קריאה לעשות שלום בעולם הפנימי של אזרח יהודי בישראל

יששכר עשת | 18/5/2023 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

קריאה לעשות שלום בעולם הפנימי של אזרח יהודי בישראל

מאת יששכר עשת

"עֵמֶק שָׁוֶה" הוּא לֹא רַק פְּשָׁרָה.

עֵמֶק שָׁוֶה כִּשְׁמוֹ כֵּן הוּא,

עֵמֶק נִפְלָא שֶׁשָּׁוֶה לִחְיוֹת בּוֹ.

יֵשׁ בּוֹ מַיִם חַיִּים, טֶבַע פּוֹרֵחַ,

יְצוּרִים חַיִּים לְלֹא פַּחַד.

כִּי יֶש בוֹ צְנִיעוּת, אַהֲבַת הָאַחֵר,

וְנוֹטֵל רַק מָה שֶׁיּוּכַל לְהִתְחַדֵּש.

כל זה על פי הגישה האקולוגית בעבודה סוציאלית (Unger, 2002). על בסיס דימוי זה, בנוי גם ספרם של ברגמן וכהן (1994) העוסק בדרכים להגיע לשלום במשפחה.

הדברים הבאים הם לא של פוליטיקאי, אלא של פסיכולוג שמטבע הדברים עוסק בעולם הפנימי, ובמפגש בינו לבין המציאות החיצונית. אני הולך בעקבות הפסוק: "הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה בֹנֶה... "שמצאתי בספר מלכים א' פרק ו' י"ב. זהו מסע לאנושיות משותפת(Nef, 2003) , אל "העמק השווה".

האדם אוסף של זהויות

זהות האדם אינה אחידה. בעולמנו הפנימי מתקיימות מספר זהויות: משפחתית, תרבותית, מקצועית, מינית ועוד. אחד הקשיים הגדולים שיש לאדם הוא סכסוך בין הזהויות. לא אחת האדם מנסה לפתור סכסוך זה באמצעות התנהגות במציאות החיצונית. זהות מתגבשת לאורך שנים במפגש בין האדם למרחבי החיים בהם הוא פועל. זהות מגדירה את האדם ואת הדרך בה הוא פועל בעולם. כל זהות מחפשת להביע את עצמה, לפעול במציאות, להשפיע על המציאות. לכן סכסוך בין זהויות בעולמנו הפנימי יוצר סבל, ואין לאדם מנוח עד שיפתור סכסוך זה, ויפסיקו הזהויות לריב זו עם זו על השליטה במציאות (מירון, 2020; וויס, 2019)

כך קורה לאזרח היהודי החי במדינת ישראל, שבעולמו הפנימי קיימות חלק מהזהויות הבאות: יהודית, דתית, אזרחית, ישראלית, חילונית, ציונית ואנושית (דרור, 1997).

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

השסע בעם היהודי ישראלי הוא גם שסע בעולמו הפנימי של יהודי ישראלי.

השסע בעם היהודי ישראלי החי במדינת ישראל, עליו הצביעה חווה עציוני הלוי (עציוני הלוי, 2000), קיים גם בעולם הפנימי של אזרחים יהודים ישראלים רבים במדינת ישראל. עולמנו הפנימי מסובך בסכסוך בין חלק מזהויות אלו. יש זהות דתית המתקשה לחיות בשלום עם זהות ישראלית. זהות חילונית המתקשה לפעמים לחיות בשלום עם זהות יהודית. זהות ציונית המתקשה לחיות בשלום עם זהות אנושית ועוד. כדי לעשות שלום בין זהויות אלו, אפשר לפעול בעולם החיצוני, כדי לקיים את עקרון 'נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע' שלמדנו מספר שמות פרק כ"ד ז', כלומר נלמד מנסיון. במאמר זה ההצעה היא לפעול גם בעולמנו הפנימי, כמו שקראתי בספר ירמיהו פרק ל"א י"ד. קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע, כלומר נקשיב לקולות, למחשבות שבתוכנו ומהם נבין מה לעשות במציאות החיצונית.

נשים לב לזהויות הללו שקיימות בנו, יהודי, ישראלי, דתי, חילוני, ציוני, בן אנוש. נבחן מי מסוכסכת עם מי וכמה עמוק וכואב סכסוך זה.

סכסוכים פנימיים אלו עלולים להפעיל אותנו לנסות לפתור אותם בעולם החיצוני. אבל ניתן גם לפתור אותם בעולם הפנימי, לפני שיוצאים החוצה. שלום בין זהויות בעולמנו הפנימי מביא אותנו להיות מפויסים עם עצמנו, ומאפשר להתחיל את המסע אל "העמק השווה". נוכל לפגוש אנשים בעלי זהויות שונות, להצליח לנהל שיח מתמשך ומשותף, ולצעוד במסע זה ביחד. בניית זהות אחת, מחזקת שייכות לקהילה מסוימת, אך עלולה להתחזק גם על ידי דחייה, ואף שנאת קבוצה אחרת. כך מתארת למשל תיאורית הזהות החברתית (Tajfel Turner, 1986).

פתרונות לסכסוך בין זהויות בעולם הפנימי

סכסוך בין זהויות בעולם הפנימי ניתן ליישב באותן הדרכים כמו סכסוכים בעולם החיצוני.

א. פתרון כוחני במטרה לבטל או לצמצם את הדחייה של הזהות האחרת.

ב. לחיות לצד הזהות האחרת, אבל להתעלם ממנה כאילו אינה קיימת.

ג. להתרחק מהזהות האחרת ולחיות ללא קשר בין הזהויות השונות.

ד. וישנו הפתרון שנחשב יעיל, מתחשב, אך גם קשה להשגה ולא אחת גם מאיים. זהו תהליך של הידברות ופשרות - "תקשורת מקרבת" (רוזנברג, 2009). זהו תהליך של "דרכי שלום" (עשת, 2022). בדרך השלום יש הכרה באמת של האחר, ביחד עם האמת שלי. בדרך השלום יש אחריות על עצמי ועל האחר (לוינס, 2002). אלוהים שואל את קַיִן: "אֵי הֶבֶל אָחִיךָ?" וְקַיִן עונה: "לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי? כן! עונה עמנואל לווינס. אנו אחראים גם על האחר. באופן כזה נוכל לצעוד ביחד אל 'העמק ששווה לחיות בו'.

ה. כאשר זהות מסוימת מאוימת ונמצאת בסכנה, ניתן גם לקיים "התנגדות לא אלימה". כך עשו בעבר מרטין לותר קינג, נלסון מנדלה, גנדי והעם הטיבטי (Sharp,2013), (עומר, 2002). "התנגדות לא אלימה" היא החלטה להתנגד באופן נחרץ וגלוי להמשך דיכוי קבוצה, והחלטה עקרונית ומוסרית לנהל מאבק זה באופן לא אלים. הצהרת המתנגד באופן לא אלים היא: "אני קיים, לא תוכל להיפטר ממני או לפטר אותי. אני כאן ואמשיך להיות כאן, מתוך שותפות גורל, אהבתי אליך וחובתי המוסרית כלפיך. אני אפעל כדי שלא ניפרד, כדי ללמוד לחיות ביחד, לתת מעצמנו ומחכמתנו וביחד להגיע לעמק השווה." ההפגנות הנעשות כיום (2023) במדינת ישראל במטרה לשמר את הדמוקרטיה, הן דוגמא להתנגדות לא אלימה.

האם אנחנו כבר בשלים לפגוש את הסכסוך בין הזהויות בעולמנו הפנימיולהתחיל בתקשורת מקרבת פנימית?ואם זהותנו מאוימת, האם נוכל לפעול באמצעות "התנגדות לא אלימה" בעולמנו הפנימי?

הפעולות שיש להגיע לשלום בין זהויות הן די ברורות אך קשות רגשית לביצוע.

א. יש להיכנס לנעלי הזהויות השונות ולהתחיל לראות את המציאות דרכן. יש לזהות את החיוב שיש בתפיסת עולמן, ואת עקרונות החיים של הזהויות השונות.

ב. יש לזהות ולאסוף את המשותף שיש בזהויות השונות.

ג. יש לבנות באמצעות המשותף בין הזהויות "זהות על", המאחדת את המשותף בין הזהויות, מבלי לבטל את השונות שיש ביניהן. "זהות-על" כזו תהיה מאופיינת על ידי עקרונות של גמישות, אחווה, כבוד לאדם באשר הוא אדם, הגנה על החיים וחופש למצוא משמעות בחיים ולפעול לאורה.

ד. עם "זהות העל", שהיא איחוד שנשמרת בה שונות, נחזור למציאות כדי לשוחח עם האחרים, להגיע להסכמות ולצאת לעבר "העמק השווה".   

מבקש.ת לעצמך טיפול?
כאן תוכל.י לשלוח פניה לטיפול ולקבל התייחסויות ממטפלות.ים חברי פסיכולוגיה עברית

אפילוג

רבי בנימין כתב בעיתון "המעורר" בשנת 1906 תרס"ז בגליציה את "מַשָּׂא עֲרָב" (בנימין, 1906) על יחס היהודי המגיע לארץ ישראל ופוגש את הזר, את הֵאָחֵר החי כאן במקרה שלו מדובר בערבים (בסוגריים תוספות שלי):

"והיה כי תבוא לרשת את ארץ מולדתך, לא תבוא אליה כצר וכאויב, ופקדת לשלום את יושב הארץ. לא באיבה ולא בעברה ולא במשטמה תבנה את משכן דורותיך (שיהיה העמק השווה), כי אם באהבה ובחסד בצדק ובאמונה. שנאה תעורר מדנים ואהבה תשכך חימה, תקרב אחים, ובין רחוקים תשלים. ואהבת את יושב-הארץ, כי אחיך הוא, עצמך ובשרך, לא תעלים עין ממנו. מבשרך לא תתעלם, כי הוריש לא תורישו מלפניך. כי תבנה בית חרושת וחי הערבי (וכל אחר) עמך. לא תרע עינך בשכרו, כי כמוך כמוהו (צדק חברתי). אין הבדל ופדות בין עברי לערבי (ולכל עברי). להחיות את הארץ באתם ואת יושביה עמה. ולא לקחת מאחרים באתם, כי אם להוסיף להם. חֻקה אחת ומשפט אחד יהיה לעברי ולערבי (ולכל עברי)"

בבליוגרפיה

בנימין, ר' (1906) משא ערב. המעורר

http://hameorer.net/uncategorized/masa-arav/

ברגמן, ז'. כהן, א' (1994). המשפחה מסע אל עמק השווה. עם עובד

וויס, ר' (2019). מי האח שלך? החיים במדינה עם ריבוי זהויות. 17.05.19 , 13:08 ynet יהדות

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5510726,00.html

יחזקאל, ד' (1997). חידוש הציונות. הספריה הציונית, ההסתדרות הציונית

לוינס, ע' (2002). אל עבר האחר. מחברת שדמות, המדרשה (10), 14-13

מירון, א' (2020). למי אנו שייכים? אלכסון. 3 במאי 2020. 

https://alaxon.co.il/article/%D7%9C%D7%9E%D7%99-%D7%90%D7%A0%D7%95-%D7%A9%D7%99%D7%99%D7%9B%D7%99%D7%9D/

עומר, ח' (2002). המאבק באלימות ילדים. התנגדות לא אלימה. מודן

עציוני, ח' ה' (2000). אריה ניר

עשת, י' (2022). הקניית כישורי חיים בדרכי נועם ושלום לילדים ומתבגרים באמצעות ההורים. פסיכולוגיה עברית https://www.hebpsy.net/....asp?id=4337

פרנקל, א' (2008). קשב בלי הפרעה. הד החינוך, דצמבר פ"ג (2) 96-99.

רוזנברג, מ' (2009). תקשורת לא-אלימה: תקשורת מקרבת, שפה לחיים. הוצאת פוקוס.

Kristin Nef, K’ self-compession (2003).

https://self-compassion...ompassion-2/

Sharp, G’ (2013). How nonviolent struggle works? The Albert Einstein Institution

Tajfel, H 'Turner, J' C' (1986). The social identity theory of intergroup behavior. Psychology of intergroup relations, 2, 7-24.

Sharp, G' (1973). The politics of nonviolent action. Boston, MA: Extending Horizons Books

Ungar, M’ (2002). A deeper, more social ecological social work practice. The Social service review Vol. 76, No. 3 (September 2002), pp. 480-497