פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
פולמוס הפסיכולוגים עם אווה אילוז - עכשיו הספר

פולמוס הפסיכולוגים עם אווה אילוז - עכשיו הספר

שפיות זמנית | 3/9/2012 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

תחת הכותרת "די לטיפול" התפרסם ראיון פרובוקטיבי עם אווה אילוז אודות ספרה החדש "גאולת הנפש המודרנית", ואודות הפולמוס המתמשך מעל דפי הארץ עם הפסיכולוגים והפסיכואנליטיקאים.

"...הספר שלי, 'גאולת הנפש המודרנית', עוסק באמונות הבסיסיות שמאפיינות את השקפת העולם הפסיכולוגית. [...] כסוציולוגית אני מסתכלת על העשייה הפסיכולוגית כמקשה אחת. זה אמנם נראה פשטני, אבל למעשה זה עניין מתודולוגי. קראתי את כל מה שההוגים כתבו, אבל גם את הגלגולים הפופולריים של הרעיונות שלהם. למשל, בעיתונות נשים או בספרי הדרכה. מה שיותר מעניין אותי זה הגלגולים של תיאוריות פסיכולוגיות 'גבוהות' לתרבות הפופולארית. [...]
"צריך להפסיק להיות מטופל, במובן שצריך להפסיק לנסות להשתפר, למקסם, להשתנות ולטפל במערכות יחסים באופן תמידי. ביישנים, מיזנטרופים, אנשים א-סוציאליים או אנשים שלא באמת רוצים להיות בקשרים אינטימיים, שאין להם הרבה אנרגיה, שהם פסימיים, או שלא מעוניינים בסקס, הם לא פתולוגיים, הם לא צריכים לשנות את עצמם."

ממשיך להיות מעניין ושווה קריאה.

עוד בבלוג של שפיות זמנית

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

צביאל רופאצביאל רופא9/9/2012

למה אי אפשר לראות במקביל?. אפשר. כל עוד אין ניגוד משמעותיבין זוויות הראיה השונות.
בד"כ כאשר אנשים מתווכחים הם חווים ניגוד בין עמדתם לבין עמדת בר שיחם.

הדר פישרהדר פישר9/9/2012

היכולת של הפסיכולוגיה והסוציולוגיה להתקיים במקביל במימדים שונים. אני תוהה מדוע הצורך בוויכוח? האם דעות שונות אינן יכולות להתקיים במקביל? אני יכולה לראות כיצד במישור הפרטי האדם רוצה וצריך להשתנות, לגדול, להתפתח. אך בד בבד במישור הסוציולגי אין להתעלם מבעיות חברתיות ולהשלים עימן. לא אכנס לויכוח הספציפי שכן אינני מכירה אותו על בוריו, אך ברור לי שאף כאן העניין הוא בנקודת מבט. לדעתי, המצב המפותח ביותר הוא היכולת לראות את הדברים ממספר זוויות. לעיתים מהזווית האישית ולעיתים מהזווית הכללית. ואין שום סתירה בינם אלא קיום בממדים שונים. כאן המקום להמליץ לחשוב על השאלה מדוע כאשר אנו מביעים דעה אנחנו באותה נשימה מנסים להפריך את דעותיו של האחר? האם דעתנו אינה יכולה להתקיים במקביל? מעניין לחשוב על השאלה הזו הן מנקודת מבט סוציולוגית והן מנקודת מבט פסיכולוגית.

צביאל רופאצביאל רופא9/9/2012

לשלומי, יתירה מכך.
קשה יהיה למצוא אדם בכל תולדות האנושות שלא היה זקוק לשינוי. וגם אם היינו סופרים ומחשיבים רק את בני האדם הזקוקים באופן נואש לשינוי, גם אז בכל תקופה ובכל ארץ ואתר מספרם היה רב עד מאוד. ואין לנו זכות לקבוע באופן שרירותי במקום אנשים אלה שאין הם זקוקים לשינוי. כי מה שרואה האדם מתוך פנימיותו לעיתים מזומנות אינו דומה למה שאנו רואים מחוצה לו.

שלומי .שלומי .9/9/2012

יש ברירה אחרת?. האם בעידן פסיכולוגי בו אנחנו נמצאים, ונראה כי יש הסכמה רחבה שאנו בעיצומו של עידן כזה, אינדיווידואל באמת יכול לומר שהוא איננו רוצה שינוי? איננו רוצה לעבוד על עצמו? כיצד הסביבה תסתכל עליו?

צביאל רופאצביאל רופא3/9/2012

צריכים?. מצוטטת פרופ' אילוז כאן:

"צריך להפסיק להיות מטופל, במובן שצריך להפסיק לנסות להשתפר, למקסם, להשתנות ולטפל במערכות יחסים באופן תמידי. ביישנים, מיזנטרופים, אנשים א-סוציאליים או אנשים שלא באמת רוצים להיות בקשרים אינטימיים, שאין להם הרבה אנרגיה, שהם פסימיים, או שלא מעוניינים בסקס, הם לא פתולוגיים, הם לא צריכים לשנות את עצמם."

ואני שואל מי שם את אילוז להחליט ש"הם לא צריכים לשנות את עצמם" - האם לא כל אינדיווידום אמור להחליט אם הוא זקוק לשינוי?

מה זאת הפטרוניות הגורפת הזאת?