זרקור על ההבט המוסרי של הנפש והיצירה, מ- א.ב. יהושע, ואילך. יוני 2022

רות נצר | 21/6/2022 | הרשמו כמנויים

"אִם עֹשֶׁק רָשׁ וְגֵזֶל מִשְׁפָּט וָצֶדֶק תִּרְאֶה בַמְּדִינָה אַל תִּתְמַהּ עַל הַחֵפֶץ

כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם" (קהלת פרק ה פסוק ז)

בימים אלה אחרי לכתו מאתנו של האיש האנושי הזה, א.ב.יהושע, כשכולם מזכירים את הרומנים, הספורים והנובלות הנפלאים שלו, ראוי בעיני להזכיר את ספרו ההגותי החשוב – 'כוחה הנורא של אשמה קטנה – ההקשר המוסרי של הטקסט הספרותי' מ- 1998 (ידיעות אחרונות).

בספרו זה יהושע מתנגד לבקורת בת זמננו שעניינה באסתטי חוששת לעסוק בהקשרים המוסריים והערכיים שמעלה היצירה, משום שהם כביכול חוץ-ספרותיים. הוא מחזיר אותנו אל האתי-המוסרי- הערכי שמאז ומעולם עסקו בו המיתוסים, ספרות החכמה, השירות הגדולות, הפילוסופיה והדתות.

הוא שואל אותנו: האם היצירה הספרותית יכולה ואמורה לפעול לא רק על חוויותיו של הקורא אלא גם על עמדותיו וערכיו המוסריים? האם יש בכוחה של המערכת האסתטית-רטורית של הסיפור להשפיע לטובה אבל גם ליצור בנו אחווה ואפילו הסכמה מוסרית לתובנות ולמעשים הזרים ומנוגדים לשלנו? ספר המסות של יהושע עוסק בהקשר המוסרי של הטקסט הספרותי, דרך בחינת "המפה המוסרית" של יצירות ספרות מהמעלה הראשונה, החל מסיפור קין והבל, הדרמה היוונית אלקסטיס לאאוריפידס, דרך הבעל הנצחי של דוסטויבסקי, סיפורים של ברנר, פוקנר, עגנון וקאמי ועד לסיפור אמריקאי בן-זמננו, מאת ריימונד קארבר. במלאכת פרשנות מעמיקה מצליח א.ב. יהושע להאיר באור חדש את היצירות הידועות. תוך שהוא דן באופן מקורי בסוגיות הנוגעות לגבול המוסרי של ההסברים וההצדקות הפסיכולוגיים לשאלת האחריות המוסרית של תהליכי ההדחקה, עד כמה ההדחקה פוטרת אדם מאחריות לאי מוסריות של מעשיו. כך יהושע מתבונן באופן התפתחותם של גיבורים ספרותיים וביחס בין התפתחות זו להתפתחותם המוסרית.

ספר זה הרשים אותי מאד ושינה את זווית הראייה שלי לא רק על ספרות ואמנות אלא גם על החיים בכלל, על משמעויות של אתיקה, חטא, מוסר, אחריות ואנושיות, בהתנהלות חיי ושלי בעיצוב המבט האישי והמקצועי שלי על יעד החיים ומימושם.

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

הבנתי שאסור להפריד בין אתיקה ואסתטיקה. הבנתי שאסתטיקה שניזונה משטיפת מוח סמויה של אטימת הלב או אידיאולוגיה כזו או אחרת ( כן, גם תאוריה פסיכולוגית היא אידיאולוגיה) הינה אסון לכל אחד לחוד ולתרבות בכלל.

אחרי כן נפתחתי לשאלות על המוסריות שבהתענגות שלנו (קתרזיס למשל) מהיצירה המתארת סבל או חטא, ביצירה שלנו או של אחרים, ועל שאלת המוסריות שבצילומי תעודה של הסבל האנושי.

המבט האתי-מוסרי שא.ב. יהושע פתח בפני, מבהיר לי, ולכולנו, שהקריאה אמורה להתקיים לא רק דרך החשיבה המבינה הפרשנית (ספרותית או פסיכולוגית) והחושים המתענגים אלא גם דרך הרגש שהוא גם הבסיס למוסר. מבט זה מוליך אותי להכרה שהקריאה אמורה לעשות אותנו אנשים טובים ומודעים יותר ולא רק חכמים-יודעים יותר, ומביני נפש הזולת ועצמנו, ושקבלת הצל האנושי וחמלה כלפיו אין משמעו הסכמה לקבלתו המלאה. עניין זה מביא אותי להכרה שהאתי-המוסרי אינו רק עניינם של האגו והסופראגו, וגם לא רק ביטוי של ארכיטיפ האב ("שם האב", במינוח של לאקאן) אלא הוא בעיקר נובע מהגרעין הרוחני גבוה והמקיף של העצמי המכיל כל, שמכוון את הנפש.

יהושע מבהיר לנו כי אשמה קטנה יכולה להיות בעלת כוח נורא של הרס אולם גם כוח של טרנספורמציה והתפתחות. ספרו זה של א.ב. יהושע ביחד עם הבעת עמדותיו הפוליטיות, הם הביטוי לכך שמדעת, או שלא מדעת, יהושע לקח על עצמו להיות מורה דרך לדורנו.

*ראו גם בספרי - 'מסע הגיבור' (מודן) את הפרק על חטא, אשמה וכפרה.