על החלום שזרק אותי מהחלום
לוסי דרימז | 17/4/2010 | הרשמו כמנויים
בפרקים הקודמים כתבתי על לוסי דרימז. לוסי שהתה בתוך "הבועה" שלה (התא, "הבלוג"), ששמשה כמרחב ביניים בין פנטזיה למציאות, בין חלום לבין ערות. הבאתי את לוסי שמחפשת אחר קיומו הממשי של ה"אחר", אבל שרויה ברובה עדיין בתוך עולם פנימי של דמיון ופנטזיה, בו המציאות החיצונית היא רק הדהוד או השתקפות.
כאשר התחלתי בכתיבה הרגשתי שאני נמצאת, במובנים נפשיים מסויימים, במקום המעברי הזה. בטיפול, הרגשתי שאני כל הזמן משחקת, ושהפסיכולוג שלי, שהפך גם הוא עם השנים לפרטנר טוב למשחק, נהנה אף הוא לשחק איתי: משחקי מילים, משחקי תנועות ומחוות, משחקי התגלות ומשחקי הסתתרות. אולם תוך מספר שבועות, המציאות החיצונית הפכה להיות כל כך דומיננטית, שלא נשאר לי זמן או מרחב לפתח את עולמה הפנימי העדין של לוסי. כך, נתתי ללוסי להמשיך לישון. מדי פעם חשבתי להעיר אותה, לספר לכם על מה היא חולמת, לבדוק מה שלומה. אבל לא עשיתי זאת. וכיום, אני חשה יותר דחף לכתוב את עצמי מאשר לכתוב עליה.
בפוסט זה אביא חלום שלי, חלום שחלמתי בלילה האחרון, שבין שישי לשבת. אבקש את מעורבותכם בפרשנות. פרשנות לא במובן של חתירה אחר אמת אחת, אלא במובן של יצירת רשת אסוציאציות רחבה לחלום, שתורכב מאסוציאציות אישיות שלכם, וכן מרעיונות יותר תיאורטיים להבנת הלא מודע ודימויי החלום. במיוחד אני מזמינה אתכם לשתף בחלום שחלמתם מהעת האחרונה, ושיכול להתקשר אסוציאטיבית לחלום שלי.
החלום:
החלום מתחיל כאשר אמא שלי מספרת לי שפסיכולוגית ערביה ששתינו מכירות, "השתגעה". בהמשך, ליד הבית של הורי אני רואה שיש התאספות ברחוב, של פסיכולוגיות, והן מדברות חרישית על כך שהיא במצב לא טוב, ואחת מהנשים בהתאספות, חברתי, בוכה על כך. ופסיכולוגית אחרת, צעירה אף היא, כועסת עלי על זה שאני יודעת, שסופר לי על כך למרות שלא הייתי אמורה לדעת. כאשר אני שואלת אם היא תאושפז, היא שואלת אותי – "ומה זה אכפת לך"?
בהמשך החלום אני נוסעת לים לבדי. זאת שעת אחר צהריים. שמש, חם, הים חלק צהוב-כתום ויחסית ריק. אני נכנסת ונזכרת בבחור שאני מכירה, ושהיה לי איתו רומן, שמתאמן בשיט קיאקים בים. אני נזכרת גם בידיד נוסף שלי, שאף הוא היה בעברו בצופי ים והשיט קיאקים. שניהם גברים חסונים וחזקים, ואני חושבת שכנראה זה ספורט גברי, ושכדי לתפעל קיאק צריך הרבה כח. אני חושבת לעצמי שגם אם הייתי נסחפת ללב ים, כנראה שלא הייתי מצליחה להשתמש בקיאק, אבל אולי...?
ואז בעודי עומדת במקומי במים, הים מתחיל לעלות, המפלס עולה, כאילו שהרבה מים באים בבת אחת, ואני מתחילה להגיד לעצמי, בחרדה, איפה הכיוונים, לא לאבד את הכיוון של היבשה, אני רואה בניינים על החוף ואומרת לעצמי שהבניינים זה סימן ששם היבשה. ואז אני מרגישה גל בא וסוחף אותי לכיוון היבשה, ואני מצליחה להשאיר את הראש שלי מעל המים, וגל נוסף בא מאחור, ואני כמו "תופסת גל" איתו אבל החוויה היא מאד מאיימת, ואז בא גל נוסף ופשוט זורק אותי, משליך אותי על החוף, ושותל אותי על החול, יושבת. הכל מתרחש במהירות אדירה. זאת הקלה להיות מחוץ למים ואני מתעוררת מיד.
המחשבה היחידה שלי כאשר התעוררתי היתה: "הא, החלום החליט "לזרוק" אותי מלהיכנס עמוק יותר לעולם הלא מודע. החלום זרק אותי מהחלום..."
