מקורות

במהלך חייהן של נשים, מתרחשים שינויים הורמונאליים-פיזיולוגיים המלווים לעיתים גם בשינויים נפשיים. Reproductive Psychiatry, הוא ענף בפסיכיאטריה העוסק בקשר, שבין השינויים ההורמונאליים לאורך חיי האישה, לבין הפרעות נפשיות, לסוגיהן. זהו תחום בו עוסקים פסיכיאטרים וגינקולוגים תחת קורת גג אחת. ישנה קבוצה של נשים שמתאפיינת ברגישות רבה לשינויים הורמונאליים, אשר בעקבותיהם חלים שינויים נפשיים. בקבוצת נשים זו ניתן להבחין בהפרעות נפשיות, שאופייניות לארבע תקופות עיקריות בחיים: במחצית השנייה של המחזור החודשי, כלומר בתקופה הקדם ויסתית, במהלך ההיריון, לאחר הלידה ובתקופת גיל המעבר.

 

התגובה הראשונה להכרה כי מדובר באי-פריון, בדרך כלל, היא של תדהמה. בעקבותיה מופיעים רגשות מצוקה, חרדה, אשמה ודיכאון, ולעתים חוויה של אבדן. אבדן השגת ההורות המיוחלת, אבדן היכולת להביא לעולם תינוק בדרך טבעית ופרטית, והפקעתה לטובת תהליכים רפואיים, מנוכרים, נעדרי אינטימיות, שמשתלטים על החיים. אי-פריון הוא עניין משותף לבני הזוג, גם כאשר האבחנה מתייחסת למצבו הרפואי של אחד מהם. יחד עם זאת, השוני בהתמודדותכם יודגש במהלך הטיפולים עד כדי חיכוכים, חילוקי דעות, הבדלי משאלות, שידגישו את השוני בסגנון התמודדות. התקוה להצלחת טיפולי הפוריות מפיחה עידוד ושמחה, אך תחושות אלה עלולות להתחלף – במהירות - באכזבה מרה וייאוש, במידה שהטיפול נכשל, וצריך לקחת בחשבון שגם זה עלול לקרות ולסגל התנהגות והרגלים למקרה כזה. הקושי ניכר במיוחד משום שבתקופה כה קשה, כשאתם כה זקוקים לעזרה, לתמיכה ולעידוד, בן או בת הזוג לא תמיד פנויים לתת אותה, בהיותו/ה פגוע/ה , חלש/ה , נאבק/ת. זוגות שלא הספיקו לפתח ולבנות דפוסים משותפים ויעילים להתמודדות, עלולים לחוש בקושי ביתר שאת. זוגיות יציבה, לעומת זאת, עשויה להיות מקור תמיכה, כוח ונחמה. . האם זו בגידת הגוף או סיבות פסיכולוגיות? .

 

מאת ד"ר חנה גילאי-גינור, פסיכולוגית קלינית זוגות רבים מעדיפים לבשר על הריון חדש רק בסוף החודש השלישי. מדוע? התשובה הנפוצה היא כי הם מחכים ש "ההריון יהיה ודאי". למעשה, בני הזוג מחפשים לא רק ודאות גופנית אלא גם בטחון נפשי, ומעדיפים להמתין ולשמור את החדשה המרעישה לעצמם, כדי ללבן רגשות ודאגות במרחב הפרטי, בטרם יהפוך ההריון לנחלת הכלל.

 

ניתוח ביבליותרפי של הרומן "קול צעדינו" מאת רונית מטלון, תוך התמקדות בצומת המוכרת מחיי המשפחה - הריון בלתי מתוכנן - המשפיע על הדמויות השונות ברומן מתוך אתר האגודה הישראלית לטיפול במשפחה ובנישואין וחינוך בחיי המשפחה

 

מה קורה לחיי המין שלנו? למה לא בא לי? אני לא נהנית, אני מפחדת, פשוט לא בא לי, מה זה אומר? זה נורמאלי? מה זה אומר על הזוגיות שלנו? אלה שאלות שעולות באופן תדיר אחרי לידה. מתוך אתר 'נפש-אם'

 

רוב הזוגות מביאים ילדים לעולם בעיתוי "לא מתאים", שכן אין עיתוי מושלם ללידת ילדים. זה תמיד או "מוקדם קצת" או "מאוחר קצת". קשה לבוא להורות מוכנים לגמרי הן מבחינת ההתפתחות האישית והן מבחינת ההתפתחות הזוגית; ואולי גם לא צריך. כי זה הוא פרדוקס העיתוי בהורות: דווקא בגיל צעיר, שבו המוכנות הרגשית בדרך כלל נמוכה יותר, מרבים האנשים להביא את ילדיהם לעולם. בכך דן הפרק.

 

מאמר על האישה בחדר הטיפול הפסיכולוגי. המאמר ניכתב בסיוע דר' שלומית סייג רופאת משפחה בכירה. במאמר מובאים חומר ונתונים הלקוחים מגוף ידע רפואי חדשני מתחום רפואי שמתפתח בעשרים השנים האחרונות והוא "בריאות האישה". מובאות המלצות כלליות לטיפול בנשים ומתבגרות כפי שגובשו במחלקה לרפואת משפחה בקורס בריאות האישה. ההמלצות מבוססות על מחקרים מהתחום. מתוך האתר "לרפא את יצירי כפיך" מאת יששכר עשת

 

השביל המוליך אל ההורות, הפיזית והנפשית גם יחד, מתחיל כמובן בתקופת ההריון. חוויה הלידה, והתקופה האינטנסיבית שמיד לאחר מכן הן שלב נוסף וחשוב בהתגבשות החוויה של "היות הורים". גם אם נדמה שהיינו מוכנים, שחיכינו וייחלנו לרגע, מרביתנו מרגישים מופתעים מעוצמת הרגשות, מגודל השינוי ומכובד האחריות שמכים בנו בתקופה זו. במאמר הנוכחי ננסה למפות עבור ההורים המצפים לילד וגם עבור אלו כבר בעיצומה של ההסתגלות להורות, את מאפייני ההריון והתקופה שלאחר הלידה.

 

מחקר העובר שעוד לא נולד מחולק לשניים: הפסיכולוגיה הפּרֶה-נטאלית - מרגע היווצרות העובר עד תחילת הצירים, והפסיכולוגיה הפּרִי-נטאלית - מתחילת תהליך הלידה עד שהתינוק יוצא לעולם. רפואה ופסיכולוגיה פרה-נטאלית ופרי-נטאלית שייכות לתחום אינטר-דיספלינרי חדש של ידע, שחוקר את התפישה הרגשית של התינוק שעוד לא נולד ואת השפעת הרשמים שנשארים בזיכרונו כילד, ולאחר מכן בחשיבה ובהתנהגות שלו במשך החיים. מתוך אתר "הגיל הרך".

 

פריון, הריון ולידה הם נושאי מפתח בשלבי ההתפתחות של האדם הבוגר ולפיכך יש להם משמעויות פסיכולוגיות עמוקות. עיקר תשומת הלב ניתנת בד"כ להיבט הפונקציונלי והרפואי של תהליכים אלו. פחות מידי תשומת לב ניתנת להיבטים הפסיכולוגיים שבהם, שלא פעם משפיעים במידה רבה על הצלחת התהליך ואיכות החיים של המשפחה והאם שמתמודדים עם פריון, הריון ולידה.

 

לידת תינוק היא חלק ממכלול החוויות הצפוי לרוב במהלך חייה של אישה. עם זאת, יש נשים שמרגישות שחווית הלידה שעברו הייתה טראומטית. אם לידה יכולה להיות טראומה, האם יתכן שנשים יפתחו הפרעה פוסט טראומטית (PTSD) אחרי לידה, בדומה לאנשים שנחשפו לאירועים קשים אחרים כמו מלחמה או אונס?

 

כיום, עם הפתיחות בנושאים הקשורים לנפש והפרעות נפשיות, הפך נושא דיכאון אחרי לידה למוכר ומדובר הרבה יותר מבעבר. אולם, קיים נושא נוסף, משמעותי גם הוא לנשים, שכמעט ואינו מדובר. כוונתי לנושא התהליכים הנפשיים שעוברים על נשים במהלך ההיריון, והפרעות פסיכיאטריות הקשורות לתקופת ההיריון. הפרעות אלה אינן נדירות, ובעלות השפעה כוללנית, הן על האישה ההרה, על העובר, וכנראה שגם על המהלך ההיריון. סוגיה נוספת היא אופן הטיפול בבעיות והפרעות מסוג זה. שאלת הטיפול התרופתי כן או לא ומתי, מתחדדת וראויה לדיון מעמיק.