פוליטיקה, חירות וחומרים מרחיבי תודעה
ליאור שיינפלד | 4/4/2023 | הרשמו כמנויים
"הידלקו, התעוררו, תנשרו" היא אחת מאותן אמירות חתרניות שנאמרו בשנות ה-60 ומייצגות את האופן שבו השימוש בחומרים מרחיבי תודעה איים על הממסד, במה שהוביל בסופו של דבר להוצאתם מחוץ לחוק. וכמו אז גם היום, המציאות הפוליטית/חברתית/תרבותית מתדפקת על דלתות התודעה באופן שקשה להתעלם ממנו. אז לאור הקושי שהמציאות מביאה אליי לחיים, לקליניקה ולפניות הנפשיות שיש לי לכתוב, אנסה בטור קצת שונה מבדרך כלל לשתף בכמה מחשבות הקשורות למצב המטריד (אותי) בתקופה הנוכחית ולחומרים מרחיבי תודעה.
נתחיל במעט היסטוריה. החל משנות ה-40 התפתח מחקר רב בתחום הפסיכדליה שעורר סקרנות רבה סביב מגוון נושאים- משימוש בחומרים מרחיבי תודעה להבנת פסיכוזה דרך טיפול בדיכאון ועד למחקרים של הCIA על האפשרות להשתמש בהם לשטיפת מוח. המחקר המשיך בשנות ה-50 וה-60 אך אז החיבור בין תנועת הנגד בארה"ב- ילדי הפרחים וההתנגדות למלחמת וייטנאם- לבין חומרים מרחיבי תודעה הוביל במהרה להוצאתם מהחוק ולהפסקת כלל המחקרים (למי שמתעניין בהיסטוריה של התחום, יש פרק מאוד מעניין על הנושא בספרו המעולה של מייקל פולן 'איך לשנות את דעתך'). נראה שהגל הנוכחי של חקר הפסיכדליה שהולך ומתעצם לו הפיק לקחים מתקופת ילדי הפרחים ושם דגש על עיגון השימוש בחומרים מרחיבי תודעה בבסיס מדעי ומחקרי חזק אך עדיין קיים חשש שהתהליכים הפוליטיים, מתוך תפיסה שמרנית וריכוזית יותר, יעכבו וייפגעו במחקרים החשובים המתקיימים בארץ בתחום.
הרי באופן בסיסי יש משהו חתרני בשימוש בחומרים מרחיבי תודעה. הם מפרקים מבנים, מערערים על תפיסת המציאות היומיומית, פותחים מגוון אפשרויות שלא היו קיימות קודם לכן (ואולי לא באמת קיימות). הם מעוררים שאלות, נוטעים ספק במה נכון ומה לא, חושפים דברים שהיו נסתרים ומוחבאים. אם נחשוב על הנפש כמערכת שרוצה לשמור על הסדר הקיים, השימוש בחומרים מרחיבי תודעה הוא סכנה ליציבות שהושקע רבות כדי לייצר אותה. נוצר איום על שנים של הכחשות, דיסוציאציות והדחקות שנוצרו כדי לשים בהסתר את מה שעלול לאיים על הסטטוס קוו. יחסי הכוח בין חלקי העצמי השונים, בין ויסות לביטוי, בין רגש לרציונל, בין המציאות לעולם הפנימי- כל אלו ועוד מאוימים כאשר האדם נמצא תחת השפעת החומר אשר סוחף את התודעה למחוזות לא נודעים.
ואם נחזור למצב הפוליטי, אפשר לראות כיצד המחאה כנגד הרפורמה המשפטית/הפיכה משטרית נתפסת כמשהו מערער, איך המפגינים - חלקם (הכנראה גדול) אנשים שומרי חוק, משלמי מיסים, משרתי מילואים, נאמנים למדינה- מתויגים כאנרכיסטים, פורעי חוק, עוכרי ישראל. איך מחאה המותרת במסגרת הדמוקרטיה מוצגת כלא לגיטימית, כמרד, כיצד הטלת ספק או ערעור על האופן שבו הדברים מתבצעים במדינה נתפס כבגידה. וכן, אני מבין שניתן להסתכל על זה הפוך ולהגיד שהמהלכים של הממשלה מערערים על הסדר הקיים והיציבות ולא המחאה. אך העניין המהותי כאן בעיניי הוא לא רק מה נעשה אלא איך הוא נעשה- באופן חד צדדי, חסר פשרות מהיר ואינטנסיבי. בנוסף, היחס למחאה ולמפגינים הוא אלים, חד משמעי, מבטל, מקטין, לעגני. יש כאן דה לגיטימציה עוצמתית לערעור על החלטות הממשלה, ציפייה לציות ללא אפשרות להביע דעה הנוגדת את החלטות השלטון הנוכחי. ובהקשר לחומרים- המסר הוא שאין כאן מקום להרחבה של התודעה, למגוון דעות, לעוד אפשרויות- יש כאן הצרה וצמצום, מחיקה וביטול. ואם זו התגובה בשלב בו הכוח של הממשלה עדיין מוגבל על ידי הרשות השופטת, עולה חשש ממה יקרה ברגע שיוסרו הבלמים.
וזה הדבר הבא שמפחיד בעיניי- מחיקת האיזון בין הרשויות השונות. מתבקש לדבר על זה בהקשר של המודל המבני של פרויד אשר גם בו קיים איזון עדין בין האיד, האגו והסופר אגו. פסיכופתולוגיות נפשיות רבות יכולה מובנות דרך פריזמה זו- מצבים מאניים, הפרעות אובססיביות קומפולסיביות , דיכאון עם מאפיינים ביקורתיים, הפרעות אישיות עם מאפיינים אימפולסיביים וקשיים בוויסות הרגשי, הפרעות חרדה, פסיכוזה פרנואידית- כל אלו ועוד. לפי פסיכולוגיית האגו אחת ממטרות הטיפול היא חיזוק האגו יחד עם מתן ביטוי לאיד ולסופר אגו באופן שיהיה פחות קיצוני או פוגעני כלפי הנפש. את ההשוואה למצב הפוליטי ואיזו רשות כרגע היא זו שלוקחת את המושכות אשאיר בצד אך הרעיון נשאר- איזון בין גורמים שונים שמנהלים מערכת הוא קריטי כדי לייצר מענה לצרכים של כלל החלקים והפרת איזון זה יכולה להוביל לפתולוגיות נפשיות שיש להן מחיר גבוה.
זווית נוספת דרכה ניתן להסתכל על רעיון זה הוא דרך הנושא של כוח והצורך באיזון שלו. בשדה הטיפולי ישנה הכשרה ארוכה הכוללת הדרכה צמודה לאורך שנות הלימודים וההתמחות מתוך הבנה לצורך העמוק בליווי בכניסה לעמדה המורכבת של מטפל.ת. אחת הפונקציות של הדרכה, מלבד למידה כמובן, היא הגבלת הכוח- שמירה על המרחב כבטוח עבור המטופל שנמצא בידי מטפל.ת חדשים שעלולים להתבלבל ולהשתמש בכוח הזה, לא בהכרח במודע, באופן פוגעני. בעבודה עם חומרים מרחיבי תודעה יש צורך במשנה זהירות שכן המצב הרגיש והרגרסיבי אליו מגיעים מטופלים הוא קרקע פורייה לפגיעה, במודע או שלא. לצערנו, גם במרחב הטיפולי הקלאסי וגם במרחב של טיפול בעזרת חומרים מרחיבי תודעה אנו עדים למקרים בהם ישנו שימוש לרעה בכוח הקיים מצד המטפל.ת כדי לספק את צרכיהם האישיים או למצבים בהם נוצרת פגיעה לא מכוונת אך כזו שעלולה להעמיק טראומות מסוגים שונים. לכוח יש השפעה על כולנו וישנן אינספור דוגמאות לאופן שבו הכוח משחית ולכן ריסונו על ידי מבנים חיצוניים הוא הכרחי כדי לצמצם ולהפחית את השימוש בו לרעה. אחד התפקידים של הרשות השופטת הוא הגבלת הכוח של הרשות המבצעת והמחוקקת וכאשר הפרת מאזן הכוחות נעשית במכוון מתעורר בי פחד שהדבר נעשה כחלק מאג'נדה של צבירת כוח לצורכי שליטה (וכאשר שר המשפטים בעצמו מאשר שבתחילה הוגש נוסח לחוק שאינו מתאים למדינה דמוקרטית זה מפחיד עוד יותר).
וקצת תקווה לסיום. להרגשתי הממד הבולט ביותר במשבר החברתי שמדינת ישראל עוברת הוא הפילוג, הפיצול. החלוקה לאיתנו/נגדנו, ביבי/לא ביבי, שמאל/ימין, בעד/נגד השינוי, נאמן/בוגד היא הרסנית ומפרקת- ברמה החברתית וגם ברמה האישית (אני נתקל בקליניקה בלא מעט א.נשים שמתארים קונפליקטים עמוקים עם הקרובים אליהם בגלל המצב הפוליטי). לחומרים מרחיבי תודעה יש את היכולת לייצר תפיסה של מעבר לטוב ורע, מעבר לדואליות שבה המוח האנושי תופס את המציאות. בעיניי טמון בהם קסם אמיתי- הזדמנות לחקור את התודעה, חירות לתפוס את המציאות לא באופן הרגיל שלה, יכולת לשבור דפוסים ומבנים ולאפשר למשהו חדש ומתאים יותר לצמוח. להיות שער למגע אחד עם השני באופן פתוח ופגיע יותר, לחיבור עם אינטליגנציה גבוהה יותר מאיתנו. חקר התודעה דרך חומרים נמשך אלפי שנים במציאויות חיצוניות שונות וגם כאשר היתה לו התנגדות הוא המשיך במחתרת. כולי תקווה שלא נגיע אל מציאות שבה העבודה המחקרית היקרה מפז שמתרחשת ועתידה להתרחש בארץ נעצרת ומודרת על מנת לשמר את עמדת הכוח ולצמצם את האפשרות לאופן חשיבה השונה מעמדת השלטון.
