פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
המצב בבית החולים הפסיכיאטרי אברבאנל לא יורד מהכותרות

המצב בבית החולים הפסיכיאטרי "אברבאנל" לא יורד מהכותרות

שפיות זמנית | 21/8/2012 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

סביב הקיצוצים הקשים שהושתו על מערכת הבריאות השבוע, נפגע גם מערך בריאות הנפש, ובאופן לא מפתיע, במסגרתו צפויה המשך הפגיעה בבית החולים אברבאנל. בית החולים נמצא בכותרות כבר כמה שנים בשל המצב התחזוקה והמצב התברואתי הקשה, אך כעת נראה שהמצב אף החמיר, ויש גורמים במוסד הטוענים שהוא אינו כשיר למגורי אדם.
אור קשתי מ"הארץ" כתב על כך בהרחבה בסוף השבוע הקודם: "בבית החולים מאושפזים כיום 300 בני אדם. הבניין שבו נמצאת המחלקה לבני נוער אוטיסטים נבנה בשנות ה-40. הגג עשוי אסבסט, 'אבל כל עוד החומר לא מתפורר, אפשר להמשיך', מסבירים הרופאים. בכל חדר יש שלוש מיטות ושתי ארוניות קטנות. בחדרים רבים הטיח מתקלף, המיטות חלודות. במחלקה הצמודה, המיועדת לבני נוער, המצב דומה: שלושה בני נוער בחדר שגודלו שלושה מטרים על שני מטרים וחצי, שבקושי אפשר לזוז בו. על מרחב אישי אין מה לדבר. 'אם כך נראה גן עדן, אז איך נראה פאקינג גיהנום', כתב מישהו על אחד הקירות. 27 בני נוער מאושפזים במחלקה, חלקם לתקופות ארוכות. ביציאה מהמחלקה אחת האחיות מבקשת שניכנס גם למטבח. הצוות הסיעודי מקפיד לסגור היטב את דלתות הארון שמתחת לכיור. הם מספרים שבלילות יוצאים מהביוב ג'וקים ולפעמים גם עכברים".


עוד בבלוג של שפיות זמנית

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

צביאל רופאצביאל רופא24/8/2012

קול קורא לשביתה של כל מערכת בריאות הנפש. מצבו המזעזע של של בית החולים אברבנאל אינו סוד כבר עשרות שנים. גם רוב בתי החולים הפסיכיאטרים האחרים במצב בלתי נסבל. עד כאן אני כותב בתמצות על התנאים הפיזיים. על יחסי האנוש האיומים בחלק נכבד מבתי החולים תקצר היריעה כאן מלהכיל.

לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שמדינת ישראל, כבר שנים רבות, מייבשת את תחום בריאות הנפש. גם אחרי הרפורמה כלל וכלל לא בטוח שהמצב הולך להשתנות. בוודאי שלא בקרוב. זה ההסבר שלי לחסרון התקציב:

במדינת ישראל יש "שלוש צלחות" תקציביות הנוגעות לענייני בריאות הנפש ותלויות אחת בריעותה ומשפיעות באופן מרחיק לכת על מצב המתמודדים פה במדינה:

1. הצלחת הראשונה היא תקציב המדינה שפחות ופחות ממנו מופנה למשרד הבריאות.

2. הצלחת השניה היא התקציב המגיע למשרד הבריאות ומוקצב מתוך הצלחת הראשונה. פחות מדי, בלשון המעטה, מופנה לשירותי בריאות הנפש (רק כ- 5% לעומת כ-10% במדינות מפותחות).

3. הצלחת השלישית היא תקציב שירותי בריאות הנפש אשר מוקצב מתוך תקציב הצלחת השניה בקמצנות סיסטמטית לאורך כל שנות המדינה, ולדוגמה, בבתי חולים רובו (כ-85%) הולך על משכורות הצוותים.

כך שהתוצאה מכל הנתונים האלה שאנו המתמודדים עם סבל נפשי מקבלים פירורים שמשאירים אותנו במצבים קשים מכל הבחינות.

אגב, זה נראה תערובת של חלם וסדום.

ועכשיו שאלתי אליכם היא: האם לדעתכם, לאור המצב הנורא של רוב בתי החולים, הגורם סבל שאין לתארו במילים, על כל מערכת בריאות הנפש בישראל לפתוח בשביתה עד להגדלת התקציבים באופן משמעותי?

כי ברור שהגדלת התקציבים תשפר את תנאי המטופלים, כמו גם את תנאי העבודה של הצוותים.

אם כי את יחסי האנוש יהיה צורך לשפר עד מאוד באופנים אחרים. הנה להלן כמה תהיות וקושיות מטרידות בקשר ליחסי האנוש "המוזרים" בבתי החולים הפסיכיאטריים -- http://www.e-mago.co.il/Editor/bikoret-2321.htm