מקורות

ההפרדה בין סגנונות חיים נון-קונפורמיים והפרעות נפשיות ממלא תפקד מרכזי בטיפול ההתנהגותי, המדגיש את הגדרת הפונה את בעייתו ובגישות אקזיסטנציאליסטיות והומאניסטיות, המעודדות את האינדיבדואליות שלו. במחקר זה, שפורסם בכתב-העת Journal of Sex & Marital Therapy, דירגו 621 מטפלים וסטודנטים למקצועות טיפוליים את מצבו הנפשי של גבר הסובל מפוביה חברתית הקשורה למצבים מבחניים. מחצית הנבדקים קראו תיאור מקרה של מתמחה במשפטים (נשוי למורה), הסובל מפוביה זו בבחינות לשכת עורכי-הדין. המחצית השנייה קיבלה את תיאור המקרה כשהוא מופיע אצל סטודנט בסמינר למורים (נשוי לעורכת-דין) והסובל מהפףוביה כשהוא צריך להעביר שיעור מבחן בפני תלמידי כיתה א'. מצבו הנפשי של האחרון הוערך כחמור יותר באופן מובהק מאשר זה של הראשון. הבדל זה בתפיסה לא היה קשור למין הנבדק, לניסיונו המקצועי ולשכיחות של מקרה דומה בפרקטיקה שלו. התוצאות נידונות בהקשר של העמדות הפוליטיות הליבראליות וסגנון החיים החילוני של המשתתפים.

 

מאמר זה עוסק בהצגת הסוגיות המרכזיות העומדות בבסיס אבחון מקיף של הפרעת לקות למידה – הגורמים להפרעה, סוגים של לקויות למידה, ההגדרה של ההפרעה, מטרת אבחון לקות למידה ותכולת האבחון. כיום קיימות מחלוקות רבות בין החוקרים כמעט בכל היבט הנוגע להפרעת לקות הלמידה. מחלוקות אלה יוצרות אי-סדר רב בתחום והופכות אותו לעתים לפרוץ לכל דיכפין. המאמר סוקר כל אחד מתחומי המחלוקת, מפרט את הגישות השונות ואת הנחות היסוד שלהן, מביא ממצאים מחקריים התומכים בהן ומדגיש את החיבור האפשרי ביניהן. במאמר מוצעים כיוונים להסכמה ולגישור על חילוקי הדעות המתבססים על גישה תאורטית אינטגרטיבית רחבת-מבט המעוגנת גם בבסיס נתונים, זאת במטרה לקדם את התחום מבחינה מדעית וישומית. פורסם: "מפגש לעבודה חינוכית-סוציאלית", גיליון 24, דצמבר 2006

 

נושא הערכת הסיכון לאלימות הינו תחום מתפתח בעולם מזה למעלה מעשור. קיימים היום בעולם כלים- מקצועיים, מובנים ומתקדמים לביצוע הערכות סיכון לאלימות, כולל כלים המתמקדים באלימות מינית, אלימות במשפחה ועוד. התוצאות המתקבלות הן מספריות ונותנות כלי תומך חשוב להערכה הקלינית.

 

מה קרה לילד? מאת בנדיקט קאריי, ניו יורק טיימס, מתורגם ומפורסם באתר עיתון "הארץ". המחלוקות בתחום רפואת הנפש של ילדים מחריפות במקביל לעלייה במספר המטופלים. חלק מהמומחים טוענים שהאבחנה הרווחת ביותר, הפרעה דו-קוטבית, נשמעת לעתים קרובות מדי. אחרים סבורים כי ההפרעה עדיין לא מאובחנת דיה. ההורים מבולבלים

 

תוצאות מחקרים שונים מעידות על כך, ששיעור נכבד מקרב הפונים למירפאות ראשוניות לוקים בבעיות נפשיות. מטופלים רבים הלוקים בבעיות אלו אינם מאבחנים כהלכה, ולפיכך אינם זוכים לטיפול הולם על-ידי הצוות הרפואי. הבעיה קשה במיוחד כשמדובר במטופלים שעלו לישראל מאתיופיה, בעיקר בשל השוני בין מערכת האמונות הרפואיות של עולי אתיופיה לבין זו של הרופאים הלא-אתיופיים, ובשל השימוש של עולי אתיופיה בניבי מצוקה תרבותיים טיפוסים שאינם נהירים לרופאים המערביים. ה-WHO פיתח את ה- Self Reporting Questionnaire –SRQ – כלי סינון פסיכיאטרי שנועד ליישום בקרב אוכלוסיות ממדינות מתפתחות. ומפותחות כאחד, הוא התגלה כבעייתי ליישום בקרב תרבויות מסוימות. הבעייתיות נובעת בחלקה מפערים בין ניבי המצוקה העצמוניים (הספונטניים) שבהם משתמשים הנשאלים, לדוגמה האתיופים, לבין ניבי המצוקה המופיעים ב- SRQ. מאמר מאת רפי יונגמן, נילי זילבר, נורית קווה, ממויה זרה, פיקרה וורקנה, יילמה בקלה ורוברט גיל. "הרפואה" – כרך 141, חוברת א', ינואר 2002.

 

המחלקה לפסיכולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן

 

המחלקה לפסיכולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן

 

במאמר מוצגת גישה רב-מימדית לאבחון לקות למידה על פי היבטים קוגניטיביים, הערכת מסוגלות עצמית, היבטים רגשיים, אישיותיים, חברתיים ומשפחתיים וכן אסטרטגיות הלמידה. מערכת האבחון שפותחה ונוסתה במסגרת עבודת דוקטורט (שני ונבו, 1999) מוצגת במאמר בהרחבה כולל ממצאים אמפיריים.

 

עמי בן בסט, עיתונאי, מטייל וחוקר עולמות, מביא בבלוגו קישור לניסוי קשב מרתק מבית היוצר של visual cognition lab.

 

הסקירה עוסקת בהשפעת managed care על השימוש במבחנים פסיכודיאגנוסטיים, בארה"ב ובארץ. שיקולים כלכליים מביאים להפחתת מימון למבחנים פסיכודיאגנוסטיים ולחיפוש אחר כלי הערכה קצרים יותר. נדונה השאלה אם יש פחות שימוש בפסיכודיאגנוסטיקה או שינוי בסוג המבחנים המועברים.

 

פסיכיאטרים, פסיכולוגים קליניים וחינוכיים, עובדים סוציאליים, יועצות בית-ספר ומטפלים אחרים בתחום בריאות הנפש העובדים עם מתבגרים נתקלים לא אחת במתבגר שמתכוון לפגוע בעצמו ותוהים אם ניתן להעריך את רמת הסיכון לאובדנות של אותו מתבגר ואיך ניתן לגעת באובדנות באופן אמפטי (כיצד ניתן להרגיש ולעשות מובן מה שהמטופל האובדני מרגיש).

 

הפרסום הרשמי באתר משרד הבריאות ובאדיבות הפסיכולוגית הראשית, מתייחס למתן חוות דעת מומחה על ידי פסיכולוג בבית המשפט. המאמר כולל סקירה של הבסיס האתי לכתיבת חוות הדעת, סקירת הספרות הרלוונטית והצעה לכללים לכתיבת חוות הדעת לסיום. המאמר בפורמט PDF.