מקורות

נפגעות אונס כותבות ללא צנזורה על האונס שעברו בבלוגים אישיים ויוצרות קהילת תמיכה וירטואלית אנונימית, אקטיביזם והעצמה באמצעות הרשת.

 

מידע בתחום הפסיכולוגיה ומודעות אישית: סקירת ספרים מודפסים (ספרי עיון, ספרי לימוד עצמי) ומקורות מידע אלקטרוניים העוסקים במגוון נושאים של התחום. הרבה קישורים לדברים שאנו מפרסמים אבל יוזמה יפה ומעניינת.

 

בלוג בנושא ספרי אימוץ ילדים. "כאן תמצאו ספרי ילדים, נוער ומבוגרים. ספרי הדרכה, ביוגרפיות, יומנים ובלוגים. סרטים, הוצאות לאור... ועוד ועוד הכל בנושא אימוץ ילדים"

 

חמוטל ירון, פסיכולוגית קלינית ואמנית פלסטית מתארחת בבלוג רשימות "חלוק לבן" של טלי וישנה, רופאה, מתמחה בפסיכיאטריה בבית החולים "נס ציונה", במאמר ראשון (מתוך שניים) על תנועת האנטי-פסיכיאטריה מבחינה היסטורית והשפעתה על ההתפתחות בתחופ הפסיכיאטריה הממסדית.

 

בלוג זה נוגע להתמודדות עם ההפרעה הכפייתית טורדנית. הגיגים, רעיונות, איך לצאת מזה, גישות ושינוי גישות, דרכי טיפול, נסיונות להבין מה עובר עלינו, החשיבות של לעבוד ביחד, למה לא מתארגנים ועוד. כמו כן יינתן מקום לנסיון להבין את המצב המוזר אשר במקום שהאנשים הקרובים לנו יתנו לנו תמיכה, הם נוזפים בנו כאילו שהננו אשמים במצבנו, בניגוד למצבים אחרים בהם אנשים סובלים, מקבלים תמיכה ולא נזיפה, נסיון להבין מדוע כך היחס אלינו. מוטיב מרכזי שייאפיין את שייאמר כאן הוא: פתיחות, פתיחות, ושוב פעם פתיחות. פתיחות ולא סגירות. פתיחות לגבי דרכי הטיפול, דרכי ההתמודדות, ודרכי ההבנה והגישה בכלל. פתיחות בנוגע לאופן בו עלינו להסתכל על תופעה זו מבחינה אישית, חברתית, ציבורית וטיפולית. סגירות אינה תורמת לכלום בשום תחום כולל תחום זה. פתיחות היא שם המשחק!

 

טלי וישנה, רופאה, מתמחה בפסיכיאטריה בבית החולים "תל השומר" מתייחסת בבלוג שלה "חלוק לבן" שבבית רשימות לסוגיית הפרעת קשב וריכוז: לאחרונה אני מתעניינת קצת בהפרעת קשב וריכוז. כמו בהרבה מקרים בפסיכיאטריה, התחושה היא הרבה פעמים שאלה שזקוקים לטיפול אינם פונים לקבלו, ואחרים לומדים לא פעם את הדרך לקבל את המירב מן המערכת, גם כאשר אינם נזקקים באמת לעזרה. המקרה בולט במיוחד, בעיני, בנוגע להפרעת קשב וריכוז.

 

בלוג של פורום - שכולו מוקדש לנושא האימוץ, מהווה אוצר בלום, עדכני ומרגש מאוד.

 

מאמר אורח בבלוג "באופן אישי" של אורי קציר (המתארח באתר רשימות) המציג את אורי כך: ד"ר אורי ורניק הוא פסיכולוג קליני רך דיבור המתגורר ופועל בירושלים. בעבר ניהל את המרפאה לטיפול מיני בבית החולים הירושלמי "משגב לדך" והינחה קבוצות טיפול להורים שכולים. פגשתי בו בנסיבות חברתיות, וגיליתי איש שיחה מרתק שחשיבתו לעתים חוצה את גבול המקובל. בין היתר, היו לו כמה אבחנות מדוייקות ביותר בנוגע לתוצרי הלוואי של יחסי גברים-נשים בעידן המודרני. אינני מסכים בהכרח עם כל דבריו, אך דומני כי ראוי בהחלט להביאם כאן. רשות הדיבור, אם כן, לאורי עצמו.

 

פוסט חדש בבלוג של רופאה. מתמחה בפסיכיאטריה בבית החולים "תל השומר" שהיא גם ועיקר עורכת המגזין המקוון המעולה "אוקפי" http://www.okapi.co.il (ירחון לשירה, לספרות וליצירה מקורית). בפוסט סוקרת טלי מאחורי הקלעים של המחקר על טיפול תרופתי בדיכאון בילדים.

 

בבלוג שלו משתף אותנו walkman בחייו ובשבעת החודשים שבילה בבית לוינשטיין, כולל מפגשיו עם צוותי בריאות הנפש בבית החולים.

 

טלי וישנה, רופאה. מתמחה בפסיכיאטריה בבית החולים "תל השומר" בבלוג (יומן רשת) המתארח באתר רשימות מבית קונספציה. כותרת הבלוג יתכן ומעידה על הכיוון וכן בין היתר טלי מתכננת לשתף במסגרת הבלוג בספר שכותבת והעוסק ברופאה פסיכיאטרית. בנתיים טלי מציגה חוויות והתלבטויות מחיי המחלקה ומנהלת דיאלוג ער עם הקוראים על הלבטים המיקצועיים, מוסריים ואנושיים של עבודתה.