אֲנִי כְּמוֹ אֶחָד שֶׁיָּצָא מִמִּצְרַיִם וְיַם סוּף נִבְקַע לִשְׁנַיִם וַאֲנִי עוֹבֵר בֶּחָרָבָה
עלון פסיכולוגיה עברית | 15/4/2022 | הרשמו כמנויים
הלילה נסב סביב שולחן הסדר, ונקרא בהגדה. ליל הסדר הוא הזמנה פתוחה להזכר ולספר – על נס יציאת מצרים, אבל גם על כאב העבדות וטראומת השעבוד. "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים"- זו בעצם יותר מהזמנה לדבר – זו קריאה להסכים להרגיש משהו מזה מחדש, פרקטיקה טקסית שחותרת אל החוויה ממש, וביחד, לא לבד, עם עדים. אנחנו יודעים שבפועל סביב שולחן הסדר רוחשים מתחים משפחתיים ושרובנו בכלל שקועים בהמתנה דרוכה למנה הראשונה, ובכל זאת, הרשו לעצמכם להרהר בהצעת ההגשה שלנו - ליל הסדר כמודל מעניין לתהליכי עיבוד משותפים - ומי יודע, אולי בסדר הזה גם לכם יקרו ניסים? חג שמח לכם ולמשפחתכם ממשפחת פסיכולוגיה עברית!
לוּמַה מֶּשֶׁךְ חַיַּי. אֲנִי כְּמוֹ אֶחָד שֶׁיָּצָא מִמִּצְרַיִם
וְיַם סוּף נִבְקַע לִשְׁנַיִם וַאֲנִי עוֹבֵר בֶּחָרָבָה
וּשְׁתֵּי חוֹמוֹת מַיִם מִיְּמִינִי וּמִשְּׂמֹאלִי.
מֵאֲחוֹרַי חֵיל פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וּלְפָנַי הַמִּדְבָּר
וְאוּלַי הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת. זֶה מֶשֶׁךְ חַיַּי.
(יהודה עמיחי)
Photo by Guillaume de Germain on Unsplash
