בלוגים | על אנשים, ספרים ואירועי חיים

טיך נאת האן

פרופ. עמיה ליבליך | 24/1/2022 | 9,079 צפיות | הרשמו כמנויים

בשבת מת בגיל 95 טיך נאת האן, מורה הזן הוויטנאמי המופלא, שהקים את כפר המתרגלים Plum Village בצרפת והיה מורה רוחני לישראלים רבים – בין יתר בני האדם בעולם שניזונו על אישיותו ומשנתו. לא ניכנס עכשיו לויכוח אם יש קהילה בודהיסטית בארץ, אבל רבים מאיתנו פגשו את ההגות הבודהיסטית ומצאו בה ערך אישי ומקצועי. רבים מאיתנו "מתרגלים" מה שבשנים קודמות קראנו לו מדיטציה, והיום נקרא לרוב מיינדפולנס.

(למען השקיפות אציין כאן שמתי ליבליך, הידועה בחוגים אלה בשל הספרים שכתבה והמעשים שהיא עושה בתחום המיינדפולנס – היא בתי. אבל אהבתי לטיך נאת האן ממש איננה מושפעת מהקשר המשפחתי הזה.)

על הבודהיזם שמעתי וקראתי מזה שנים רבות בחוג מכרי הקרובים שעסקו בפסיכותרפיה. הייתי סקפטית למדי. ראיתי בזה תורה ופרקטיקה השייכות לעולם זר ורחוק, שאינו עולמי. כבר אז השוויתי אחדות מהאמירות הבודהיסטיות לדברים ששמעתי ממורה הגשטאלט שהיה לי, פריץ פרלס, שאכן היה מושפע מזן ובודהיזם, בין היתר. אבל עניין שהיה אינטלקטואלי הפך לעניין אישי קרוב אחרי שחוויתי אובדן פתאומי וקשה לפני למעלה מעשור. מישהו הביא לי ספר של פהמה צ'ודרון, אף היא מורה בודהיסטית ידועה, "כשהדברים מתפרקים". ומישהו אחר, שכן שכבר אינו בחיים, הזמין אותי בשבת להצטרף אליו ליום מדיטציה בנווה שלום עם חבורה ישראלית שקראה לעצמה "סנגהה" – קהילה. אלה היו אנשים מסבירי פנים, שקיימו אחת לכמה שבועות יום של מודעות - שהות יחד, מדיטציה ושיחה במרכז הרוחני של נווה שלום. מה היה שם? הרבה נשימות ושקט. אם היה מזג אויר יפה, כלל היום גם מדיטציה בהליכה איטית בטבע, חוויה שהייתה עבורי תמיד מנחמת ומעצימה. אנשים טובים שבנוכחותם עזרו לי להירפא.

אותו שכן, שהיה איש סגור ובודד מאוד, מיד כשבא למקום עזר בשתיקה בארגון החדר והמזון הצמחוני שהבאנו לארוחת הצהריים. הוא לא היה פילוסוף, אינטלקטואל או אדם מאמין. שם הכירו אותו הקבועים, שם היה לו מקום, שם השתייך. שם ראיתי לראשונה חיוך על פניו. גם אני זכיתי לקבלת פנים אמיתית ושלוה, אירוח נכון במונחי לוינאס. איש לא ניסה לחטט בחיי ובמעשי. המשכתי לבוא מדי פעם. תמיד חשתי איך כוחותי חוזרים אלי ביניהם.

- פרסומת -

קורס הנחיית קבוצות מיומנויות חברתיות בשילוב אומנויות
פתיחה 3.11.26. הקורס מועבר בזום. בימי שלישי 19:30-22:00

באותה סנגהה פגשתי לראשונה את שמו של טיך נאת האן, את הגותו ואת ההרגלים שהביאו הותיקים בחבורה, שביקרו בפלאם וילג'. הם נהגו לקרוא קטעים מספריו, וגם לשיר בצוותא שירים שהיו נהוגים באותו כפר, עליו דיברו כמחוז החלומות שלהם. למשל שיר זה:

Beathing in, breathing out

I am blooming as a flower

I am fresh as the dew

I am solid as a mountain

I am firm as the earth

I am free

Breathing in, breathing out

I am water reflecting

What is real, what is true

And I feel there is space

Deep inside of me

I am free, I am free, I am free