"דיכאון וחרדה הם אח ואחות"

שפיות זמנית | 25/7/2012 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

"הדיכאון הקליני שלי אובחן לראשונה בגיל 16. ההגדרה הרשמית היא 'דיסטימיה', שהיא סוג קל יותר של דיכאון כרוני". כך נפתח פוסט חושפני, מעניין ונוגע ללב בבלוג "ואן דר גראף אחותך".
"מעולם לא ויתרתי." כותבת הבלוגרית בהמשך. "עם כל הקושי, מעולם לא הרמתי ידיים, תמיד ניסיתי למצוא עוד ועוד דרכים, כלים שיעזרו לי לא לסבול, ויעזרו לאחרים לא לסבול ממני. היה ברור לי לחלוטין שבזמן שאני נאבקת עם תחושות של חוסר ערך, ייאוש, עצב תמידי, ורגישות יתר קיצונית, האנשים שמסביבי נאלצים ללכת על קליפות ביצים כדי לא לפגוע בי עוד יותר. זו אחת הסיבות שהתעקשתי ללכת לטיפול בגיל 16 (כן, אני זו שביקשה ללכת לטיפול. ידעתי שמשהו לא תקין. רציתי עזרה), ואחת הסיבות שהסכמתי להתחיל טיפול תרופתי. דעו לכם: כמה שקשה לכם לראות אדם בדיכאון, לאדם שנמצא במצוקה הנפשית בעצמו, הידיעה שהוא גורם צער לאנשים שמסביבו גורמת לייסורים קשים ולתחושות אשמה. דבר שבתורו, כמובן, תורם למצוקה הנפשית שלו. מעגל קסמים אכזרי במיוחד."

מומלץ.