מדריך לכתיבת מקרים מורחבים לבחינת ההתמחות בפסיכולוגיה חינוכית¹

מאת מידד כהן

הפסיכולוגיה החינוכית עוברת בשנים האחרונות שדרוג מקצועי משמעותי. פסיכולוגים מעמיקים יותר ויותר בידע התיאורטי שלהם ומצופה מהם לבטא את המסרים שלהם באופן קוהרנטי ומומשג. כחלק מתהליך זה, הוחלט לפני מספר שנים על ידי הוועדה המקצועית לפסיכולוגיה חינוכית במשרד הבריאות כי יצורפו לבקשה לסיום ההתמחות גם מקרים מורחבים כתובים בשלושת תחומי הליבה. כתיבת המקרים מעוררת במקרים רבים רתיעה, חשש והתנגדות. תחושות אלה עשויות לנבוע מכך שהמתמחים בפסיכולוגיה חינוכית אינם מורגלים בכתיבה המשלבת המשגות תיאורטיות. חלקנו נוטרים טינה על כך שאנחנו נאלצים לכתוב את המקרים לאחר תהליך התמחות ארוך שבמסגרתו עקבנו אחר ביצוע של אין ספור התערבויות כמותיות. עם זאת, כיום, כשמוטלת על המתמחים האחריות לסיים את ההתמחות בארבע שנים בלבד, ישנה חשיבות בהיערכות מוקדמת לכתיבת המקרים המורחבים, על מנת שסיום המשימה יהיה במסגרת לוחות הזמנים שקבעה מועצת הפסיכולוגים. המטרה של חיבור זה היא לסייע למתמחים לכתוב את המקרים שלהם בצורה שיטתית ומקצועית. יצויין כי חיבור זה שואב השראה מהמאמר Essay writing guide שנכתב על ידי ג'ורדן פיטרסון (Peterson, 2014).

למה לטרוח לכתוב מקרה מורחב?

התשובה הפשוטה היא "ככה ביקשו בוועדה המקצועית". בשל כך, מתמחים רבים כותבים באופן כזה שבו יוכלו להפגין את הידע המקצועי שלהם. לעיתים קרובות זו עלולה להיות שגיאה. המטרה המרכזית של הכתיבה היא לנסח ולארגן רעיונות בצורה מושכלת, קוהרנטית ומתוחכמת על התערבות משמעותית שביצעתם במהלך ההתמחות.

זכרו שכתיבה היא בעצם צורה מתקדמת של חשיבה. בתהליך הכתיבה, אנחנו מכריחים את עצמנו לתאר במדוייק את מה שאנחנו חושבים. הכתיבה גם חוסכת מאיתנו את הצורך של שמירה בזיכרון את מלוא האורך והמורכבות של המקרה ומאפשרת לנו בקלות לנווט בתוכו. בשל כך, אם אתם מתאמנים בכתיבה, אתם בעצם מתאמנים בחשיבה. כתיבת מקרה מורחב בכל אחד מתחומי הליבה מאפשרת לכם ללטש את תהליכי החשיבה המקצועית שלכם באותו תחום ליבה. אם תכתבו מקרים מורחבים על פי מדריך זה, אתם תשימו לב שבמהלך העבודה השוטפת, החשיבה שלכם הופכת להיות יותר עשירה, בהירה וחדה. אתם תצליחו להסביר את עצמכם ואת תהליך שיקול הדעת שלכם בצורה טובה יותר.

איך לבחור את המקרה?

בחירת המקרה לבחינה היא לא החלטה שמתקבלת לפני שניגשים לכתיבה, אלא תהליך שיש להסתכל עליו בפרספקטיבה של התמקמות מקצועית. כפסיכולוגים חינוכיים, אנחנו עוסקים במספר רב של מקרים. יש לנו מידה רבה של אוטונומיה לבחור כמה אנחנו רוצים להתעמק בכל מקרה והאם אנחנו מעוניינים לסיים תהליכים או להמשיך אותם ולייצר מעקב. מומלץ שהמקרים המורחבים שתציגו בבחינה יהיו מקרים שנגעו בכם. הם יכולים להיות מקרים מרגשים ונוגעים ללב ואולי גם מקרים שעוררו בכם סקרנות אינטלקטואלית.

מומלץ להמשיג את האטרקטיביות של המקרה בעיניכם באמצעות הגדרת הבעיה, כך שהמקרה שאתם כותבים יתאר אותה ואת המענה שמצאתם. אם הבעיה שאתם מתארים אינה חשובה או מעניינת בעיניכם, תתקשו לצלוח את תהליך הכתיבה. יתר על כן, אם המקרה משעמם אתכם ככותבים, דמיינו כמה הוא יהיה משעמם עבור הקוראים.

במהלך העבודה השוטפת שלכם, נסו עד כמה שניתן, במסגרת המגבלות המוכרות, להתמקד בהתערבויות שמעוררות בכם תשוקה. אל תבחרו אבחון כי "זה מה שהפנו אלי" ואל תבחרו מקרה מערכתי כי "ליוויתי את בית הספר הזה הכי הרבה שנים" ולא את המקרה הטיפולי כי "הוא היה הכי ארוך". תמצאו את העניין במקרה, הגדירו את הבעיה ותארו כיצד היא קיבלה מענה באמצעות התהליכים המקצועיים שביצעתם.

איך לתכנן את הזמן לצורך הכתיבה?

חיבור זה נכתב מתוך תקווה שאתם לא נתקלים במדריך הזה מיד לפני כתיבת המקרים לבחינה. ישנה חשיבות להתאמן על כתיבה מדי שנה. מומלץ להשתמש בתקופת הקיץ לשם כך היות ובה עומס העבודה נמוך יחסית וישנה פניות גבוהה למדי של המדריכים.

קיבעו מראש זמן ביומן לשבת לכתוב. אל תשלו את עצמכם שיתפנה לכם זמן ואל תמתינו לכתוב רק כשמתבטלת לכם במקרה פגישה. תמיד ייכנסו ללו"ז דברים דחופים יותר. כבדו את הצורך שלכם לכתוב ואל תסכימו לקבוע שום פגישה אחרת במקום הזמן שקבעתם לעצמכם לכתוב.

מומלץ לנצל את העובדה שהתפקוד המוחי של רובנו משופר יותר בבוקר. לכן, חשוב לקום ולאכול משהו. קפה לא מספיק. מומלץ לאכול משהו שיש בו את שלושת אבות המזון (למשל יוגורט ופרי).

התכוננו להקדיש לכתיבה לפחות שעה וחצי ולא יותר משלוש שעות. אל תמתינו להזדמנות שתהיה לכם חטיבת זמן ארוכה. ברוב המקרים, תתקשו לכתוב באופן אפקטיבי במשך שש שעות רצופות. עדיף להקדיש זמן ממוקד שינוצל באופן אפקטיבי מאשר להימרח על פני שעות רבות של חלימה בהקיץ.

שימו לב שכאשר אתם מתיישבים לכתוב, המח שלכם ימרוד בכם. הוא יתמלא במחשבות סרק ובהסחות דעת שילחמו על השליטה במעשיכם. אתם תתפתו לבדוק מה קורה בחדשות או לשוטט בפייסבוק. אולי תרצו לראות סרטון ביוטיוב או לבדוק את הקולקציה החדשה בחנות הבגדים הווירטואלית. אתם יכולים להתגבר על הפיתויים עם מעט סבלנות. אם תצליחו להדוף את הפיתויים ב-15 הדקות הראשונות, המח שלכם יירגע ותוכלו לשבת ולהתרכז בכתיבה. אתם תוכלו לשים לב שמפעם לפעם כמות הפיתויים אמנם לא תפחת, אבל התדירות שבה הם יסיחו את דעתכם תפחת. כשתהיו מיומנים, תראו שגם בימים קשים שבהם תתקשו להתרכז, תצליחו בכל זאת לכתוב באופן יעיל אם תתעקשו. אל תוותרו לעצמכם!

כתיבה מרתקת ואסתטית

מומלץ לשאוף שהכתיבה תהיה קצרה, תמציתית, ממוקדת ומהודקת. השתדלו לכתוב בכמה שפחות מילים את המסר המדוייק שאותו אתם מעוניינים להעביר. לצד זאת, מומלץ להפיח חיים בטקסט באמצעות אלמנטים פואטיים, מלודיים ואסתטיים. אם תצליחו לאזן בין שני העקרונות הללו, הטקסט יזרום לקורא וימנע ממנו להשתעמם.

קריאה של מאמרים

כתיבת המקרים צריכה להיות מבוססת על ידע תיאורטי והמשגות מקצועיות. לצורך כך חשוב לחזור למאמרים רלוונטים שנתקלתם בהם לאורך ההתמחות. כמו כן, מומלץ להתייעץ בהדרכה בנוגע למאמרים נוספים שרלוונטיים למקרה ולגישה התיאורטית שעל פיה אתם כותבים. מומלץ לקרוא את המאמרים לפני תחילת תהליך הכתיבה, על מנת שהידע התיאורטי יהיה "טרי בראש" לפני שאתם ניגשים למלאכת הניסוח. זיכרו שעליכם לקרוא יותר ממה שאתם כותבים. הידע שלכם צריך להיות עמוק יותר ורחב יותר על מנת שתוכלו לשחק בחופשיות בתוך המרחב התיאורטי שבחרתם. כך הכתיבה שלכם תהיה קלה וזורמת יותר.

כמו כן, השתדלו לבחור תיאוריה אחת שתלווה את הכתיבה שלכם מתחילת המקרה ועד סופו. כך תוכלו לכתוב באופן קוהרטי יותר, יתאפשר מעבר נכון יותר בין רעיונות והניסוחים יהיו מדוייקים יותר בזכות העובדה שאתם נשארים באותה מסגרת התייחסות תיאורטית. שימוש בכמות רבה של תיאוריות עלולה להפוך את הכתיבה שלכם לאקלקטית, מבולבלת ורצופה ב- name dropping של מושגים – מבלי להתכנס לרעיון מארגן אחד ברור ובהיר.

רמות של רזולוציה בכתיבה​​​​​​​

קחו בחשבון שכתיבה מתבצעת במספר רמות בו זמנית:

1. בחירת מילים – כל מילה צריכה להיבחר בקפידה כדי לבטא במדוייק את המסר.
2. הרכבת משפט – כל מילה צריכה להיות ממוקמת במקום הנכון בתוך המשפט כך שהמשפט יהיה תקין מבחינה תחבירית. לאחר מכן חשוב לוודא שהמשפט מבטא חלק חשוב וייחודי מתוך הרעיון שמעוניינים לגבש בפסקה.
3. ארגון משפטים לכדי יצירת פיסקה – חשוב לוודא שכל משפט נמצא במקום הנכון לפי הסדר כך שהרעיון מבואר ומתפתח באופן הגיוני וברור. מומלץ שכל פיסקה תפתח במשפט אשר מתמצת את הרעיון המרכזי של הפיסקה. לאחר מכן נבאר, נרחיב ונסביר את הרעיון באמצעות 10-15 משפטים. אם לא הצלחתם לחשוב על 10 משפטים כדי לבנות את הרעיון, אולי הרעיון לא טוב או שהוא מצריך המשך חשיבה. אם הרעיון מתגבש לפיסקה באורך 30 משפטים, יכול להיות שמסתתרים בה יותר מרעיון אחד (או לחלופין הכתיבה לא מספיק מהודקת ומלאה במשפטי סרק). את הפיסקה כדי לסיים במשפט שמסכם את הרעיון המרכזי ומוביל לפיסקה הבאה.
4. סידור הפסקאות בסדר מתאים לכדי יצירת פרק – ישנה חשיבות גם לסדר הפיסקאות בתוך הפרק, כך שהרעיונות המפורטים בכל פיסקה ינבעו מהפיסקה שלפניה, ובסופו של תהליך ייווצר פרק קוהרנטי.
5. המקרה המורחב בכללותו, כמסר מאורגן, ברור ואינטגרטיבי – בהנחיות הוועדה המקצועית, מפורטים הפרקים המומלצים לכל אחד משלושת המקרים המורחבים. אמנם פרקים אלו אינם בגדר חובה, אולם הניסיון מצביע על כך שמי שנעזר בהם מצליח ביתר קלות לתאר את המקרה שלו באופן מלא וממוקד.
   רמת ההתייחסות הזו היא הרמה האחרונה שמתארת את הכתיבה הקונקרטית, אולם ישנן רמות התייחסות נוספות שחשוב להתייחס אליהן הלוקחות בחשבון את המערכת האקולוגית שבמסגרתה מתבצעת כתיבת המקרים.
6. ההקשר שבו הקורא מפרש את המקרה המורחב – הכתיבה אינה המטרה הסופית של המקרה המורחב. המטרה הסופית היא שהמקרה ייקרא על ידי הבוחנים בוועדת הבחינה, אשר תכריע האם לתת למתמחה הנבחן תואר מומחה. בשל כך, חשוב להקפיד להתייחס בכתיבה לא רק לאופן שבו הכותב מבין את המקרה, אלא גם לפרשנויות סבירות של הטקסט. הכותב צריך לשים את עצמו בנעליו של הבוחן ולנסות להבין האם הטקסט ברור גם עבור מי שלא ביצע את ההתערבות בפועל ואין לו היכרות מוקדמת עם המקרה ועם ההקשר שלו. מומלץ להיעזר בקורא נוסף חיצוני על מנת לזהות מהם הרעיונות המצריכים המשך ביאור, או, להבדיל, רעיונות מיותרים שניתן להשמיט.
7. ההקשר של "התרבות הארגונית הפרופסיונלית" – כתיבת המקרים אינה נכתבת בחלל ריק, אלא מבטאת ציפייה של הוועדה המקצועית שהמקרים יתנו מידע רלוונטי לוועדת הבחינה על מנת שתוכל לקבוע האם המתמחה ראוי לתואר מומחה. בשל כך מומלץ להתייחס לנורמות או לנוהג בכתיבה כך שהכתיבה תתאם את הציפיה של הבוחנים. נורמות אלה מעוגנות בחלקן בהנחיות הפורמליות (למשל מה אמור להיות אורך המקרה, באיזה גופן להשתמש והאם מותר ששלושת המקרים המורחבים יהיו מאותה חטיבת גיל?) וחלקן נובעות מנורמות או "חוקים לא כתובים" (למשל נהוג להתייחס במקרה הטיפולי לתיאוריה של וויניקוט או קוהוט, נהוג להגיש כמקרה דיאגנוסטי אבחון פסיכודידקטי). לעיתים משתרשות בלא מודע הקולקטיבי של המתמחים הנחיות שלא היו ולא נבראו (למשל שאסור להגיש לבחינה אבחון שנעשה בו שימוש בוויסק 4 או שאסור להציג במקרה המערכתי גן). מומלץ לברר את השאלות מול גורמים רשמיים ולא להסתמך על שמועות. זיכרו שמטרת בחינת ההתמחות היא לא להכשיל אתכם אלא להבין את תהליך החשיבה שלכם ולהבין את האופן שבו אתם מפעילים שיקול דעת מקצועי. אם אתם מרגישים שאתם יכולים לנמק כל בחירה שאתם מתארים במקרים המורחבים, נראה שאתם בדרך הבטוחה להיות מומחים בפסיכולוגיה חינוכית. 

מתאר

הגיע הזמן לפתוח קובץ word ולהתחיל לכתוב את המקרה המורחב. ראשית נכתוב את המתאר (Outline) של המקרה המורחב. המתאר הוא השלד של הטקסט והוא למעשה התיאור של ראשי הפרקים של המקרה המורחב. כאמור, ניתן להיעזר בראשי הפרקים שמציעה הוועדה המקצועית, אולם ניתן להפעיל שיקול דעת ולהוסיף או להוריד פרקים. במידת הצורך, ניתן גם להוסיף למתאר תתי פרקים (למשל שלבים בטיפול או התערבויות שונות במקרה המערכתי). כתיבת ראשי הפרקים ברשימה תאפשר לכם להחזיק בראש את המפה הכוללת של המקרה המורחב ותאפשר לכם לנווט בין הנושאים השונים. אם עולה לכם לראש נושא מסויים והייתם רוצים לנסח אותו ולהעלותו על הכתב, תוכלו לעשות זאת תחת הפרק הרלוונטי.

פסקאות

כעת, כיתבו בין 10-15 משפטים מתחת לכל ראש פרק על מנת להרכיב פיסקאות. עליכם לקחת בחשבון שכאשר אתם פורסים את הרעיונות שלכם על הכתב, הטיוטה הראשונה שלכם צריכה להיות ארוכה יותר מאורך הגרסה הסופית וזאת כדי שיהיה לכם מה להסיר בתהליך העריכה ולהישאר עם העידית של הטקסט. כיתבו בחופשיות ובלי עכבות את כל מה שעולה על דעתכם. בשלב זה תוכלו אפילו לחסוך מעצמכם הקפדה על תחביר. אם אתם מרגישים שנגמרו לכם הרעיונות באיזשהו שלב ושהכתיבה שלכם נתקעה – כתבו זאת, כלומר כיתבו "נתקעתי כאן". אולי תוכלו להפיק מהמידע הזה ערך דינמי בהמשך תהליך הכתיבה. אל תתאמצו להיות חכמים או מדוייקים ואל תגבילו את היצירתיות שלכם באמצעות השיפוטיות שלכם.

מומלץ ליצר הפרדה בין תהליך הכתיבה לבין תהליך העריכה; בין תהליך ההוספה ובין תהליך ההפחתה. הסיבה לכך היא ששני התהליכים הללו מפריעים זה לזה. הם למעשה תהליכי חשיבה שונים ומשתמשים בפונקציות מוחיות שונות. לכן כמעט בלתי אפשרי לשלב את שתי הפעולות האלה בו זמנית.

שלב העריכה

בשלב זה יש בידיכם טיוטה ראשנה. טיפחו לעצמכם על השכם – על אף שאתם עשויים להעביר על עצמכם ביקורת על איכות הכתיבה של הטיוטה הראשונה, זיכרו שעדיף שתהיה לכם טיוטה ראשונה גרועה מאשר דף ריק. כמובן שהטיוטה הראשונה איננה התוצר הסופי. טיוטה זו מצריכה ניסוח מחדש, ארגון מחדש של משפטים בתוך פיסקה וארגון מחדש של סדר הפיסקאות.

בשלב זה, גשו לפיסקה הראשונה וקראו כל משפט בנפרד. אם המשפט נשמע מוזר, נסו לנסח אותו אחרת. אם אתם מתקשים למצוא מה לא בסדר במשפט, נסו לומר אותו בקול רם. לאחר שהצלחתם לשפר את כל המשפטים בנפרד, קראו את הפיסקה במלואה ובדקו האם המשפטים מסודרים בסדר הגיוני. לאחר שאתם מרוצים מהפיסקה הראשנה – כלומר כל משפט הוא קצר וקולע וכל המשפטים מסודרים בסדר הנכון – עשו את אותן פעולות גם בנוגע לפיסקאות הבאות.

לאחר שאתם מרוצים מכל הפיסקאות, התבוננו על הסדר שלהן. ייתכן ולאחר תהליך העריכה של כל פיסקה ופיסקה, תרגישו שראשי הפרקים במתאר כבר לא בדיוק מסודרים בסדר המתאים. נסו לסדר מחדש את ראשי הפרקים (שכזכור מכילים את הפיסקאות המשופצות לאחר עריכה) עד שהם יהיו מסודרים בצורה טובה יותר משהיו.

בשלב העריכה, הטקסט שלכם ילך ויצטמצם. אתם עשויים לחוש כאב ממחיקה של תכנים, אשר עשויה להיות להם חשיבות מסויימת בעיניכם. אולי נאלצתם להסיר איזושהי תובנה שעלתה לכם או אנקדוטה מעניינת – אולם אלה לא סייעו לבניית הרצף הנרטיבי של כתיבת המקרה. על מנת להתגבר על מחסום פסיכולוגי זה, כדאי לא למחוק שום דבר בתהליך העריכה. כל משפט או רעיון שנופל מהטקסט הערוך אל ריצפת חדר העריכה, כדאי לשמור אותו בקובץ נפרד שישמש אתכם בעתיד – אולי להכנה לבחינת ההתמחות או הצגת המקרה בישיבת צוות. במקום להיכנס לאבל על אובדן פיסקה שכתבתם, התייחסו אליה כפיסקה שעברה מקום מתיאור המקרה בכתב לתיאור בעל פה.

עריכה חוזרת

אם הגעתם עד לכאן, הצלחתם לגבש טיוטה שניה. היא כנראה כתובה היטב ואתם עשויים להתקשות לזהות כיצד ניתן לשפר אותה. בשל כך, מומלץ להמתין מספר ימים כדי לחזור לטקסט בעיניים רעננות ולשוב על התהליך מחדש – לקרוא שוב את משפטים ולוודא שהם כתובים היטב, לוודא שהמשפטים מסודרים בסדר הנכון בכל פיסקה, לוודא שהפיסקאות מסודרות בסדר הנכון ושאתם מרוצים מהסדר של ראשי הפרקים. בזכות ההפסקה והמרחק שהצלחתם לייצר מתהליך הכתיבה, תוכלו לקרוא את הטקסט כפי שהוא כתוב באמת ולא כפי שאתם חושבים שכתבתם אותו. כך תוכלו בנקל לזהות היכן ניתן עוד לשפר אותו.

סיום תהליך העריכה

ניתן להמשיך לערוך את המקרים עד לאינסוף. אפשר תמיד לשנות ניסוחים. אפשר תמיד למצוא עוד מישהו שיסכים לעבור על המקרה ולתת לו לכתוב הערות ואסוציאציות. מעולם לא קרה שמישהו קרא טקסט ואמר "מושלם. לא היתי משנה מילה". העריכה מסתיימת כאשר אתם מרגישים ששינויים בטקסט אינם משפרים אותו. עדיין, רבים מאיתנו מתקשים לשחרר את הטקסט מחשש שהוא אינו טוב דיו. למרבה המזל, כיום יש מועד סיום קשיח להגשת המקרים, אשר מסייע לכותבים לכנס את התהליך לסיום באופן מובנה.

מומלץ להיעזר בהדרכה על מנת להעשיר את נקודות המבט, לשלב המשגות תיאורטיות ולאפשר למספר קוראים מקצועיים אפשרות להתמודד עם הטקסט בעיניים רעננות. יחד עם זאת, מומלץ לא לעבד את המקרה יתר על המידה כך שהמתמחה כבר מתקשה להתחבר למה שנכתב. על המתמחה להתעקש כי המקרה ייכתב וייערך אך ורק על ידו ולא על ידי קוראים נוספים. כל שינוי שהמתמחה מקבל הוא בגדר המלצה בלבד ולא הנחיה לביצוע. ניתן לאמץ את המלצות המדריכים כלשונן, אולם המתמחה יעשה זאת על דעתו בלבד ובאחריותו המלאה.

סוף דבר

כתיבת המקרים מאפשרת לכם לתת כבוד לעשיה המקצועית שלכם לאורך שנות ההתמחות. כאשר מצליחים לשחרר את הלחצים החיצוניים והפנימיים, נפתחת בפניכם ההזדמנות לצלול לתוך מקרה משמעותי, שנגע בכם ושאיפשר לכם לגעת באנשים אחרים. הכתיבה תסייע לכם להעמיק בחשיבה על עבודתכם המקצועית על מקרה שאותו אתם אוהבים ומוקירים. מקרה אשר מעורר בכם תחושת סיפוק וגאווה. אולי אפילו תוכלו להנות מהדרך, עוד לפני שתגיעו לתוצאה הסופית.

הערות

1. אני מבקש להודות לד"ר אלונה​​​​​​​ רודד ולנגה בר-יהודה על הערותיהן המחכימות ותרומתן לחיבור זה.

מקורות

Peterson, J. (2014). Essay Writing Guide. Retrieved from

https://docs.google.com...g_Guide.docx