שפיות זמנית | 2/5/2013 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
בבלוג הפופלרי "חורים ברשת" כותבת אילנה ברודו על צעירה קנדית בשם קרלי פליישמן. קרלי סובלת מאוטיזם שמתבטא גם באילמות, אך היא גילתה שבאמצעות המקלדת היא מסוגלת לתקשר עם משפחתה ועם העולם. הסיפור המרגש של הגילוי, העולם שנפתח בפניה באמצעות המקלדת, והאפשרות שהיא פתחה בפנינו להכיר את עולמה מוצג בסרטונים שונים. מומלץ.
חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.
הלוואי ומקרה זה היה מאפיין את כל קשת ה ASD (הוא לא). את הסיפור של קרלי אני מכיר כבר כמה שנים וכהורה היה קל להתפתות להאמין (לרצות להאמין)
שגם בבני יש איזה "עולם פנימי עשיר ומורכב שרק מחכה לצאת באמצעות פתיחת איזו דלת סתרים"
המציאות אם זאת, אחרת.
אמנם ישנם גם אחרים כמו קרלי שדרגת האוטיזם שלהם נמוכה (HFASD) אבל יש להם איזה מחסום
בביטוי היכולות שלהם, קצת בדומה לתסמונת הביישנות הכרונית, או עקב בעיית שפה קשה שלא אובחנה בזמן
וכעבור השנים התקבעה במקום להיפתר.
מקרה דומה מופיע בספר "משה, ולהיות כמו כולם" המורכב מקטעי יומן שניהל ילד אוטיסט מירושליים בתקופה בה לא ידעו מה זה אוטיזם ולא טיפלו בו כראוי (למשה היה עולם פנימי עשיר ויכולות סאוונט לקליטת שפות זרות)
ההבנה הקשה שבשלב כלשהו חדרה גם אלי, היא שלרוב האוטיסטים (לא כולל HFASD)
ה"עולם הפנימי" הוא מוגבל עקב תחומי עניין צרים, חוסר סקרנות ללמידה על העולם ופיגור סביבתי מתמשך.
לא פשוט להתמודד עם מיני מקרים של "נס רפואי של יציאה מאוטיזם" המופיעים מדי פעם בתקשורת (בניפוח גדול)
אבל מקרים אלו הם ברובם, באופן דומה לקרלי - אוטיסטים בעלי יכולות גבוהות שאכן "נפתח הפקק" של תקשורתם עם העולם. לשאר ההורים כמוני, נשארה רק העבודה הסזיפית והמתמשכת של קידום עוד ס"מ ועוד ס"מ,
הכוללות מדי פעם רגרסיות ומשברים ונדמה שלא תיגמר לעולם (עד יום מותנו)
אני לא כותב את המילים האלה בייאוש אלא בפרגמטיות מציאותית שאולי תמנע מהורים אחרים את הנפילה שאחרי ציפייה מוגזמת.
