FACEBOOK - מרחב נטול פנים
אורי ניצן | 5/2/2011 | הרשמו כמנויים
מצפייה בסרט "הרשת החברתית" מתבלטת העובדה שאת ה FACEBOOK פיתח אדם עם קשיים חברתיים משמעותיים, ושמניע עיקרי לפיתוח הייתה צרות עין והרצון לנקום בבחורה שלא נענתה לחיזוריו. בהנחה שקיים דמיון כלשהוא בין המציאות לתסריט, אז מרכיב משמעותי במצע שעל גביו פותח ושגשג האתר החברתי הוא תוקפנות, והיתר כבר היסטוריה וחברה ששווה עשרות מיליארדי דולרים. ודאי שלרשת-החברתית יש יתרונות, ושההשפעה שלה על אורח החיים המודרני היא עצומה, אך בבלוג הזה אתמקד בצד האפל של הטכנולוגיה ובקורבנות שלו.
הפוטנציאל של ה FACEBOOK כנשק לפגיעה באחר מתבטא במישורים רבים, שחלקם עלו לכותרות בארץ בחודשים האחרונים. תופעת ה CYBER-BULLYING (בריונות-רשת) מוכרת ונחקרת בארה"ב כבר שנים רבות, אחוז הקורבנות בקרב תלמידי בתי-הספר היסודיים והעל-יסודיים מגיע לעשרות אחוזים , ומושקע מאמץ רב בפיתוח תוכניות חינוכיות למניעה ולהפחתה של התופעה. בריונות-רשת מתבטאת בכל התנהגות תוקפנית של גולש אחד כלפי גולש אחר - השפלות, השמצות, איומים, סחיטה, הטרדה מינית, הונאה, וכו'. בחלק מהמקרים האלימות גולשת גם למרחב הלא-וירטואלי. אם זה פדופיל שמפתה ילד להיפגש עמו בפינת הרחוב, ואם זה נער שמתאבד לאחר שחברים מהכיתה הפיצו עליו שמועות ברשת-החברתית. בני הכיתה ניצלו את הרשת כדי להשפיל בפומבי נער מתבגר, וכמו במרבית המקרים לקורבן לא הייתה יכולת להתגונן או להפיץ נסיוב כנגד הרעל שחבריו פיזרו. בסופו של דבר, תוקפנות וירטואלית, מלים שנזרו לרוח הסייבר, הובילו למעשה אובדני ממשי.
אחת השאלות המעניינות בנוגע לבריונות-רשת היא מה הופך את מרחב הסייבר למקום נוח לביטוי של אגרסיה? או בניסוח אחר, מה מאפשר לאנשים שאינם בהכרח אלימים במציאות להפוך לאלימים בשעה שהם שוהים במרחב הסייבר?
התשובה לשאלה מורכבת, ואף נידונה בספרות הפסיכואנליטית במספר מצומצם של מאמרים, ונראה שבראש-ובראשונה המרחב הוירטואלי הוא א-מוסרי. אין דין ואין דיין, והתחושה הרווחת היא שאין פיקוח על הנעשה, שמדובר במרחב בו למעשים אין השלכות, ושעל הפשע הוירטואלי לא נענשים. לאנונימיות המאפיינת את הרשת יש חלק בכך, אך גם לעובדה שכל התקשורת האינטרנטית חסרה את המימד הפיזי של המפגש הבין-אישי ושלרוב לא נוצר קשר עין עם בן-השיח. העדר הנוכחות של האחר מנטרלת את שפת הגוף, נימת הקול, את המימיקה של הפנים, וכתוצאה מכך המודעות לפגיעה ולסבל שנגרם פוחתת והאחריות לאחר הולכת ומתפוגגת.
מאפיין נוסף של מרחב הסייבר הוא טשטוש של מימד הזמן והמרחב. הרשת מעוותת את המרחק הגיאוגרפי, ומאפשרת תקשורת באינטנסיביות דומה עם השכן ממול ועם יערן מדרום ארה"ב. בנוסף, פערי הזמן בין מקום X לצד השני של הגלובוס נמחקים, ומתפתחת אשליה שבמרחב הסייבר שורר זמן אחד – יחיד ומיוחד - הזמן לתקשר. טשטוש המציאות המתואר יוצר הרחקה נוספת של הגולש מהחוויה של האחר, ומרופף את המודעות להשלכות של האלימות המופעלת.
סלבוי ז'יז'ק כינה את האינטרנט "מאיץ חלקיקים נרקסיסטיים", וכיוון לכך שהרשת פותחת בפנינו שער להתנסות ומשחק אין סופיים, לחוויות שבאמצעותן ניתן לבחון חלקי עצמי באופן שאינו מתאפשר במקומות אחרים. דומה שהכל אפשרי במרחב הסייבר, פנטזיות פרוורטיות מרימות ראש, האדם שמעבר למסך הופך כר מסיבי להשלכות, וגולשים רבים נטענים בתחושת כוח ובערך עצמי שאין להם אחיזה במציאות. בקצה אחד של הסקאלה יש שמציגים עצמם באופן גרנדיוזי ובלי להסס נוהגים באחר הוירטואלי כאובייקט, ובקצה השני ישנם גולשים המוצאים ברשת מפלט ומזור מהמציאות. ילדים שאין להם דמות קרובה לשוחח אתה, אנשים פגיעים, מופנמים, כאלה המתקשים ליצור קשרים ממשיים, נוטים להיחשף ברשת בפני זרים באופן שאינו מאפיין אותם במציאות. חשיפה זו יכולה להיות מנוצלת לרעה, ולהפוך אותם לקורבנות מיידיים של בריונות-רשת.
מאפיין נוסף ומהותי של הרשת היא המהירות בה ניתן להפיץ מידע, והעובדה שלחיצה על כפתור יכולה לשחרר תוקפנות לדרך שאין ממנה חזרה. ברגע שהופצה שמועה על פלוני היא מגיעה תוך דקות לאלפי מחשבים, ואת הנעשה אין להשיב.
ככלל, נראה שכשאנחנו מתיישבים לבדנו מול המסך, מסתגרים בבועת הסייבר, משהו מתרופף בהגנות, והדחפים יכולים ביתר קלות לתפוס מקום במרכז הבמה. האצבעות רצות מאליהן. חוויית העצמי משתנה, הפיקוח החברתי לו אנו מורגלים נשאר לעתים קרובות מחוץ לחדר, בעוד שעדשות המשקפיים דרכם אנו רגילים להתבונן על האחר מתעוותות. מארק צוקרברג התכוון להקים אתר שעוזר לנו לתקשר עם אנשים אחרים ולשתף אותם בנעשה בחיינו, אך במקרים רבים המאפיינים האינהרנטיים של תקשורת הסייבר מקימים את הגולם על יצרו.
