מקורות

המאמר מתאר את הדינמיקה של חרדת ההחמצה המלווה חרטה מתמדת על האפשרות שלא נבחרה בתוך תרבות השפע המערבית, ההישגית והתחרותית. המחבר עומד על הדמיון בין חרדת ההחמצה לספקות, ללבטים ולקושי לקבל החלטה, המאפיינים הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) ומציע להעדיף בטיפול בתופעה גישות המתמקדות בהווה, ביניהן טכניקות מן המזרח, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) ופסיכולוגיה חיובית המתמקדת בחצי הכוס המלאה. מוצע להשתמש בתובנות פסיכודינמיות בעיקר להבנת ההתנגדות לטיפול, בעיקר בין המטפל לבין עצמו ומודגשת החשיבות לשליטת המטפל בגישות טיפוליות שונות.

 

מחקרים רבים ומעמיקים בני זמננו מצביעים על כך ששיעור ההפרעות הנפשיות הגבוה יחסית בקרב להט"ב הוא תוצאה של היחס השלילי של החברה ההטרו-נורמטיבית ושל הפנמת יחס זה. הומופוביה היא פחד של הטרוסקסואלים מהומואים ולסביות המתבטא החל מגילויי לעג, סלידה ונידוי, דרך אלימות פיזית ועד לכדי פשעי שנאה. הואיל והומואים נולדים לחברת הרוב ההטרוסקסואלית ואינם מכירים הומואים אחרים לרוב עד סוף גיל ההתבגרות (הנמשך לפי ההגדרות החדשות בגיל 24), חלק גדול מהם נוטה להפנים יחס זה ואף להשליכו על הומואים אחרים בבגרותם. המאמר עומד על מקורות ההומופוביה ומתמקד במרכיבים שניתן לאמץ מהגישות הטיפוליות השונות כדי לעזור להם לקבל את נטייתם המינית. דגש מיוחד מושם על הגמשת תפקידי המגדר המסורתיים, שכן במרכז ההומופוביה וההומופוביה המופנמת עומדת הנון-קונפורמיות המגדרית.

 

המרשתת מלאה מדריכים כתובים וסרטונים של הקהל הרחב, קואצ'רים וגם של אנשי מקצוע מוסמכים הנותנים טיפים לבחורות ובחורים איך לשחק אותה קשים להשגה כדי להשיג את מי שהם מעוניינים בו. מחקרים אכן מצביעים על כך שלמשחקים את המשחק הזה סיכויי הצלחה גבוהים יותר להיחשב מושכים, בעוד מי ש"קל להשגה" נחשב חסר ביטחון. בחזרה לאותנטיות גם בתהליך החיזור מנתח פרופ' רובינשטיין את התופעה ומציין שהתופעה משקפת דימוי עצמי נמוך המושלך על הזולת.

 

להט"ב נולדים אל תוך חברת הרוב ההטרוסקסואלית המאופיינת ע"י גילויי הומופוביה קשים, בעיקר של ילדים, נערים וגברים הטרוסקסואלים כלפי עמיתיהם ההומואים. בהיעדר הכרות עם הומואים אחרים, הם מפנימים הומופוביה זו והדבר מקשה עליהם לקבל את נטייתם המינית. תופעה זו מסבירה את שיעור ההפרעות הנפשיות הגבוה יותר בקרבם (פי 4-3 התאבדויות בקרב בני נוער הומואים יחסית לעמיתיהם ההטרוסקסואלים!). במאמר מובא ניתוח של התופעה מנקודת מבט פסיכואנליטית ומוצע טיפול פסיכודינמי שיעזור להומואים לקבל את עצמם ואת זולתם.

 

דר' רוברט שפיצר עמד בראש הצוות שהמליץ לאיגוד הפסיכיאטרי האמריקני למחוק את ההומוסקסואליות מה-DSM. הדבר נעשה במספר שלבים ומאז הפגינו מטופלי המרה, המכנים את עצמם ex-gays, בכנסים המקצועיים של האיגודים המקצועיים בארה"ב בטענה שהצליחו לשנות את נטייתם המינית מהומוסקסואלית להטרוסקסואלית. במחקר שערך שפיצר במטרה לבדוק את הצלחתם של טיפולים אלה נמצאה השפעה חלקית מאוד ושפיצר פירסם מאמר מסויג מאוד על מחקרו. בערוב ימיו חזר בו אף ממסקנה זו והתנצל בפני קהילת הלהט"ב.

 

המחקר הפסיכולוגי מצביע בצורה חד-משמעית על ההשפעות המזיקות של נטירת טינה, מצד אחד ועל ההשפעות המטיבות של היכולת לסלוח לעצמנו ולזולת, מצד שני. עם זאת, פיתוח יכולת זו במסגרת פסיכותרפיה היא אתגר לא פשוט כלל ועיקר הן בגלל התוקפנות הטבועה בנו מלידה ומעוררת בנו דחף אינסטינקטיבי לנקמה ול"צדק" והן בשל לחצי התרבות המערבית להישגיות ותחרותיות. במאמר מוצע לאמץ טכניקות מן המזרח כגון מיינדפולנס ופיתוח חמלה, שיש בכוחן לעזור לנו להרפות ולסלוח לעצמנו ולזולת.

 

המאמר סוקר את התפתחות נוגדי החרדה, הדיכאון וה-OCD ואת מאפייניהם ואת התנגדותם של מטופלים לטיפול תרופתי, גם כשהוא מהווה תנאי הכרחי להצלחת הטיפול הפסיכולוגי. באלו מצבים הטיפול התרופתי הוא תנאי הכרחי להצלחת הפסיכותרפיה ובאלו מצבים ניתן לוותר עליו. מקום מיוחד מוקדש לשיתוף הפעולה בין הפסיכותרפיסט לפסיכיאטר.

 

על היחסים הסבוכים בין התפיסה הפסיכואנליטית לפיה הומוסקסואלית גברית היא ביטוי לנרקיסיזם פתולוגי ומכתבו לאם אמריקנית בו הוא מצהיר על הומוסקסואליות כצורת מיניות נורמלית ורואה בפסיכואנליזה אמצעי טיפולי לעזור לבנה להשלים עם משיכתו לגברים. על ההיאחזות בטענה הראשונה כסימוכין לכך שהומוסקסואליות היא הפרעה נפשית, על הסברים חלופיים והצעות לטיפול.

 

במאמר זה דן פרופ' גידי רובינשטיין בערך האבחוני והטיפולי של מנגנוני הגנה בפסיכותרפיה מנקודת מבט של פסיכולוגיית האני. זאת הן מבחינת מידת השימוש במנגנונים והן מבחינת הרמה ההתפתחותית עליהם הם מעידים. מסקנתו: קודם כל, לא להזיק! כלומר, לא לתקוף חזיתית מנגנונים המשרתים את האדם, אלא לבדוק בזהירות את כוחות האגו שלו כדי לערער בעדינות מנגנונים המצרים את עולמו והופכים אותו נוקשה.

 

שיטת ההפעלה ההתנהגותית נועדה לגרום למטופלים להיות פעילים ומעורבים יותר בחיים ע"י תכנון פעילויות שנועדו לשפר את מצב רוחם והיא יעילה במיוחד לטיפול בדיכאון ובחרדה. יותר ויותר מחקרים מצביעים על יעילותו של הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי ועל הנזק שב"חפירה" (rumination) כגורם לדיכאון, לשימורו ולהנצחתו. במצבים אקוטיים של דיכאון, חרדה ו-OCD קיימת סכנה שטיפול פסיכודינאמי יגביר את נטייתו הטבעית של המטופל לכך ולכן מוטב לעתים לעשות יותר ולדבר פחות, גם בפגישה הטיפולית. עם זאת, המאמר מסתיים במילת אזהרה מפני ריבוי תכניות ההכשרה ל-CBT ויחסי הציבור האינטנסיביים של גישה זו כטיפול הבחירה הפסיכולוגי הראשון, ולעתים היחיד, העלול להפוך אנשי מקצוע ל"טכנאי CBT" ובקריאה למטפלים לשלוט במגוון גישות טיפוליות ולשלב ביניהן.

 

מי מאיתנו לא חווה חום, שיעול, קוצר נשימה (בעיקר אם עשינו מנוי בחדר כושר יוקרתי ולא ניצלנו אותו ומי שם לב לשינוי בחוש הטעם או הריח לפני שהחלו להפחיד אותנו בתשדירי האזהרה (המוצדקים כשלעצמם מבחינה בריאותית, כמובן)? במאמר זה מובאת תזכורת להחלפת ההיפוכונדרייה ב-DSM-V בהפרעות תסמינים גופניים וחרדת חולי (חרדה בריאותית), לפחד מפני המוות העומד מאחורי הפרעות אלו ומוצגות מספר אפשרויות טיפוליות.

 

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) בגברים הומואים וביסקסואלים – מטיפולי המרה לקבלה עצמית