לידה כטראומה וריטלין כתנאי ל"מיצוי עצמי"

שפיות זמנית | 4/7/2012 | 5,700 צפיות | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

עמליה רוזנבלום פירסמה שני מאמרים מעניינים בנושאים קונטרוברסליים ובעלי רלוונטיות גדולה לטיפול נפשי. הראשון עוסק בכך שאורח החיים של רבים במדינות המערב, ותחושת המסוגלות והנורמליות, הופכים להיות תלויים בשימוש בתרופות. כך משתמשים בויאגרה או בסיאליס בשביל יחסי מין "נורמליים", בריטלין בשביל לתפקד באופן "נורמלי" בבית הספר, ובנוגדי דיכאון בשביל להיות במצב רוח "נורמלי".

"[...]הפיכת מחזורי התפקוד הטבעיים לפתולוגיים היא מגמה שרבים השחקנים הגדולים המרוויחים ממנה." כותבת רוזנבלום "כל מערכת גדולה, המעסיקה למשל טייסים, חיילים, רופאים או נהגים, במשמרות לא אנושיות, תשמח להפיק מהם יותר שעות עבודה ולהקטין את הסכנות הנובעות מהפגם האנושי המעצבן הידוע - עייפות. ברור מאליו שיצרניות התרופות שמחות להתרחב לשווקים חדשים. אם אפשר לשווק ויאגרה לבחור בן 30 שאינו סובל מאימפוטנציה, וקונצרטה לנערה בת 15 שאינה סובלת מהפרעת קשב וריכוז, ונוגדי דיכאון לאשה בת 25 שסובלת מתסמונת קדם וסתית מטרידה - חברות הפארמה לא יתווכחו אתנו על זה."

המאמר השני עוסק במחקר חדש המגלה כי שליש מהנשים היולדות בישראל סובלות מסימפטומים פוסט טראומטיים לאחר הלידה. "ייחודו של המחקר החדש", כותבת רוזנבלום "הוא בכך שהוא מעז להציג את תהליך הלידה במושגים שאינם 'קסומים', ולפקפק בהדחקת האספקט הטראומתי שלו. מתחת לפני השטח מבעבעת השקפת עולם שהיא לא פחות מחתרנית, במיוחד במדינה כמו ישראל, שמקדשת את הרבייה."
רוצים לשמוע למה? קראו את המאמר כאן.