. הדרך היחידה בעצם להכניס מאות ממתינות שמחכות להתחיל את ההתמחות ולספק שירותים לאלפי אזרחים ואזרחיות שמחכים לטיפול, זה להגדיל את תקציב ההתמחות. עכשיו, מה שרונה אמרה, ובאמת, היא תיארה פה בצורה מדויקת סיפור של דור שלם, של הדור שלי, של ממתינות שסיימו את הלימודים ומציאות החיים שלהן לא מאפשרת את הגמישות הכל כך פריווילגית הזאת, שימימה מצפה שכולנו נוכל לקפוץ, כל פעם שמתפנה מלגה,
ימימה גולדברג: לא כולם, לא כולם.
שי איתמר: בין אם זה בנהרייה, ימימה, בבקשה,
ימימה גולדברג: טוב, בסדר.
שי איתמר: תני לי לסיים. המלגות, ואני יכול להגיד לך, עשינו סקירה של כל המלגות שהתפנו בשנה האחרונה, בשנה האחרונה, שפנויות בעצם לאלה שאמורות להתחיל את ההתמחות, לא לסיים אותה. בעצם הגענו לכך שיש מתוך 30, מתוך 80 מלגות שמתפנות, 38 מהן, וזה משהו שחשוב להגיד, המלגות לא כולן מתאימות לכל ממתינה, גם לא רק,
ימימה גולדברג: ללא ספק, ללא ספק.
שי איתמר: שנייה.
קרן נויבך: רגע, שנייה, שנייה, ימימה, בבקשה, כן.
שי איתמר: יש דרישות מיוחדות.
ימימה גולדברג: לא, אני מדברת על מישהו שהגיש מועמדות,
קרן נויבך: שנייה, ימימה, תני לו לסיים את המשפט.
ימימה גולדברג: שנתיים, שנתיים שלמות.
קרן נויבך: אנחנו גם צריכים להתחיל לחתור לסיום.
ימימה גולדברג: שנתיים שלמות.
קרן נויבך: שי,
ימימה גולדברג: את מבינה? לא פעם אחת לא הגיש מועמדות, שנתיים שלמות לא הגיש מועמדות.
שי איתמר: דבר ראשון.
ימימה גולדברג: שנתיים שלמות לא מצא מקום סביר.
קרן נויבך: הוא עף, ברור, זו התקנה החדשה. כן, שי.
שי איתמר: יש במלגות שמפרסמים לפעמים דרישות מיוחדות, שלא כל ממתינה יכולה לעמוד בהן, חלק גדול מהמלגות, וזה מערך חשוב, מופנות למגזר הערבי או למגזר החרדי, שזה מגזרים ספציפיים שסובלים ממצוקה, וזה נכון לתעדף אותם וזה נכון לתת להם, אבל אי אפשר לצפות שציבור של ממתינות, שרובן לא מגיעות מהרקע הזה.
ימימה גולדברג: המגזר הערבי לא נכנס לתור הזה בכלל, אתם אומרים דברים לא מדויקים, המגזר הערבי מתועדף, כל מי שפונה מהמגזר הערבי לא מחכה בתור, למה להגיד דברים לא מדויקים, אנחנו מתעדפים את המגזר הערבי.
קרן נויבך: ברור מה שאמרת, ברור.
ימימה גולדברג: אנחנו נתנו בשנה שעברה 18 מלגות למגזר הערבי, בלי תור.
קרן נויבך: ימימה, אנא, ברשותך.
ימימה גולדברג: לא, כשאומרים דברים לא מדויקים, אני חייבת לתקן אותם.
קרן נויבך: תיקנת את הדברים, תיקנת.
ימימה גולדברג: יש סילופים וחבל שישתמשו בסילופים.
צליל אברהם: ימימה, מתמחה שנמצאת שנתיים בתור ולא הגישה, כי אף משרה שהתפנתה לא התאימה, נניח, לשעות העבודה שהיא מצאה בינתיים, או ללימודים שהיא התחילה בינתיים, או ללידה ולגידול הילד שלה, איזה נזק היא גורמת? איזה נזק זה גורם שהיא שנתיים בבית?
ימימה גולדברג: היא לא גורמת נזק.
קרן נויבך: אז למה את מדיחה אותה מהתור?
ימימה גולדברג: היא לא גורמת שום נזק. אני רוצה לענות לך מה אנחנו עושים, אנחנו ראינו רשימות המתנה מאוד מאוד ארוכות, שאנשים ממתינים חמש שנים, ארבע שנים, שלוש שנים וזה נותן איזשהו, את יודעת, זה עושה ואו כזה דרמטי.
קרן נויבך: בקיצור, החלטת להעניש אותם.
ימימה גולדברג: פנינו אחד אחד, אז אנשים אמרו לנו: 'תשמעי, אנחנו מצאנו התמחות במסגרת אחרת', דרך אגב, כדי לתקן נתון שנאמר קודם, לא כל תהליך ההתמחות נעשה במלגה, יש הרבה מקומות שנעשים שלא במלגה ואני אגיד איזה, יש תקנים של קופת חולים, יש תקני מחקר בבתי חולים, יש מסגרות ציבוריות שמעסיקות מתמחים, יש גם תקנים במוסדות פרטיים ולא כל התקנים, זה לא נכון שהכל מלגות, זה פשוט לא נכון.
קרן נויבך: אבל למה להוציא אותם? כדי להעניש אותם? כדי לאיים עליהם, שיהיה שוט?
שי איתמר: כדי להראות שהרשימה ארוכה, כדי שהן מגיעות לוועדות בכנסת הן לא יצטרכו להתמודד עם ביקורת, זאת הסיבה היחידה.
ימימה גולדברג: הסיבה של התור, כדי שהתור יהיה יותר אמיתי, כי אם אני פניתי ובדקתי וראיתי שחלק מהאנשים שרשומים ברשימת ההמתנה כבר התחילו התמחות ולא צריכים את התור, אז אני מצמצמת אותם.
שי איתמר: אז הם לא בתור, זאת לא הסיבה.
ימימה גולדברג: חלק מהאנשים אמרו: 'כרגע לא מתאים לי'.
שי איתמר: מה זה לא מתאים לי? ימימה, את שמה את עצמך במקום שבו את קובעת מה נכון עבור ממתינה.
קרן נויבך: אבל הנה, עכשיו את רונה את הענשת, רונה ניגשה, היא ממתינה שנתיים, את תוציאי אותה עכשיו מהתור.
ימימה גולדברג: אני לא מענישה אף אחד, אף אחד לא נענש.
קרן נויבך: רגע, ימימה, ברשותך.
ימימה גולדברג: למה בן אדם מצד אחד צועק, אני ממתין, ממתין ולא ניגש, אני רוצה להבין למה.
קרן נויבך: אבל היא ניגשה.
ימימה גולדברג: היא תסביר לי, אני אקבל את הטיעון שלה.
שי איתמר: למה את צריכה לקבל את היכולת להחליט האם הטיעון שלה לגיטימי או לא? אני באמת שואל אותך, מי שמך להגיד לממתינה,
ימימה גולדברג: קבענו שוועדה מקצועית.
שי איתמר: אין וועדה מקצועית, את יודעת שהוועדות המקצועיות מתחרות היום.
קרן נויבך: טוב, תשמעו, נגמר לנו הזמן, נגמר לנו הזמן.
שי איתמר: אם אפשר, קרן, משפט אחד אחרון. הטריק הזה זה טריק קוסמטי, משרד הבריאות מתמודד עם ביקורת רצינית ולגיטימית שהרשימות ארוכות גם לטיפול וגם המתנה להתמחות. מנסים להראות קיצור של רשימות המתנה,
ימימה גולדברג: אנחנו מדברים על תור לטיפול או תור להתמחות? בוא נעשה סדר, זה לא אותו דבר.
שי איתמר: שני הדברים האלה קשורים, את לא יכולה.
קרן נויבך: את לא יכולה לנתק ביניהם, כמו שאת לא יכולה לנתק את זה מהרפורמה לבריאות הנפש.
ימימה גולדברג: תור המתנה לטיפול אינו תור המתנה להתמחות.
קרן נויבך: טוב, חברים, אנחנו צריכים לסיים, אין ברירה. ימימה, גולדברג, אנחנו צריכים לסיים.
ימימה גולדברג: שני דברים שונים.
קרן נויבך: המסקנה המטרידה מאוד מהשיחה הזאת, רונה, את יודעת מה היא? שהמדינה לא רוצה שתהיי פסיכולוגית קלינית, זה נאמר פה.
ימימה גולדברג: זה ממש לא מדויק.
קרן נויבך: זה נאמר פה בצורה הכי ברורה.
ימימה גולדברג: היא לה הייתה מקצה 30 מיליון שקל בשנה, זה תקציב לא מבוטל, 30 מיליון שקל בשנה, להכשרת מתמחים אם היא לא הייתה רוצה מתמחים בפסיכולוגיה קלינית, בואו, נעשה סדר.
קרן נויבך: את אמרת בעצמך שאת מעדיפה פסיכולוגית התפתחותית או חינוכית.
(מדברים יחד)
קרן נויבך: רגע, ברשותכם, חברים, ימימה ושי, רונה, מה את מתכוונת לעשות עכשיו?
רונה שוסטר: אני מרגישה שהחרב עומדת לי על הצוואר, אני יודעת כרגע שאם עד מרץ אני לא מצליחה למצוא מקום התמחות, אני מחוץ למקצוע שלי.
ימימה גולדברג: זה ממש לא נכון.
קרן נויבך: למה זה לא מדויק?
שי איתמר: ימימה, אני חושב שרונה מסוגלת להגיד מה המצב שלה מבלי שתפרשי אותו, תני לה לדבר.
ימימה גולדברג: אני מפרשת את העובדות, היא לא מחוץ,
שי איתמר: את לא מפרשת עובדות, כי את לא מכירה את העובדות.
קרן נויבך: ימימה, את פסיכולוגית בהכשרה שלך?
ימימה גולדברג: אני פסיכולוגית קלינית בהכשרה שלי, כן, בהחלט.
קרן נויבך: אוקי. אני רוצה להגיד לך שאם הייתי מטופלת היית מדברת אלי ככה, הייתי מה זה מרגישה לא נעים.
ימימה גולדברג: אני לא פסיכולגית שלה, אני לא פסיכולוגית שלה.
קרן נויבך: אבל את יודע, יש בכל זאת, עניין של קצת יחס.
ימימה גולדברג: לא, כשמפעילים מניפולציות.
קרן נויבך: איזה מניפולציות היא הפעילה? היא ניגשה למלגות, היא מחכה בתור.
ימימה גולדברג: אני אגיד לך איזה מניפולציה, כשהוא אומר שאני מפרשת אותה, אני לא מפרשת אותה, אני לא מפרשת אותה.
קרן נויבך: ואת אומרת לה שזה לא המצב.
ימימה גולדברג: היא לא מחוץ למקצוע, אלא אם כן היא בוחרת להיות מחוץ למקצוע.
רונה שוסטר: ימימה, אתם כרגע אומרים שאם עד מרץ הקרוב אני לא אמצא מקום התמחות, אני לא אהיה זכאית יותר למלגה ואני אצטרך להצדיק את עצמי בפני אנשים.
ימימה גולדברג: אבל זה לא מדויק, אני אומרת לך, אני אומרת לך שזה לא נכון, אנחנו לא נוציא אף אחד.
רונה שוסטר: מה התקנה החדשה אומרת?
ימימה גולדברג: כי אני רוצה לבדוק את רשימות ההמתנה ולעשות הסדרה שלהם ולראות אם הן מנופחות או לא מנופחות.
צליל אברהם: זה אומר שרונה תצטרך להסביר בפני וועדה מדוע היא בחרה ללדת ילד ולהמתין למלגה ולגדל את הילד שלה.
ימימה גולדברג: לא, ממש לא. את יודעת מה, כל מי שפונה אלינו, ואנשים פונים אלינו, מקבלים מענה אישי, פרטני.
שי איתמר: העניין הוא שחבל שאתן לא משתפות פעולה איתנו.
קרן נויבך: נגמר לנו הזמן, אבל אני אגיד לכם מה, צליל, בואי ניפגש כאן עוד חודש, חודש וחצי, ונראה מה קורה. נראה איך זה משפיע באופן מעשי על אנשים כמו רונה ואחרים.
שי איתמר: אני מקווה שהשינויים במשרד הבריאות בתפקיד הפסיכולוג הארצי יאפשרו לנו להמשיך בשיתוף פעולה. המדיניות עד עכשיו הייתה כזאת שמשאירה את המתמחים והממתינות בחוץ ותראו לאן הגענו.
ימימה גולדברג: זה ממש לא מדויק, שי.
קרן נויבך: מאוד מודה לארבעתכם.
ימימה גולדברג: כל פעם שפנית נפגשת איתנו, אתה אומר דברים לא מדויקים וחבל, פשוט חבל.
שי איתמר: תבדקי את תיבת האי מייל שלך.
קרן נויבך: ימימה גולדברג, הפסיכולוגית הארצית.
ימימה גולדברג: חבל מאוד שאתה אומר דברים לא מדויקים.
קרן נויבך: ימימה, הפסיכולוגית הארצית, הממונה על רישוי פסיכולוגים במשרד הבריאות, שי איתמר, חבר בתנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית, רונה שוסטר, ממתינה להתמחות כבר כמעט שלוש שנים, רונה, הרבה בהצלחה, לדעתי נדבר איתך כאן עוד חודש, צליל אברהם, תודה רבה על הסיפור הזה. מאוד מטריד, זה מטריד.
צליל אברהם: פשוט לא מאפשרים לאנשים להתחיל את החיים שלהם.
קרן נויבך: בדיוק, וזה מקצוע שהמדינה צריכה אותו, זה מאוד מטריד, אני מאוד מודה לארבעתכם, פרסומת.