מקורות

"חלקו הראשון של שם הרצאתי – "פסיכואנליזה בנפשנו" הוא שמו של ספר שפרסמתי לפני שנה בדיוק באתר האינטרנט "פסיכולוגיה עברית"- אתר הפסיכולוגים בישראל. בחרתי שיראה אור בדרך זו משום שחשתי שסוגיות העשיה הפסיכואנליטית העכשוית שנידונות בו הן נושא הראוי לשקיפות ונגישות הן לציבור המטפלים לסוגיו והן לציבור המטופלים והמטופלים הפוטנציאליים. אני רוצה בפורום זה להתחלק אתכם בבעיה המרכזית של הפרקטיקה הזו ושל חלק מניגזרותיה."

 

מעמדו של פרויד בתרבות המערב איתן כתמיד, אבל השקפתו היסודית על טבע האדם מאבדת את אחיזתה דווקא בקרב ממשיכיו. הוויכוח הוא על שאלת היסוד - מה מניע בני אדם. האם פורקן דחפים ביולוגיים, כפי שטען פרויד, או צורך בקשר אנושי, כפי שטוענים יריביו. מחנה המורדים מתרכז סביב עבודתו ואישיותו של סטיבן מיטשל, האיש שטילטל את הממסד הפסיכואנליטי בארה"ב ומת לפני ארבע שנים בשיא פריחתו

 

המאמר סוקר מבחינה תאורטית הבטים מסוימים של פרויד ולאקאן בעבודת החלום, במשאלות והדחפים הלא מודעים שחלומות מבטאים. מנסיוני הקליני אני מביאה דוגמא על עבודה על חלום מתמשך לאורך חודשים. לאקאן מצביע על התשוקה לאחר בעבודה על חלומות של מטופלת היסטרית של פרויד.

 

מבוא בעבודה זו אני מעונינת להציג אפשרות לקריאה פסיכואנאליטית , ע"פ לאקאן וקריסטבה, את השיר: "מומנט", של אגי משעול. מעין הראל,(מתוך עיתון הארץ), שסיקרה קובץ זה, מצביעה על מוקדיו העיקריים; מוקד אחד עוסק בעוצמתה של האהבה, תוך כדי דיבור אל ועל דמות האהוב, מוקד שני מתייחס לעיסוק הארספואטי במלאכת הכתיבה. הנמען הגברי על פי שירי הקובץ, מאופיין כמי שעוסק במילים, בכתיבה, בחכמה ובדיבורים, בולטת עובדת ייצוגו כנוכח-נעדר. הציר המרכזי של העבודה מתמקד בניתוח השיר, מתוך כוונה לפרשו ולהבינו על פי מושגים כמו: איווי, אחר, חסר, סמלי, סמיוטי, פנטזיה , התענגות ועוד.

 

הדיון בעצמי מופיע בפרקי הספר כשאלת מפתח ארוגה בשאלות וסוגיות נוספות הנוגעות לתרבות ורוח , העיקרית שבהן מבררת את האופן בו משמשת האמנות כמרחב אידיאלי לבריאתו של העצמי וליצירת קולו הייחודי. המחבר מציג את משנתו הפסיכואנליטית כשהיא מקרינה על תחומים אחרים : אמנות , רוח פוסט מודרניסטית ואמונה דתית , ומתוך מבט ופרספקטיבה אישית הוא נע בגמישות בין העיון התיאורטי בתיאוריה ובמטא-תיאוריה של הפסיכואנליזה לרשמים תרבותיים וסוציולוגים. אופיו האידיוסינקרטי של המסע התרבותי שמבטא את טעמו ותחומי העניין של המחבר מאפשר לקורא הצצה לעצמיותו של גלדמן לצד התבוננות מזוויות חדשות על עצמיותו שלו. מרדכי גלדמן הוא פסיכותרפיסט משורר ומבקר אמנות תל אביבי .

 

תקציר הפסיכואנליזה כה מזוהה עם מיסדה - זיגמונד פרויד – עד כי רבים הסבורים שהתפתחותה נפסקה עם מותו ב-1939 והממשיכים עדיין להתווכח ולבקר אותה כאילו לא התחדש דבר מאז. ספר זה, הסוקר את התפתחות הפסיכואנליזה מאז מותו של פרויד ועד ימינו אלה, בא להפריך דיעה זו ולפרט את ההתפתחויות השונות – בתיאוריות ובגישות הטיפוליות -שחלו מאז ועד היום. לאחר 30 השנים הראשונות, בהם הופנה עיקר המאמץ להשלמת וגיבוש "פסיכולוגית האני" שיסודותיה הונחו על-ידי פרויד בשנותיו חייו האחרונות, החלו להופיע תיאוריות חדשות – תורת יחסי-האובייקט, פסיכולוגית העצמי, הגישה ההתייחסותית ועוד – והתחדש הויכוח התיאורטי בתוככי "הזרם המרכזי". בויכוח זה לא שרדו עוד שום "פרות קדושות", וכל היסודות התיאורטיים ועקרונות הטיפול הפסיכואנליטי נחשפו לביקורת ודיון מחודש. בספר יוצגו התיאוריות החדשות ויובאו עיקרי הויכוחים והמחלוקות שהתגלעו בתוך ומחוץ למחנה הפסיכואנליטי. המסקנה אליה חותר הספר היא שיש לבנות "מערכת רב-מודלית", המאפשרת לבחון את תופעות הנפש ממספר נקודות-מבט קומפלמנטריות, כאשר כל אחת מן האסכולות השותפות כיום יכולה להיכלל במערכת זו כמייצגת את אחת מנקודות מבט אלו. פרופסור פנחס נוי הוא רופא-פסיכיאטר, פסיכואנליטיקאי ופסיכותרפיסט, העוסק כיום בפרקטיקה פרטית בירושלים. לימד במשך למעלה מ-35 שנה באוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ובמכון הפסיכואנליטי בירושלים. פרסם עשרות מאמרים בעיתונות המדעית בארץ ובחו"ל על נושאים קליניים פסיכיאטריים, תהליכי חשיבה והרגש והפסיכולוגיה של האמנות והיצירתיות. ספרו הקודם "הפסיכואנליזה של האמנות והיצירתיות" יצא אף הוא בהוצאת מודן.

 

לאחר שהציג את המצאתו הגאונית לחקר עצמנו, שיטת האסוציאציה החופשית, פרויד פיתח מודל מחקרי וטיפולי הגנתי, מבוסס על אינספור כללים טכניים ותיאוריות, שחסם את התפתחותה. לאחר ביקורת קצרה, מחבר המאמר יציג את שיטתו המבוססת על חקר האסוציאציות של האנליטיקאי ולא של האנליסנד. כמו כן, תוצג הטענה שהפסיכואנליטיקאים דהיום בין אם משתייכים לזרמים הקלאסיים בין אם לפוסטקלאסיים, ממשיכים לחסום את פיתוח הפסיכואנליזה בכך שאינם מוכנים לחקור את עצמם, את תורותיהם ואת הכללים הטכניים שלהם, ולהציג, כיאה לעבודה מדעית, את התוצאות של מחקריהם העצמיים.

 

פואמה, טיפול ומחשבות על אזור הנפש שאנו קוראים לו בשם הכולל "בושה"

 

ספרו החדש של תומס ה. אוגדן הינו אסופת מאמרים, אשר נכתבו ופורסמו בשנים האחרונות. בהקדמה לספר, הוא מתאר את החוויה של כתיבת המאמרים כדומה לחוויה של כתיבת סדרה של מכתבים לקולגה על האופן בו הוא תופס את הפסיכואנליזה ומבין אותה בנקודה זאת של חייו. (פורסם בכת העת "שיחות", דצמבר 2006)

 

במאמר זה אבחן דרכים שונות להתמודדות עם הפרי- יצרי בנפש האדם. לצורך כך אסתייע בגישות פסיכודינמיות לחקר הנפש וזאת מבלי להתחייב לקבל את כל ההנחות והמסקנות של גישה זו או אחרת. כמו כן אתייחס למיתוסים עתיקים ובכלל זה לפולחנים וטקסטים דתיים מהמזרח ומהמערב, באמצעותם אנסה לשפוך אור על המשמעות הנפשית והרוחנית של ייצוגי הדיאדה: אדם-פר.

 

תיאור קטעים מתוך טיפול פסיכואנליטי באשה עם הפרעה פסיכוטית: הגיגים וניסיונות להמשגה תיאורטית. מאת ד"ר מיכאל שושני. תיאור הקטעים של התהליך הטיפולי המוצגים, מצביעים על צומת מאד קריטי של ההתפתחות של מאיה. ולדעת המחבר, מצביעים על ביטוי מרגש של התנועה של הנפש, ביטוי ששומר על תקווה גם כשהיא נדמית כחסרת סיכוי, לאחר שבע עשרה שנות טיפול...

 

"מנקודת מבטו של לאקאן, כל עבודתו של פרויד דוללה ואולפה על ידי הדור השני שבא אחרי פרויד, ולכן הפכה לנוחה לעיכול ולהתקבלות בחברה, כלומר: ניטל עוקצן של התגליות הגדולות והמהפכניות שלו, והכשרת האנליטיקאים הפכה להיות ממוסדת ואוטוריטטיבית. על פי לאקאן, מושגיו של פרויד איבדו את משמעותם עקב פרשנות רדוקטיבית ונוקשה. מטרתו של לאקאן הייתה להפיח רוח חיים בפסיכואנליזה. מכאן שיש לדבר לא על היכרות עם לאקאן אלא על הכרה בלאקאן או על הכרה בפרויד באמצעות לאקאן. כל זאת באמצעות הארות והתבוננות על מספר מושגים והשלכותיהם." מאמר מתוך אתר המחברת www.ruth-golan.com