שלוחה נרקיסיסטית של המדינה
שפיות זמנית | 28/1/2013 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
ב"הארץ" התפרסמה היום ביקורת של אלון עידן על ספרו של עמרי אסנהיים "צאלים: הטראומה של סיירת מטכ"ל". רבות כבר נכתב על פרטי פרטיו של המקרה, וניתוחים פוליטיים גם הופיעו לאורך השנים, אך נראה כי הספר והביקורת עליו מציעים פרספקטיבה מעט שונה, פסיכולוגית במהותה, על האירועים.
"את סיפורה של סיירת מטכ'ל כשלוחה נרקיסיסטית של מדינה, אפשר לספר דרך שתי דמויות מרכזיות: אהוד ברק ודורון קמפל. הראשון, מפקד סיירת מטכ'ל נערץ בעברו, היה בזמן 'אסון צאלים' רמטכ'ל; קמפל היה המפקד בפועל של אותו מבצע, שבסופו אמור למצוא את מותו מנהיג עיראק, סדאם חוסיין. הקשר בין ברק לקמפל מובהק - אלה שני תוצרים מוצלחים לכאורה של מערכת חינוכית־צבאית־לאומית, שמבקשת להנדס את המציאות החיצונית בעזרת 'המוח היהודי'. כדי לממש את מה שעלול להיתפש כהזיות מגלומניות נבחרים אנשים שקמפל מתאר כ'כמעט דתיים מבחינת האחידות המחשבתית והאחידות התקשורתית', ואילו נרי ירקוני, התובע במשפט צאלים ב’, מתאר כחלק מ'שושלת נישואים בתוך משפחה'. המגלומניה - שעשויה להיות מתוארת גם כצורה לגיטימית של שאפתנות והישגיות - אינה תיאורטית, אלא היא חלק מצורת המחשבה ה'רגילה' בסיירת מטכ'ל. היא מגולמת בתוך מערכת תודעתית מסועפת, שתחילתה שימוש ברטוריקה מאדירה (מפקד התרגיל נקרא 'מצביא') וסופה בצורך לבצע פעולות שעשויות 'לשנות את ההיסטוריה ברמה העולמית' (קמפל, על מבצע 'שיח אטד')".
מומלץ לקריאה ומעורר מחשבה.