להחזיר או לא להחזיר: הארי השואג מעלה גם שאלות של סטינג

ארנון רולניק | 10/3/2026 | הרשמו כמנויים

המלחמה הנוכחית הכניסה לחדר הטיפולים שותף שלישי, לא מוזמן ורועש במיוחד: "הארי השואג" (האזעקה). כאשר האזעקה קוטעת את הרצף הטיפולי ומאלצת אותנו לצאת לממ"ד, היא לא רק מאיימת על ביטחוננו הפיזי אלא גם על ה"סטינג" – אותו מבנה שאמור להיות "הלחם והחמאה" של המטפל. הדילמה "האם להחזיר את הזמן שאבד" היא אינה רק טכנית; היא נוגעת בלב התפיסה הפסיכואנליטית על גבולות, מציאות וחמלה.

1. בין "עצות" לבין "חוקי ברזל"

כשאנחנו מתלבטים על דקות הטיפול, כדאי לזכור שזיגמונד פרויד עצמו ראה בכללי הסטינג "עצות" ולא חובה מוחלטת. פרויד אמנם הדגיש שהשעה הטיפולית היא שעה שבה המטפל "מושכר" למטופל, וגבייה על שעות מוחמצות נועדה להבטיח את מחויבות המטופל. עם זאת, הוא הכיר בכך שהקצב משתנה וכי יש צורך ב"התנהגות תכליתית ממוצעת".

לעומתו, הוגים מאוחרים יותר הקשיחו את הקווים, וטענו כי שמירה על זמן קבוע (45–50 דקות) היא תנאי סף שבלעדיו לא ניתן לקרוא לתהליך פסיכואנליזה. עבורם, סטייה מהזמן מטעמי "נוחות" או סיטואציה עלולה לפגוע באחידות הטיפול.

2. הקיר הנופל והמציאות המשותפת

במלחמה, המחיצה שבין החוץ לפנים קורסת. זהו "הקיר הנופל" של יולנדה גמפל: מצב שבו המטפל והמטופל נמצאים באותה סירה ובאותה סכנה. בסיטואציה כזו, השאלה האם להחזיר זמן הופכת למורכבת יותר:

• הסטינג כמיכל (Container): האם הארכת השעה היא ניסיון מאגי להכחיש את קטיעת המלחמה, או שמא זו פעולה של "החזקה" (Holding) הנדרשת בשעת חירום?.
   
• המרחב המוגן הכפול: לא ניתן לעזור למטופל לחוש מוגן אם המטפל עצמו אינו חש כך. יציאה לממ"ד היא הכרח פיזי, אך היא גם קטיעה רגשית שדורשת גמישות רבה מצד המטפל.
   

3. הדילמה הקלינית: להוסיף 10 דקות?

מכבי שירותי בריאות מגייסת קלינאי/ת תקשורת בתחום התפתחות הילד
ניתן להשתלב כשכיר/ה או כעצמאי/ת

המציאות הישראלית מייצרת מקרים שבהם מטופלים מבקשים "להחזיר" להם את הדקות שנלקחו בגלל ההמתנה במרחב המוגן.

• הטיעון נגד: . במקום להאריך את הזמן, אולי כדאי לעבד את התסכול על הזמן שאבד?
   
• הטיעון בעד: דונלד ויניקוט לא היסס לחרוג מהמסגרת הקלאסית כדי להתאים את הטיפול לצורכי המטופל הספונטניים. בזמן מלחמה, נוקשות יתרה עלולה להחוות כחוסר אמפתיה בתוך המציאות המשותפת.
  
   

4. סיכום: גמישות מובנית

במאה ה-21, ובוודאי בישראל של 2026, הסטינג אינו ישות קפואה. המעבר בין הקליניקה לזום או לממ"ד מחייב אותנו לברר בכל פעם מחדש מהם התנאים שמאפשרים "עמידות של המיכל".

ייתכן שהתשובה לשאלה "להחזיר או לא להחזיר" אינה נמצאת בשעון, אלא בתוך הקשר הטיפולי. האם ההארכה נובעת מאשמה של המטפל, או מצורך אמיתי בשיקום הרציפות? בסופו של דבר, המטרה היא להבטיח שגם כשהארי שואג בחוץ, המגע הנפשי האינטימי בתוך החדר (או הממ"ד) יישמר.