הליכה בימי קורונה

משה אלון | 31/3/2020 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

צועדים בודדים במדרכות

חולפים אחד על פני השני,

מפחדים, נזהרים,

משפילים מבט: הוא נשא? אני נשא?

זוגות הולכים במרחק זה מזו,

אפילו לתיבת נוח הלכו צמודים.

מה יהיה על היחסים בין בני האדם?

הסייבר ישלוט בכיפה?

זו תהיה התקשורת המועדפת?

מה יהיה על האהבה? המגע?

האם תורתו של דרווין ניצחה?

 הקץ לויכוח עם הדת: דרווין כן או לא.

החזק הבריא ישרוד, הצעיר ינצח.

המבוגרים, זקנים בני 60 פלוס, רובם יכחדו, כך מפחידים אותנן.

האם משלמים אנו את מחיר העולם הנוכחי שבנינו?

הגיע עת הפרעון?

האם לאחר המגפה נהיה כולנו עניים, הפערים יושטחו?

נאכל בבתים בלבד? נראה סרטים בטלוויזיה?

מןזיקה נשמע בבית? מוזיאון דרך האינטרנט?

האם מדינות עניות הן תהייינה העשירות של המחר?

הן תתמוכנה במדינות העניות החדשות:

באירופה. בארה"ב? סין? יפן?

לתשובה אין תשובה, אין דלק, אין גז.

העורבים הם הציפורים הדומיננטיות

באויר, בעצים, בגדרות.

ציוצם נשמע כל כך ברור וחזק, 

נראה שהפעם הגבינה לא תיפול מהר מהמקור.

היצ'קוק חזה זאת, לא?

מה אתם יודעים שאנחנו לא יודעים?

מה אתן רואות מלמעלה שאנו מתקשים לראות,

כי אפילו המטוסים מקורקעים?

הפרחים פורחים בשיא האביב בצד שביל ההליכה,

צבעי אדום, צהוב, סגול, וירוק עלים חזק.

האם הטבע חזק מהוירוס?

האם הוירוס הוא הטבע?

האם הטבע אומר אני כאן לנצח?

האם צבעי הפרחים הם הקשת בענן של היום?

משה אלון, 

פסיכולוג חינוכי, אנאליטיקאי יונגיאני