היא תמיד היתה הראשונה
עלון פסיכולוגיה עברית | 3/6/2012 | הרשמו כמנויים
במדינות שסביבנו היה זה שבוע שהתחיל בטבח בסוריה, ונגמר בהרשעתו של מוברכ וגזר דינו. במאמר עם ז'וליה קריסטבה, מענקיות הרוח החיות היום, היא מתייחסת לערכים ולשינוי שהם עוברים ברוח העת הזו. במאמר על התפתחותן של קבוצות ומקומו של המנחה מציע פלג דור חיים חיבור מעניין בין היחיד והיחד הקבוצתי. והיחד הישראלי, במיוחד זה הנושא את זיכרון השואה, עומד במרכזו של פוסט נוסף. דר' ניצה ירום ממשיכה את הסדרה הקלינית שלה, בפוסט חדש בו היא מנסה לתייר כיצד יכולים מטפלים למצוא את דרכם בסבך התביעות והאילוצים. חנה דויד, שמרבה לעסוק בילדים מחוננים מציגה במאמר את משמעות האבחון הפסיכודידקטי, חשיבותו ותפקידו, אך גם דנה בשאלה מתי אין בו צורך, ומה אין בכוחו לפתור. שני פוסטים עוסקים בהיבטים שונים של אמנות השבוע. שמואל ברנשטיין מביט בסרט המדובר "הנותנת" מתוך התבוננות על מיתוסים שונים על מיניות. ואילו חנה הופמן משתפת בשיר מפרי עטה, בנימה מתוקה יותר. טוב לסיים בטעם מתוק, ולהתחיל כך שבוע חדש.
"היא תמיד היתה הראשונה
לשמוע יללה חנוקה
של גורה שנטשה אותה אמה
היא תמיד היתה הראשונה
להניח תחבושת נעימה וקרה
על מצח קודח של גיבור מלחמה." (מילים: רונה קינן)
