עידית פורת

אודות עידית פורת

ד"ר עידית פורת
מטפלת גוף-נפש (שיטת גרינברג), מנחה קבוצות כתיבה, חוקרת ומרצה בתחום החינוך והוראת ספרות. 

עוסקת בשילוב התחומים שבין טיפול-יצירה-וחינוך.

קליניקה פרטית בשיכון ותיקים ברמת גן. טלפון: 0544-803123.

porat.idit@gmail.com

אודותיי:

אל העיסוק בטיפול גוף-נפש הגעתי אחרי שנים שבהן הייתי אוצרת לאמנות בחללי הקירות הלבנים של הגלריה והמוזיאון. התמקדתי באמנות הווידיאו – כמדיום רפלקטיבי, ובאמנות גוף (פרפורמנס) כשפה של חד-פעמיות.

הקרבה למקור היצירה ולמניעיה שלחה אותי לדרוש ולחקור אל מבעד לארטיפקט. מתוך חפץ ועניין בהיבטי הנפש ובכוח היוצר והשפעתו על איכות חייו של העוסק ביצירה, פניתי אל התחום הטיפולי. בחרתי להשתלם בתחום המחבר בין הגופני לנפשי, ומזה שלושה עשורים שאני מלווה אנשים בתהליכי חייהם. 

בעבודתי הקלינית אני משלבת שיחה עם עקרונות משיטת גרינברג (רפלקסולוגיה, עבודה במגע, תשומת לב לגוף-נפש ותנועה), מיינדפולנס וכתיבה יוצרת והיא מיועדת להקלה בסימפוטומים גופניים, בהם כאבים בשלד ובשרירים, תחושות דחק (מתח ולחץ), דיכאון וחרדה, טיפול במצבי משבר אישיים ומשפחתיים, בהם משברים כתוצאה מאובדן ושכול, וכן לתהליכים שמטרתם היא התפתחות אישית ומקצועית, התבוננות, למידה וליווי תהליכי יצירה. 

ב-2006 הקמתי את "כותבות" (חדר משלנו: נשים כותבות), קבוצות כתיבה לנשים - מקום מפגש לנשים מקשת החברה הישראלית ומרחב להתפתחות אישית בכתיבה.   

את עבודת הדוקטור תחת הכותרת, "מדיום, טרנספורמטיביות וכינון זהות: הפואטיקה הרב-תחומית של חזי לסקלי (1994-1952)", כתבתי במחלקה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר אילן, בהנחייתה של פרופ' תמר וולף-מונזון. בעבודת מחקר זו ביקשתי לטעון כי קריאה בשירתו של לסקלי לא תהיה שלמה ללא היכרות עם מפעלו התרבותי הרב-תחומי, כאמן פלסטי, ככוריאוגרף, כעיתונאי וכמבקר מחול. הנחת מוצא זו שימשה עבורי מפתח לבירור שאלות של זהות - זהותו של חזי לסקלי כהומוסקסואל, כמו גם זהותו כבן לדור השני לניצולי שואה.

פרסומים נבחרים

(1992). אחד פלוס חמישה. בתוך קטלוג תערוכת אבשלום (פורת, ע' עורכת). תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות.

(2001).  עדינה בר-און – אמנית מופע. תל אביב: הקיבוץ המאוחד (סדרת קו אדום) ומוזיאון הרצליה לאמנות.

(2002). כמה הערות על פרדוקס הצילום של חיים דעואל-לוסקי. בתוך קטלוג תערוכתו הצילום הוא בעיקר חלל תהודה, חולון: המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית.

(2003). שיחה עם אורית אדר-בכר. בתוך קטלוג תערוכתה  עיוורים, אסורים, כפופים, עירומים. הרצליה: מוזיאון הרצליה לאמנות.

(2006). מכאניזם של שפיות, או: מי מפחד מפרשנות? בתוך צביקה קנטור:  Hotel– אולי זו חידה מילולית?    (שטיינלאוף, ו' וקנטור, צ' עורכים). ביתן הלנה רובינשטיין, תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות.

כנסים

1999-1990: "אמנות הווידיאו – מראֶֶה ומראָה". ההרצאה ניתנה במוזיאון ישראל, מוזיאון אשדוד, מוזיאון הרצליה לאמנות (השתלמות למורים לאמנות), מכללת קיי, בית האמנים בתל אביב.

2010: "לפגוש את האמן", הרצאה במסגרת הכנס Art as Therapy , בית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל אביב (4 ביולי 2010).

2012: "משך המופע כמשאלת הגוף", הרצאה במסגרת יום העיון "מציאות רבה מדיי" על אמנות הפרפורמנס. בצלאל לימודי המשך, תל אביב.

פרויקטים נבחרים

2014 - "פשוט לכתוב" פיתוח תכנית לכתיבה חופשית בבית הספר היסודי, הכרה של קרן יוזמות, משרד החינוך.

2011-2006: יוצרת מפתחת ואוצרת את תכנית "קרוב" - אמנות בדיאלוג עם הקהילה, בשיתוף המחלקה לאמנות והמחלקה לחינוך יסודי בעיריית תל אביב יפו.

2010-2008: סיפורי חיים: נשים כותבות - פרויקט ג'סי כהן, המרכז לאמנות דיגיטלית בחולון.