פרשת יובל כרמי: גורמי סיכון לחציית גבולות בטיפול וכמה הערות בנוגע לענישה
שפיות זמנית | 3/2/2021 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
בימים האחרונים נחשפנו כולנו בזעזוע, מטפלים, מטפלות, מטופלים ומטופלות, למעשים הקשים המיוחסים לפסיכולוג הקליני יובל כרמי: בעילה שלא בהסכמה ומעשה מגונה תוך ניצול מצבן של המטופלות שלו. ביום שלישי בערב התראיינה קים אריאל ארד בת ה־21 בפנים גלויות בחדשות N12 ונתנה עדות אמיצה ומחרידה על המעשים שביצע בה הפסיכולוג שלה, יובל כרמי. הלב נשבר ובו זמנית מתרחב בהערכה כאשר צופים באישה הצעירה הזו אומרת לכתבת החדשות אדווה דדון: "כואב לי בגוף, כואב לי בבטן ואני לא רוצה שהכאב הזה יהיה אצלי, אני רוצה שהכאב הזה יהיה אצלו".
מאז שפורסמה בתקשורת הפרשה לפני כשבוע, וככל שהתרבו הפרטים הקשים בנוגע אליה, נראה שאנשי טיפול רבים מסתובבים עם מועקה בחזה שרק הולכת וגדלה. איך דבר כזה יכול לקרות? איך ייתכן שפסיכולוג מומחה, ותיק ובכיר מנצל באופן כה בוטה וציני אישה צעירה ופגועה שפונה אליו לעזרה? והוא אפילו לא לבד: רק לפני כשנה נחשף שמו של ד"ר עידן קוסובסקי, פסיכולוג חינוכי מומחה ומדריך, שהואשם בביצוע מעשים מגונים בקטינים. איך זה קרה, שבתוך שנה וחצי, נחשפו מעשים כל כך מחרידים של שני פסיכולוגים בכירים? ומי יודע כמה מקרים ישנם שלא נחשפו, מסיבות שונות - למשל מחששם של מטופלים, שסודותיהם הכמוסים ביותר מצויים בידיו של הפסיכולוג, להתלונן?
הערת הבהרה
למען הסר ספק, אנחנו, חברות וחברי מערכת פסיכולוגיה עברית מזועזעים מהמעשים המיוחסים ליובל כרמי, ומגנים אותם. אסור שפסיכולוג שניצל את תפקידו ופגע מינית במטופלות.ים יעסוק בטיפול - מקומו בכלא. אפילו קשר מיני בין מטפל.ת למטופל.ת שנעשה בהסכמה, נחשב כאילו נעשה תוך ניצול תלות נפשית ממשית ואסור מוסרית וחוקית ודינו מאסר 4 שנים.
ליבנו עם כל מטופל.ת שנפגעו מחזקים את ידיכן ומעודדים כל מטופל.ת שנפגעו להגיש תלונה במשטרה.
היה נוח להסתפק בהודעת גינוי ולהוקיע את האיש, אך לצערנו לא מדובר במקרה בודד. כמה מקרים כאלו לא נחשפו עדיין? כמה תלונות הושתקו? כמה מקרים כאלו מתרחשים כעת בתוך קשר טיפולי?
קשה להסתכל על עצמנו המטפלים במראה... להכיר בחולשות שלנו. לא די ב'גילוי דעת' או גינוי, זהו זמן לבדק בית וחשבון נפש.
לי זה לא יקרה - גורמי סיכון
קל להתבונן על פרשת יובל כרמי ולקבוע: מדובר בתפוח רקוב, והפתרון הוא לבעוט אותו החוצה מקהילת המטפלים ולהעניש אותו. אלא שחוקרים אמריקאיים שבדקו את הנושא מצביעים על כך שזו גישה לא יעילה כדי למנוע את המקרה הבא, מכיוון שסוגיות שקשורות בגבולות בטיפול מעסיקות את כל המטפלים, והשאלה החשובה היא האם הם יצליחו להתגבר על הקשיים בשמירה על הגבולות - או שיכשלו. לכן, חשוב שמטפלים יזהו את גורמי הסיכון שעשויים להוביל גם אותם במורד המדרון החלקלק שעשוי להוביל לפגיעה ולניצול של מטופל או מטופלת, בין אם באופן מיני ובין אם באופנים אחרים (Norris, Gutheil and Strasburger, 2003):
- משבר חיים: השפעות של חוויית הזדקנות, אכזבות שקשורות בקריירה או בתקוות שלא הוגשמו, בעיות או חוסר שביעות רצון בנישואין וגורמי מצוקה דומים נמצאו קשורים לנטייה של מטפלים לפנות למטופל כדי למצוא נחמה, הכרת תודה או ריגוש.
- מעברי חיים: פרישה, פיטורין, שינוי מקום עבודה - אפילו קידום - מהווים גורמי סיכון להסגת גבולות בטיפול.
- חולי של המטפל: נמצא שמצבי חולי עשויים להגביר את הסיכון של מטפלים לפנות באופן לא מותאם למטופלים לנחמה ותמיכה.
- בדידות והצורך לספר סוד: מטפלים שמתמודדים עם קשיים שונים בחייהם, ומחפשים אחרי אוזן קשבת, עשויים להתמודד עם הרצון להתוודות על קשייהם בפני המטופלים שלהם: קשיים אלה יכולים להיות כלכליים, בעיות במיניות או בנישואין, קשיים עם הילדים וכולי. ה"נפילה" הזו עשויה ליצור היפוך תפקידים בין המטפל למטופל. סוגיה זו מתכתבת עם שאלת החשיפה העצמית בטיפול, מכיוון שמבחינה אמפירית נמצא שחשיפה עצמית היא לרוב הסגת הגבול האחרונה לפני יחסים מיניים, למרות שחשיפה עצמית כשלעצמה לא מובילה באופן ישיר לתוצאה הזו. החוקרים מציעים למטפלים להיות עירניים ולשים לב האם הם משתוקקים לחשוף מידע על עצמם דווקא בפני מטופל ספציפי - דבר זה יכול להיות סימן אזהרה לכך שבעיית גבולות עשויה להתעורר.
- אידיאליזציה ו"המטופל המיוחד": בעיות שקשורות לשמירה על גבולות מתעוררות פעמים רבות כשהמטפל חווה את אחד המטופלים כ"מיוחד", בין אם בגלל יופי, אינטלקט, נטיות אמנותיות או כל סיבה אחרת. רגשות כאלה הם סיבה מצויינת לחפש טיפול או הדרכה, אבל אין סיבה לסיים בגללם את הטיפול. רגשות מיניים ו/או רומנטיים כלפי מטופל צריכים להיות מוכלים כחלק מהתהליך הטיפולי אלא אם הם הופכים בלתי ניתנים להכלה ולא מגיבים להדרכה או לטיפול. רמזים לכך שהרגשות בלי ניתנים להכלה: כאשר המטפל קובע פגישות ארוכות במיוחד עם המטופל, בעיקר בסוף היום; כאשר הוא מאפשר איחור משמעותי בתשלום של המטופל על הפגישות; כאשר הוא קובע פגישות שאינן קשורות במצבי חירום מחוץ לקליניקה.
- גאווה ובושה: למטפלים ותיקים יש נטייה לחשוב שסוגיות של גבולות מעסיקות רק מטפלים צעירים ולא מנוסים, אך למרבה הצער רבות מהסגות הגבול בטיפול מתרחשות דווקא בקרב מטפלים ותיקים ומדריכים שמתנערים מהצורך בהדרכה שלהם עצמם. יש לשים את הגאווה בצד - ולפנות לעזרה.
- קושי בהצבת גבולות: מטופלים מסוימים מנסים מסיבות פסיכולוגיות שונות להפר את הגבולות בטיפול, והשאלה החשובה היא כיצד המטפל מתמודד עם ההפרות האלה. בעיות נפוצות שמונעות ממטפלים לשמור על הגבול, נובעות מקונפליקטים בהעברה נגדית שקשורים באגרסיביות ובסדיסטיות בשל המצוקה שתגרם למטופל כאשר ישמע "לא" - שהופכים לבלתי נסבלים עבור המטפל.
- סוגיות של קהילה: קהילות סגורות עשויות גם הן ליצור בעיית גבולות. דבר זה יכול להתרחש בישובים קטנים, מוסדות כמו בתי ספר וקומונות או בקהילות שונות. אם מצאתם את עצמכם פוגשים את המטופל במכולת או במסיבה, עליכם להפעיל שיקול דעת רב עוד יותר בנוגע לגבולות - ולא להפך.
- הכחשה: כאשר נוצרות סיטואציות בעייתיות בטיפול, והמטפל מכחיש אותן, הדבר עשוי להוביל להפרת גבולות משמעותית וקשה יותר בהמשך. עוד הגנות הן השלכה ורציונליזציה שעשויות לשמש את המטפל כדי להעמיד פנים שבעיית הגבולות אינה רצינית או מסוכנת - או אפילו מתרחשת כלל. במקרים אלה טיפול או הדרכה הם שימושיים ביותר מכיוון שהם מספקים נקודת מבט נוספת - אבל לרוב גם הצורך בטיפול מוכחש, מושלך או מבוטל מסיבות רציונליות שונות.
בנוסף, זו הזדמנות טובה להפנות כל מטופל ומטופלת לקרוא מהם סימני האזהרה לניצול מיני בטיפול נפשי, שכתבו קבוצת "פסיכואתיקה". טקסט זה נועד לעזור לנשים וגברים הנמצאים בטיפול נפשי, לזהות סימני אזהרה שעלולים להעיד על התרחשותה של פגיעה בעלת היבט מיני בתוך היחסים הטיפוליים, או על סיכון להתפתחות פגיעה כזו.
מואשמים - ונשארים פסיכולוגים: מה קורה בוועדת המשמעת של הפסיכולוגים?
מה קורה כאשר מטפל אינו מצליח לעצור בזמן, ומתרחשת הפרה של גבולות הטיפול שמובילה לפגיעה משמעותית בטיפול ובמטופל? לפי חוק הפסיכולוגים פסיכולוג עשוי להיות מואשם ב"עבירת משמעת" בשל אחת מהסיבות הבאות; (1) התנהג בדרך שאינה הולמת את המקצוע של פסיכולוג; (2) השיג את רישומו או את היתרו במצג שוא; (3) גילה חוסר יכולת, חוסר אחריות או רשלנות חמורה במילוי תפקידיו כפסיכולוג; (4) התמיד להפר הוראה של חוק זה או תקנה לפיו; (5) הורשע בעבירה שיש בה כדי להראות שהוא חסר את האחריות הדרושה לעסוק בפסיכולוגיה; או (6) הפר הוראה מהוראות חוק זכויות החולה. הוועדה יכולה להטיל על הפסיכולוג קנסות ולפסול את רשיונו לתקופה של עד חמש שנים (שלאחריה עליו לבקש מחדש להירשם בפנקס הפסיכולוגים).
אלא שטחנות הצדק של משרד הבריאות טוחנות לאט, לאט מדי, כשהעניין מגיע לפסיכולוגים. כך למשל, קוסובסקי, שמואשם בעבירות מין בקטינים, עדיין מורשה לעסוק במקצוע - למרות שעברה למעלה משנה מאז שנעצר. גם חנוך ירושלמי, שתחקיר של תכנית התחקירים "עובדה" חשף שורת עדויות של נשים, מטופלות, המתארות לכאורה שניצל אותן מינית, עדיין מופיע באתר משרד הבריאות כפסיכולוג קליני מומחה מדריך.
מלבד המטפלים שהואשמו במעשים קשים - ולא הכחישו אותם - ועדיין מופיעים במאגר של משרד הבריאות כמומחים, מצטרפת לאוזלת היד הזו גם סחבת. כך למשל, רשיונו של הפסיכולוג (לשעבר) ד"ר מיכאל שיין, שקיים יחסי מין עם מטופלת, נשלל רק כשנתיים אחרי שהתקבלה התלונה בוועדת התלונות של משרד הבריאות. בשנת 2017 הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת כבר עסקה בזמן הארוך ובמה שהוגדר כ"חוסר תפקוד של ועדת התלונות נגד פסיכולוגים במשרד הבריאות"; אלא שמאז חלפו שלוש וחצי שנים - ומה השתנה? מאז 2009 פורסמו רק 16 החלטות דין משמעתי בנוגע לפסיכולוגים - מתוכן שש הסתיימו בנזיפה, התראה או זיכוי. האם ייתכן שכל כך מעט תלונות הגיעו לוועדה במהלך 12 שנים? מה קרה לכל יתר התלונות? האם ייתכן שישנן תלונות שכלל לא נידונות בוועדה? לפי אילו קריטריונים מחליטה הוועדה האם בכלל לדון בתלונה מסוימת או לא? התחושה היא שחסרה שקיפות רבה בנושא זה.
בנוסף, קשה להגדיר עד כמה הענישה של ועדת המשמעת מרתיעה ומשמעותית. רשיונו של הפסיכולוג הקליני עומרי ציטרון נשלל לשישה חודשים בלבד בשנת 2015 על ידי ועדת המשמעת, לאחר שמטופלת התלוננה כי במהלך טיפול באמצעות דמיון מודרך הוא נשכב עליה. ציטרון הודה שחצה גבולות בטיפוליו בנשים ופגע בהן - אך הוועדה החליטה ששישה חודשים שבהם יאסר עליו לעסוק בפסיכולוגיה מספיקים. כיום הוא שוב פסיכולוג קליני בעל רשיון.
האם אנו, פסיכולוגים ופסיכולוגיות, שמתגאים בכך שהפרופסיה שלנו מפוקחת ומוסדרת על ידי משרד הבריאות, לא צריכים לדרוש שוועדת המשמעת הממונה על תלונות המטופלים תתן מענה מהיר, רחב, משמעותי ושקוף יותר?
מקורות
1. Norris, D. M., Gutheil, T. G., & Strasburger, L. H. (2003). This couldn't happen to me: boundary problems and sexual misconduct in the psychotherapy relationship. Psychiatric Services, 54(4), 517-522.
