אם להיות מובס, אמר המלך, אז רק על ידי מלכה

עלון פסיכולוגיה עברית | 12/3/2023 | הרשמו כמנויים

אנשים מסתובבים ברחובות בתחפושות, כל השבוע כולו, מדי פעם מוזיקה נשמעת מסמטה כזו או אחרת, יריות בדיזינגוף, פצועים קשה, בהלה וכאב, יום האישה, מאות נשים לבושות אדום עומדות בצמתים, חלקן מחופשות לשפחות מסדרה מוכרת. החיים שלנו הם לאחרונה חיי 'ונהפוכו', במובן שקשה לזהות את הסדר המוכר, במובן שהכל מעורער. ולא רק בשבוע של פורים. לרגעים נדמה שאנחנו שרויים בתוך עד-דלא-ידע מתמשך, מחפשים לדעת איך ומה, מתאמצים לסדר את הבלאגן, להבחין בין הברוך לארור, בין טוב לרע, בין אמת לשקר, בין מציאות לפנטזיה, תהא זו בהירה או אפלה. ובמתח הרוטט שבין סדר מוכר למהפכה ובין מהפכה להפיכה, בחוץ כמו גם בפנים, אנחנו נעים, מבקשים לייצר איים של חשיבה נפשית, ואולי מרחבים בהם לא להיות בסדר, לא מאיים כל כך על ההוויה.

השבוע באתרנו מאמרים מקצועיים עשירים וטורים מעניינים:

"ניצולי שואה הם אנשים שבאו מעולם המוות. כמו פרספונה, רבים מהם חיים בשני העולמות: מפצלים בין העולם של אז ושם, עולם של זוועות וטראומות (העולם “שמתחת”) לבין דרישות המציאות (העולם “שמעל”): מתחתנים, מקימים משפחות חדשות, יולדים ילדים, מפרנסים ועובדים. זהו פיצול הכרחי, פשרה שרבים מהם מצאו שמאפשרת להם להצליח ולתפקד במציאות." במאמרה, רוית קיי מספקת תיאור מקרה של טיפול דינמי ארוך-שנים בשורדת שואה מאושוויץ, שהתקיים במסגרת 'עמך'. התיאור המפורט מספק תובנות חשובות בנוגע לטיפול בטראומה קשה, שפורצת שוב ושוב לחדר הטיפולים.

פרופ' ג'רי גייבל צ'אוויס הינה פרופסור לאנגלית באוניברסיטת סיינט קתרין במיניסוטה ארה"ב ופסיכולוגית קלינית, מחלוצות תחום ה-Poetry Therapy בארה"ב. איל איבניצקי ערך עימה ראיון מעמיק, במהלכו היא מספרת על הרקע ההיסטורי להולדת המקצוע של biblio/poetry therapy, ולחווייתה האישית מולו.

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

ובפסיכובלוגיה -

ד"ר יעל אפטר-לוי ופרופסור בעז בן-דוד יזמו שירותי סיוע נפשי ראשוני באזורי ההפגנות, לכל דורש/ת. היוזמה התבססה לנוכח התגובות הנפשיות שנראו אצל משתתפות/ים רבים/ות במהלך השבוע האחרון. במסגרת הקבוצה ההתנדבותית הועלו כללי אצבע חשובים למתן מענה נפשי ראשוני לאדם במצוקה.

פרופ' עמיה ליבליך תוהה אם יש אנשים אדישים למתרחש סביבנו, ואולי האדישות היא בכלל מעין מצב הכלה? אם כך ואם אחרת, היא מביאה מספר דוגמאות מקבוצות מפגש וכתיבה בביתה, בהן ניכר – ה'מצב' נמצא בכל קבוצה, נכנס כתיבה וליחסים.

ד"ר אורי הראל ממשיכה לכתוב לנו מעבר לים, והפעם על כלים להתמודדות עם כאב גוף-נפש, ועל יציאה מהארץ כהגדלת המיכל –

"אולי בגלל המחלה שתקפה אותי, ואילצה אותי להתבונן לקצב של החיים שלי בעיניים, אולי בגלל ששמעתי את הרופאים אומרים 'מחלה מסכנת חיים' או "מה שגורם למחלות כאלו הוא סטרס", אני כאן יכולה לספר שהחוויה של עצירת העיסוק היומיומי שלי במקצוע שלי, דווקא הוא שאפשר את היכולת וההזדמנות להסתכל באמת מרחוק ומהצד על מה שחשוב לי, ולבחור בפינצטה ובתהליך זהיר ואיטי, כל צעד בהמשכה".

האם יש אפליה עדתית באיתור מחוננים? ההתבוננות במנגנון המיון הצה"לי מהמשקפיים של הנושא העדתי, שמשה בשבוע האחרון כמוקד למחלוקת, ואף שנאות. על רקע הדיון הסוער, ד"ר חנה דויד ביקשה לבחון מנגנון מיון נוסף ומרכזי בישראל - זה האמון על איתור ילדים מחוננים. בפוסט חדש, דויד חולקת מנסיונה האישי, ומבקשת לאתגר את האמונות השגורות בארץ. ועוד מד"ר דויד - בגליון דצמבר של כתב העת Journal of Gifted Education and Creativity התפרסם ראיון עימה בנושא החיים שאחרי מגפת הקורונה.

Photo by Lex Trickett on Unsplash