עוד על הפוסט 'ילד נפגע במשפחה' :

ד"ר ניצה ירום | 1/1/2015 | הרשמו כמנויים

עוד על הפוסט 'ילד נפגע במשפחה' :

תודה על התגובות לפוסט 'ילד נפגע במשפחה'. אני רוצה לחדד את העניין הנידון:

1. המושגים 'הזנחה, אלימות, פגיעה (רגשית ופיזית), התעללות" הם קטגוריות במחקר שאליו אני מתייחסת (שנערך באונ' חיפה, ראה בפוסט הקודם). ומה לעשות? הם הופכים לרלבנטיים גם כמדובר בהתנהגות הורית. כוונות טובות אינן מפצות על תוצאות פוגעניות, ומכיוון שמושאי הפגיעה הם ילדים - חשוב שקולם ישמע. כשמדובר על פגיעה אפשרית בין גבר ואשה, שני הצדדים מתדיינים באופן שווה בערכאות. כשמדובר ביחסי הורה-ילד, אנו שומעים את המהדורה של ההורה, את ההסברים והתוויות האבחנתיות שההורה נוקט לגבי ילדו ו'בעיותיו'. לי חשוב שנשמע 'קול' במקום שנאבחן 'בעיה'.

2. לאחרונה ניהלתי שיחה עם ילדה בת שמונה. היא התלוננה איך היא כילדה נפגעת וכואבת מביקורת שמופנית אליה במשפחה; היא חשה מותקפת, היא לא יכולה לענות חזרה או להגן על עצמה מול המבוגר, במיוחד כשהנימוק לביקורת הוא שהיא נעשית 'לטובתו'. היא בקשה שקולה ישמע.

3. תיאור ההורה של היום הנמצא "במירוץ קשה של פרנסה-ילדים-מטלות נוספות-הורים קשישים" (כפי שמתואר בתגובה השנייה), הוא נכון, אלא שילדה שמצפה להקשבה מאמה הנרדמת, לאחר שהזמינה אותה לספר לה על מה שעבר עליה במשך היום (כמתואר בפוסט)- איננה אגוצנטרית! ילד זקוק להקשבה וללווי הורי. זו איננה גחמה ילדותית - אלה צרכים בסיסיים של ילד. מכיוון שההתקיימות בעולם של היום היא קשה ומסובכת. הבחירה בהורות צריכה לקחת את הקשיים הצפויים בחשבון. זהו עניני ומהותי לעצם ההורות.

4. ביקשתי להבהיר בפוסט ואדגיש זאת כאן: דאגנות היא לרוב המרה של הצורך בהבנת הילד או המתבגר ונקודת המבט שלו - בפעלתנות טכנית. היא 'במקום'. גם אם עייפה ואמפתית יכולה בקלות לנהל דיאלוג עם ילדה, ולומר שכרגע היא מוכרחה לנוח קצת, ואחר כך תקשיב ברצון. להזמין ילד לדבר ולהירדם זה מעשה (התנתקות) תוקפני, שאולי בא מתוך מבוכה וקושי, אלא שהוא מותיר ילד מבולבל ופגוע, שמאבד אימון. שיח פשוט וגלוי אתו אפשרי ונדרש.

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

5. הסיבה המרכזית לפוגענות ולהתנתקות הורית היא שבזמנים שההורה חש שהוא במצוקה (כשחסר לו ברפרטואר שיח מכבד והוא מתערער מול סמכות ילדית הדורשת לכבדה) - צצים הקולות ההוריים המופנמים, ששייכים לעבר: שילד ידע את מקומו. לכן רגישות והקשבה בהדרכת הורים היא לא בהכרח המענה. המענה טמון בנכונות הורית והיערכות המטפלים להכיר בתגובות לא-שוויוניות ובלתי-מתחשבות ש'צצות' להורה, ולקחת עליהן אחריות. כי, כפי שנאמר - בפועל ילד נפגע במשפחה!