צוהר יוצא דופן לחוויתו של אוטיסט-לשעבר
שפיות זמנית | 4/5/2016 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
במאמר שפורסם לאחרונה ב"הארץ" מתואר סיפורו יוצא הדופן של ג'ון אלדר רוביסון, אדם שהתמודד עם הפרעה אוטיסטית כל חייו עד שבגיל חמישים קיבל טיפול חדשני ששינה את האופן בו הוא חווה ומבין אנשים אחרים ואת עצמו. דרך סיפורו אנו מתוודעים גם למחקר שנערך באוניברסיטת הרווארד ובודק שימוש בTMS לטיפול באוטיזם ולתוצאותיו המהפכניות עבור אלדר רוביסון. אך עיקר העניין שבמאמר הוא בנקודת המבט המרתקת של המחבר על ההתמודדות עם אוטיזם, שכוללת גם "מבט מבפנים" וגם התבוננות עליה מבחוץ.
ביחס להתמודדות עם אוטיזם מתאר אלדר רוביסון לא רק את הקושי עם הבנת רגשותיהם של אחרים והבעותיהם הלא-מילוליות, אלא גם את השפעת התמודדות זו על דימויו העצמי ותחושת השייכות לכלל החברה. בעוד שתמיד חווה את עצמו כשונה וכלא מתאים ביחס לאחרים, דווקא השינוי בחווייתו ותפיסתו הרגשית בעקבות הטיפול הגבירו את מודעותו למידת החריגות שאפיינה את התנהגותו בעבר ואת חוויית השונוּת שלו. לצד זאת, הבנה מעמיקה יותר של חוויית השונוּת שלו איפשרה בסופו של דבר גם השלמה איתו והטמעה שלה כחלק מזהותו. כמו כן, כמובן שעצם התחלת החשיפה לרגשות של אחרים באופן שונה ומועצם כלכך ביחס לעבר מהווה התמודדות משמעותית בפני עצמה, שמתוארת על-ידו כמעין אובדן של נאיביות ביחס למניעיהם ותחושותיהם של אחרים ואכזבה מהם.
המחקר החדש והאפשרות "לרפא" אוטיזם מעורר מחד אופטימיות אך מאידך שאלות רבות, שגם סיפורו של אלדר רוביסון ממחיש. בארץ מיוצגת העמדה לפיה אוטיזם הוא צורת חווייה שונה ואינו הפרעה שיש לרפא בעיקר על-ידי אס"י - קהילת אנשי הספקטרום האוטיסטי בישראל. חברי קהילה זו מבקשים לכבד את האופן בו הם מבינים אנשים ומתנהלים בחברה, ולראות בו גיוון של החוויה האנושית והתפקוד החברתי, ולא ליקוי באלו. ניתן לשער שלמרות שקיימים גם אוטיסטים המחזיקים בעמדה זו, אם יהיה טיפול חדשני לאוטיזם כמו זה שנחקר כעת בהרווארד, יהיו אנשים שיבחרו להיעזר בו. אך במקביל להתפתחות טיפולים כאלה אפשר להמשיך לשאוף לחברה פתוחה דיה, שבה לאנשים שמתמודדים עם אוטיזם ולמשפחותיהם יהיה מספיק חופש בחירה כדי להחליט איך להתמודד עם האבחנה ומשמעותה בחייהם.
