צַוָּארָם הֶחָשׂוּף שֶׁל זִכְרוֹנוֹתֶיךָ - קריאה בספר מנורה בשמש - איתן בּוֹלוֹקַן (אבן חושן, 2020)

גיא פרל | 18/4/2020 | הרשמו כמנויים

איננו יודעים מה נושא בכפיו עבורנו האביב המורכב הזה, וחשתי שספר שיריו החדש של איתן בולוקן (המוכר לקוראת העברית גם כמתרגם שירה יפנית) מכין אותי במידת מה לקראתו היות שהם מעוררים בי את עמדת המתבונן – שאינו מצפה, ואינו נדרך – מתבונן. מיותר לציין שמצבי התודעתי משתנה ללא הרף, ושלא אחת אני חרד ומבולבל, אבל בכל פעם שחזרתי אל ספרו היפה של בולוקן חשתי שלצד כל אלו, שמורה לי היכולת להתבונן. וזה עיקר כוחו של הספר, עבורי: הדובר המתבונן אינו פרוש מן העולם ומבני האדם, אינו מסתגר בחדרו או בפנימיותו, אינו מנטרל את תחושותיו ואינו שוכח את עברו – כל אלו הם מושאי התבוננותו והוא חש אותם בנימים הדקים של תודעתו, חווה אותם כחלק ממנו כפי שהוא חלק מהם. הדובר ער לעולם ואדם, והעולם והאדם מהדהדים בתודעתו הצלולה: גשר מעל נהר, כוס מים על השולחן, זקן המחפש מזון בפח אשפה, כיסאות ישנים שמסדר אביו לקראת ארוחת חג, עיניה של אמו. כאמור, מהלכי ההתבוננות בספר מנורה בשמש לא רק שאינם מובילים להתרחקות מן העולם, הם מובילים להעמקת הזיקה אליו, ולשיאו מגיע הדבר בשירים שבהם כותב המשורר על אהובתו. הבחנתי במהלך מעניין החוזר על עצמו בשניים מהם: תחילתם בהתבוננות פנימית שבמרכזה מפגש צלול עם תחושות כחסך, בדידות, פחד או העדר. ההתבוננות מתרחבת מן הפנים אל המציאות שהיא חלק ממנה, וצלילות ההתבוננות במה שקדם להתממשותה בחייו הופכת למגע. לאהבה. הנה שיר אחד מתוך הספר: הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת / עַל צַוָּארָם הֶחָשׂוּף שֶׁל זִכְרוֹנוֹתֶיךָ / לְאַט / עַל כַּוָּנוֹתֶיךָ הַכֵּנוֹת וְכִשְׁלוֹנָן הַנֶּעֱרָם / עַל פִּתּוּלֵי הַפַּחַד / וּמְבוֹאוֹת הַהִסּוּס / עַל טַרְשֵׁי הֶעָמָל / וְהַנֵּץ הַהֶעָזָה / כָּעֵת אוֹרָה עַל כַּפּוֹת יָדֶיךָ / הַנּוֹגְעוֹת בְּעוֹרָהּ שֶׁל הַיְּשֵׁנָה לְצִדְּךָ / כָּל שֶׁגָּלוּי הַבֹּקֶר / מַיְשִׁיר מַבָּטוֹ אֵלֶיךָ.