המחקר עסק בתחושת האושר ובתחושת הרווחה הסובייקטיבית של אימהות לילד ראשון כשלושה חודשים לאחר הלידה. בכדי לספק הבנה רחבה ועשירה של מרכיבים מהותיים אלו בתהליך ההסתגלות של נשים לתפקיד ההורי נערכו שני מחקרים המשלבים מחקר איכותני וכמותי. מטרת המחקר האיכותני הייתה לתאר הן את תחושת האושר שאימהות חוות בכניסה להורות ואת האלמנטים ההוריים המסבים להן אושר, הנאה, סיפוק ושימחה והן את האלמנטים הגורמים להן לקשיים ואי נוחות.
מטרתו העיקרית של המחקר הכמותי הייתה לבחון את תרומתם של שני משתנים קוגניטיביים: פער ציפיות רטרוספקטיבי ושינויים בתפיסת הידע ההורי, להבדלים בין אישיים בתחושת הרווחה הסובייקטיבית של האימהות.
בהתאם למודל "הציפיות המופרות" לפיו ציפיות הוריות בטרם הלידה אשר אינן מתגשמות לאחר הלידה מוסיפות גורם לחץ בכניסה להורות, שיערנו כי ככל שאימהות נכנסות לתפקיד ההורי עם ציפיות אופטימיות מדי ביחס לתמיכת בן הזוג, המשפחה הקרובה והחברים וביחס לקשיים בהורות כך תחושת הרווחה הסובייקטיבית שלהן נמוכה יותר. כמו כן, בהתאם לחשיבות של התפתחות הידע ההורי בחודשים הראשונים לאחר הלידה, שיערנו כי ככל שתפיסתן העצמית של אימהות כסמכות ידע הורי גוברת לאחר הלידה כך תחושת הרווחה הסובייקטיבית שלהן גבוהה יותר.
על מנת לבחון את תחושת האושר של האימהות גויסו למחקר שני מדגמים של אימהות. המדגם הראשון גויס דרך תחנות טיפת חלב באזור תל אביב ובאמצעות שיטת כדור השלג והוא כלל 40 אימהות. המדגם השני גויס דרך מחלקת יולדות בבית החולים איכילוב והוא כלל 34 אימהות.
תוצאות המחקר הצביעו על כך שכשלושה חודשים לאחר הלידה מרבית האימהות חוו תחושות של אושר, שימחה וסיפוק בתפקידן ההורי, כאשר מרביתן עברו תקופת הסתגלות פיזית ונפשית בטרם החלה הנאה זו. תחושת האושר והשמחה בתפקיד ההורי נבעה בעיקר מהאינטראקציה עם הילד, מההתבוננות בהתפתחות של הילד ומההתבוננות בילד באופן כללי ומהחוויה הכוללנית של גידול הילד. לצד רגשות חיוביים אלו, אימהות דיווחו על חרדה ודאגה בנוגע לבריאותו, התפתחותו ורווחתו של הילד ובנוגע למסוגלות ההורית שלהן וכן על תחושות של תסכול וכעס שנבעו מהגבלת חופש הפעולה, ההכבדה על זמנן ואובדן העצמאות והספונטאניות שלהן וכן מספקנותן לגבי המיומנות ההורית והידע ההורי שלהן. מהראיונות עם האימהות ניתן היה לזהות שלושה פרופילים של אימהות הנבדלות בתחושת האושר שלהן ובמידת הסתגלותן לתפקיד ההורי.
מתוך פרופילים אלו, נראה כי אימהות המשתייכות לפרופיל האמא הפסימית הן הזקוקות ביותר לתמיכה רגשית והדרכה הורית כמו זו הניתנת באמצעות ביקורי בית סדירים של אנשי מקצוע בתחום. בנוסף, תוצאות המחקר תמכו חלקית במודל הציפיות המופרות. לציפיות אופטימיות מדי היה קשר שלילי רק עם היבטים מסוימים של תחושת הרווחה הסובייקטיבית של האימהות, דהיינו מידת סיפוקן מהחיים, בעוד שלציפיות אלו היה דווקא קשר חיובי עם מצבן הרגשי. לעומת זאת, הקשיים שאימהות חוו בכניסה להורות, סמכות הידע שהן ייחסו לעצמן לאחר הלידה, הלחץ ההורי שחוו ואיכות הזוגיות שלהן היו קשורים באופן משמעותי יותר עם מצוקתן הרגשית בכיוונים הצפויים.
מתוך אתר הגיל הרך
| 466 צפיות |
הוסף למועדפים