המצב בבית החולים הפסיכיאטרי "אברבאנל" לא יורד מהכותרות

צביאל רופא24/8/2012

קול קורא לשביתה של כל מערכת בריאות הנפש. מצבו המזעזע של של בית החולים אברבנאל אינו סוד כבר עשרות שנים. גם רוב בתי החולים הפסיכיאטרים האחרים במצב בלתי נסבל. עד כאן אני כותב בתמצות על התנאים הפיזיים. על יחסי האנוש האיומים בחלק נכבד מבתי החולים תקצר היריעה כאן מלהכיל.

לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שמדינת ישראל, כבר שנים רבות, מייבשת את תחום בריאות הנפש. גם אחרי הרפורמה כלל וכלל לא בטוח שהמצב הולך להשתנות. בוודאי שלא בקרוב. זה ההסבר שלי לחסרון התקציב:

במדינת ישראל יש "שלוש צלחות" תקציביות הנוגעות לענייני בריאות הנפש ותלויות אחת בריעותה ומשפיעות באופן מרחיק לכת על מצב המתמודדים פה במדינה:

1. הצלחת הראשונה היא תקציב המדינה שפחות ופחות ממנו מופנה למשרד הבריאות.

2. הצלחת השניה היא התקציב המגיע למשרד הבריאות ומוקצב מתוך הצלחת הראשונה. פחות מדי, בלשון המעטה, מופנה לשירותי בריאות הנפש (רק כ- 5% לעומת כ-10% במדינות מפותחות).

3. הצלחת השלישית היא תקציב שירותי בריאות הנפש אשר מוקצב מתוך תקציב הצלחת השניה בקמצנות סיסטמטית לאורך כל שנות המדינה, ולדוגמה, בבתי חולים רובו (כ-85%) הולך על משכורות הצוותים.

כך שהתוצאה מכל הנתונים האלה שאנו המתמודדים עם סבל נפשי מקבלים פירורים שמשאירים אותנו במצבים קשים מכל הבחינות.

אגב, זה נראה תערובת של חלם וסדום.

ועכשיו שאלתי אליכם היא: האם לדעתכם, לאור המצב הנורא של רוב בתי החולים, הגורם סבל שאין לתארו במילים, על כל מערכת בריאות הנפש בישראל לפתוח בשביתה עד להגדלת התקציבים באופן משמעותי?

כי ברור שהגדלת התקציבים תשפר את תנאי המטופלים, כמו גם את תנאי העבודה של הצוותים.

אם כי את יחסי האנוש יהיה צורך לשפר עד מאוד באופנים אחרים. הנה להלן כמה תהיות וקושיות מטרידות בקשר ליחסי האנוש "המוזרים" בבתי החולים הפסיכיאטריים -- http://www.e-mago.co.il...ret-2321.htm