תגובות
נעמי שריד1/11/2013
תודה עמיה יקרה.. תודה על השיתוף המרגש.
בהדגש על המשפט החשוב-", אינך זקוקה לטיפול, את זקוקה לנחמה".
יערה דבש22/9/2013
ד"ר גקיל ומיסטר הייד. להרבה גברים דוקא יש פנים אחרות במקום העבודה, צ'רמרים מקסימים שנשים נופלות בקסמם, רומנטים, מחזרים, עוזרים, נחמדים ומצחיקים : אלא שהפרצוף האחר נחשף בבית, כמו בסיפור שלך. ד"ר גקיל ומיסטר הייד הקלאסי. אני חיה עם אחד כזה.
לכן, שמספרים על ההוא והוא הכל כך מוצלחים אני תמיד מחפשת - מי משלם את המחיר. אפשר להאמין רק לאדם שכל צדדיו נחשפים באירועים שונים
נילי קורן21/6/2013
הפרעת קשב-מחלה מומצאת. כך טוען האבא המדעי שלה בדר שפיגל.מחקר שנעשה הראה של-100%מכותבי הערכים בד.ס.מ לגבי סכיזופרניה והפרעות במצב הרוח היה קשר עם חברות התרופות.
בכלל יש נטיה להפוך כל תופעה חברתית להפרעה נפשית...ההבחנה החדשה של התמכרות לאינטרנט משתלבת במגמה הזאת.אין ספק שמעורבים כאן אינטרסים כלכליים שתורמים גם לכך שלרופא תהיינה 7 דקות עם הפונה.
אורנה אפק3/6/2013
חבל לוותר על הידע הרב שהצטבר בנושא האבחון. זה לא רק DSM, זו הגישה שמנסה קצת לעשות סדר, בכדי לעזור באופן נכון יותר. כאשר הDSM הוא באמת כלי בלבד כמו שנאמר פה קודם, ולא תירוץ להכניס את האנשים לתוך קטגוריות פתולוגיות, הוא יכול לסייע, כמו ששיטת הסיווג של קרנברג מאוד מסייעת. הדרך שבה אנחנו משתמשים בידע שלנו על אבחון, היא החשובה ולא האבחון עצמו.(האם אנחנו רואים את האדם בתוך האבחנה? האם אנחנו מכירים בייחודיות שלו? האם יש לנו כבוד אליו? וכו)
כנראה שהDSM5 מעודד פתולוגיזציה של כל מצב נפשי (כך מספרים עדיין לא עברתי עליו) בשל אינטרסים זרים. אך חבל שבשל כך, לא נעזר באבחון ובידע הרב שיש היום לרשותינו
יונית בן-צבי2/6/2013
לראות את האדם מאחורי הבעיה. ואת כלל הרבדים ב"תבנית הגשטאלט" האישיותית ,כפי שעולה משיחתך עם החברה מול הים
ואת האינטראקציה הדינאמית בין החלקים השונים
לראות אינדיבידואלית,אינטגרטיבית עם חמלה שלא נלמדת באקדמיה
לזהות את הכוחות הבריאים שיכולים לעזור בהטבה ובשיפור,
ולהיות ערים ומפוכחים לגבי אינטרסים בוחשים ומסבי קונטמינציה כמו חברות ביטוח וחברות תרופות
[גם רופאים שמחקריהם ממומנים על ידי האחרונות....]
תודה עמיה על רשימה חשובה ומאירה
יונית
יעל לבי-פינברג1/6/2013
השאלה אולי, היא היכן נמצאת הבעיה. ה DSM הוא רק כלי. נעשה מאמץ מיוחד למצוא להפרעות בסיס ביולוגי, כדי שהפסיכיאטריה תתקבל לעולם הרפואה, וללא ספק המצב כיום הוא שאנחנו עדיין רחוקים משם - ברוב המקרים, לא ידוע מה הבסיס הביולוגי להפרעות שונות. אולם, מה שרציתי לומר הוא שזהו רק כלי אבחוני, ובסופו של דבר, ההיכרות עם המטופל לאורך זמן, וההבנה הדינמית שלו, בשילוב עם המידע המתקבל מהאבחנות הדי-אס-אמיות, נחוצים כולם לאבחון וטיפול. גם המבחנים הפסיכולוגיים הם כלי. הבעיה מתחילה כשאנשים מתייחסים אל הכלי הזה כאל המטרה או סוף הדרך הטיפולית.
יש ב DSM גם תועלת, הוא יכול להיות לעזר לפסיכיאטרים בעבודתם, אך לדעתי מי שמסתמך רק עליו, מפספס את המקצוע ועשוי גם לגרום עוול לאנשים.
רות דרדיקמן - עירון1/6/2013
ביקורת גורפת מדי. עמיה שלום,
אני קוראת את ספריך עוד מהיותי נערה, ויכולה לומר שספריך הוו השפעה משמעותית על החלטתי להיות פסיכולוגית. אני גם עוקבת אחריך כאן ונהנית לרוב לקרוא אותך. דוקא משום כך הרגשתי צורך להגיב על הרשומה הזו, שלטעמי היא טועה ומטעה. נכון, האבחון הפסיכיאטרי הוא גס ומוטה פעמים רבות, אך יש בו חשיבות משום יצירת שפה משותפת למטפלים, שהיא הכרחית לשם מציאת דרכי הטיפול המיטביות, וומתוך הנורמליזציה וההקלה שהוא מעניק לחלק מלקוחותינו, והעניק גם לך, כפי שציין בתגובתו בנימין ספיר.
חשובה יותר היא יכולת האבחנה הדינמית, שהיא קריטית ממש בשני נושאים עיקריים:
בהבנה העמוקה של המנגנונים הנפשיים של הפונה, הבנה, שאם נעשית היטב, עומדת על מלוא המורכבות האנושית, ומסוגלת בדיוק להסביר את הפער בין החוויה של אורית חברתך מבעלה, ובין הזכרון של אותו אדם שחיפש אותו בטלפון לאחר מותו. הבנה שיכולה להבהיר איך בנויה הנפש, מהם המנגנונים והכוחות שפועלים עליה, מהם הצירופים הייחודיים שמפעילים אותה, ובעיקר - איך אפשר לעזור לאותה פונה בדרך היעילה והעמוקה ביותר. לפיכך, יכולת אבחונית טובה היא בעיני כלי ראשון במעלה למטפל, ואין מדובר בשני תחומים שאין ביניהם קשר או תועלת.
יכולת אבחונית מעמיקה היא קריטית גם בהכרעה על טיפול תרופתי. סימפטומים דומים יכולים לנבוע ממקורות נפשיים שונים. דוגמה יומיומית היא האינפלציה העצומה בכמות הילדים המאובחנים כבעלי הפרעת קשב וריכוז ומולעטים בריטלין, בעוד שהטיפול בהם צריך אחר לגמרי.
העובדה שכלי האבחון ההשלכתיים לא זוכים למהימנות ותקפות במחקרים, מעידה לדעתי בעיקר על בעיות מתודולוגיות בחקירתם. מנסיוני הקליני, אין להם כרגע תחליף.
דורון צור1/6/2013
חוסר העקביות של האדם בבניית סיפורו. מסכים עם הגישה הזאת. הגישה הנרטיבית רק מחדדת עד כמה אנחנו יצורים שיכולים
להמציא את עצמם שוב ושוב בכל מיני ואריציות - לבנות את העבר שלנו שוב ושוב, לדמיין
את העתיד שלנו. הניסיון לשים בני אדם לתוך מגרות הוא כלי שמקל עלינו (כמו הנטייה
האנושית להשלכה, לדעות קודמות וכו') להתמודד עם המורכבות האנושית אבל הוא פוגע
באפשרות למפגש הייחודי בין אדם לאדם, יהא זה חבר, מאהב, מטופל...
איה ענבר1/6/2013
התינוק עם המים... תגובתי הרגשית הראשונית לסיפור ולמחשבה של עמיה היתה ,כמובן ,המית הסכמה,כמו כולם.
עד שהאתר נענה לנסיונותי להיכנס כבר נוספו תגובות רבות.קראתי.בעקרון הסכמתי..אבל:עוד לפני
חברות הביטוח ויתר ה"רשעים" ובעלי האינטרסים הלא-טיפוליים,בואו לא נתעלם מכך
שהאמצעים השונים לאבחון,כולל רורשאך אחרים,צמחו מתוך הקהילה הפסיכולוגית
לתת מענה לצרכי המטפלים. שנים רבות של פרקטיקה כבר מאחורי ,אך איני שוכחת את הבהלה
והקשיים של פסיכולוגית קלינית בצעדיה הראשונים,שזקוקה לתחושת הקרקע מתחת
לרגליים כדי לשבת מול המטופלת ולדעת ,שיש לה משהו להציע שהוא מעבר לנחמה
ורגש אנושי של חמלה..אני חושבת ,שעמיה מגיבה להרגשת ה
abuse שמתעוררת ,ולא רק אצלה,לנוכח הכתרת הסבל האנושי כרפואי בלבד.אבל בלי שום חשיבה
מעמיקה ומבוססת ,שנותנת ביטוי מאורגן למה שהקליניקה מראה יום אחר יום,הטיפול יהפוך לשדה קוצים פראי.זה לא אומר שה- DSM החדש
הוא התשובה, (וידוי:למזלי איני נדרשת להשתמש בו)
אבל דחילאק:בואו לא נשפוך את התינוק עם המים.איה ענבר
יהודית רוטר31/5/2013
עוד על המטוטלת והשפות. אין ספק שישנם אנשים שמוצאים נחמה לסבלם בכך שמקבלים אבחנה מאיש מקצוע, דבר שכמובן לא נגמר בכך וזו רק נקודת פתיחה לעזרה שזקוקים לה. אבל אין די בכך כדי לבסס את הנחיצות במדריך אבחנות שמנחה את איש המקצוע להדביק אבחנה על סמך מספר משתנה של קריטריונים, כדבריה של עמיה, ואשר יוצר ומעצים דריכות לאתר סימנים וכיצד המטופל מתאים לאבחנה, במקום לטפח את ההקשבה הקלינית שממילא יכולה למקם את המטופל בענפים הגדולים של האבחנות. מעבר לבעיה החמורה בכך שגורמים כלכליים ואינטרסים נכנסים ומשפיעים על השנויים באבחנות מדי כמה שנים, אי אפשר להתעלם מכך שהמטוטלת נדחפת באופן חזק ונמרץ ע"י גורמים אלה וגורמים אקדמיים שמקדשים ראיות אמפיריות בנסיון לתפוס את מה שלא ניתן לאחוז בו במלואו. הרפורמה בבריאות הנפש שמנסים לקדם בימים אלה נשענת על המדיקליזציה של מצבי הנפש ובזה עלולה לחטוא ב2 חטאים בקצוות: שמוש מסיבי יותר ויותר בתרופות כפתרון לכל, והדרה של מטופלים שאינם נופלים בקטגוריה פתולוגית, למזלם, מהזכות לקבל טפול.
אין גם אין31/5/2013
עמיה,. למה את לא עונה לכל התגובות שכותבים לך? מחוסר זמן?
קובי שטיין31/5/2013
חשוב ללמד סטודנטים ובעלי מקצוע שה-DSM הוא שפה ולא מציאות. ה-DSM הינו מסגרת פרשנית אחת מיני רבות אשר דרכה ניתן לתאר תופעות. חבל מאוד שכאשר מלמדים אותו, לרוב, מלמדים אותו כמציאות.
דרך אגב, אותו הדבר נכון לגבי רורשאך, ולגבי כל פרשנות פסיכואנליטית. תהיה זו המדוייקת ביותר.
חשוב מאין כמותו להתחיל להכיר ב-DSM כפרשנות אחת, לא בלעדית, ובוודאי שלא מחייבת. ככזו, היא גם לא תמיד זו המשרתת את המטופל. יש לבחון יחד עם המטופל מה ישרת אותו, למה הוא זקוק.
בנימין ספיר30/5/2013
הצד השני של המטוטלת. בא נזכור שב100 שנים האחרונות התקדמנו הרבה בהבנה ובטיפול של הפרעות נפשיות בזכות קלסיפיקציה. האבחון על DSM (לפחות הקודם) יכול לעשות הרבה לנירמול התחושה הסוייקטיבית של המתמודד עם מצוקה נפשית (אני לא סובל מהתרופפות עצבים אלא יש לזה שם ואני לא לבד).
נקודה שלא מובנת לי במאמר שלך היא ההתאמה של הדוגמא שהבית מהסיפור האישי לנידון הרי דווקא בזכות איבחון ומחקר של אבל מורכב אנחנו יכולים לומר באחריות משפט כמו שאמר לך אותו רופא?
אין גם אין28/5/2013
מאורע קשור:. לפני כמה ימים הייתי צריכה מסמך מפסיכיאטרית.
היא שאלה אם יש או היו לי מחשבות שווא, ואמרתי לה שאני לא מסכימה עם ההגדרה הזו.
איך לאדם יש סמכות (ויוהרה) להחליט שמחשבות של מישהו אחר הן שווא?
והיא הבינה על מה אני מדברת! וקבלה את זה!
זה עשה לי כל כך טוב שפסיכיאטר מאשר את מה שאמרתי.
יואב גבע28/5/2013
שמעתי לא מזמן שה-DSM נועד במקור לחברות הביטוח. על מנת לכמת אחוזי נכות לתובעים אשר סבלו מהפרעות נפשיות.
אגב, הרבה פסיכולוגים שאני מכיר דווקא מוכנים לוותר על האבחנות היבשות ב-DSM ולהסתכל על הבן אדם שמולם בתור בן אדם.
איריס סובינסקי28/5/2013
תודה לך. שנים שהרגשתי לבד מול ההתנהלות הזו. כתבתך מעודדת אותי. תודה
אילה אילוז27/5/2013
חושבת כמוך. אבחון, ראית רגשות טבעיים כמעידים על פסיכופתולוגיה, ומדיקליזציה של רגשות, פוגעים בראית האדם כדמות מורכבת, רבת פנים, המגיבה לחוויות חיים במגוון רגשות והתנהגויות.
עִנבל ר27/5/2013
תודה על מילים חשובות. אני לוקחת את מה שאמרת להרבה פנים בתחום הפסיכולוגיה.
כמה עדין זה. הרי מטפל אחר היה חושב שאת מבטאת מצוקה וכן נפנה לטפל לך. את פשוט ידעת ללכת לאדם נכון שזיהה את הצורך האמיתי שלך וקרא לו בשם.
אני מרגישה שאכן לא תמיד הפסיכולוגיה הקלאסית (וכן, אני יודעת שזה גדול) לא נותנת מענה למסבקשים מזור ולכן כ"כ הרבה אלטרנטיבות אחרות קמות (חלקן בצדק וחלקן שלא) כי בסופו של יום, אדם רוצה שמישהו יקשיב לו, יראה אותו ויעזור לו לדייק כשהוא בעצמו אינו מצליח.
רונית טסלר27/5/2013
תענוג צרוף. שלום עמיה
כל פעם מחדש אני נהנית לקרוא כיצד את מפליאה בסיפורייך, כיצד את מדייקת במחשבותייך ומהדהדת את קולם של רבים, קול שקט ומהוסס. תענוג לי לקרוא אותך, בחופשה וגם בין מטלה אחת לשנייה של חובות לימודיים ...:)
יישר כוח
רונית
נאוה רוזנוסר27/5/2013
כל כךמדוייק. עמיה יקרה
המילים שלך מדייקות לאין ערוך מכל אבחון שמנסה לדייק
נאוה.ר.
