ראש השנה עם המשפחה: ישמעאל, יצחק, אבא, ואמא (ואמא)

שפיות זמנית | 28/9/2011 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

בימי ראש השנה הבאים עלינו לטובה נהוג לקרוא בספר בראשית ולהיזכר בסיפורו של ישמעאל, שגורש עם אמו מבית אביו אברהם, ובסיפורו של אחיו יצחק, שכמעט ונעקד עלי המזבח שבנה אותו אב (לפי המסורת, התרחש מעמד העקדה בראש השנה). הסיפור של המשפחה המורכבת הזו הצית את דמיונם ואת מחשבותיהם של אמנים והוגים רבים, וגם בשדה הפסיכולוגיה לא נותרו הסיפורים ללא התייחסות.
כאשר פרויד תיאר את התבנית הבסיסית ליחסי בנים ואבות הוא בחר אמנם להתייחס למיתוס מהתרבות היוונית, אבל הבאים אחריו השלימו את החסר. יצחק בנימיני, מרצה לפסיכואנליזה ומחבר הספר "צחוק אברהם", כותב כי הפסיכואנליטיקאי היהודי גרמני תיאודור רייק ראה בשופר סמל לזעקתו של האייל השחוט שהוקרב במקום יצחק. בעקבות פרויד בספרו "טוטם וטאבו" רייק מזהה את האייל עם האל ועם האב שנרצח על-ידי בניו. הפסיכואנליטיקאי הצרפתי ז'אק לאקאן מקשר בחיבורו "על שמות האב" בין העקדה לברית המילה, ועוסק כך במשמעותו של האיווי ביהדות: "האל העברי, על פי לאקאן, מעדיף את התשוקה על הגשמתה", כותב בנימיני.
ישמעאל והגר נחשבים לדמויות שוליות יותר במשפחתו של אברהם, אך דווקא משום כך עוררו עניין. חוקרת הספרות קרן פייט כותבת למשל על דמותה של הגר כמעוררת השראה לתהליכים של העצמה נשית, חמלה אנושית ואמהות. אמא נוספת בסיפור המשפחתי הסבוך של פרשת "וירא" היא שרה, שקולה לא נשמע בעת סיפור העקדה. בגיליון האחרון של "פסיכואקטואליה" (עמ' 12) מופיע מאמר המנתח את דמותה של שרה בהקשר של שתיקתה אל מול הכוונה להקריב את בנה, ועל רקע דמות האם בתרבות הישראלית.
מי ייתן ותהיה לנו שנה ללא קורבנות מיותרים.

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

עקדת יצחק; הגר וישמעל: התמונות מופיעות באתר The Brick Testament