על הקסם בטיפול זוגי - חלק ראשון

ד"ר טל פלג-שגיא | 21/3/2022 | הרשמו כמנויים

הפוסט שלי על שפות האהבה זכה לעניין רב, ואני מסיקה ממנו שזוגיות מעניינת אנשים מאד. זה לא מפתיע, שכן זוגיות היא עניין מורכב ומסובך אצל כולנו, ואצל מטפלים הרבה פעמים הטיפול בזוגות נופל לקטגוריה של הלא נודע, המסובך והמרתיע. למה? לדעתי הסיבה העיקרית הינה שבניגוד לטיפול פרטני, בטיפול בזוג לא ניתן לתת 'אמפתיה ללא גבולות'. למה כוונתי? כאשר מגיע מטופל בודד לחדר הטיפולים, במרבית המקרים קל לתת מקום לנקודת מבטו הסובייקטיבית. נכון, כמטפלימות מתעוררים בנו רגשות העברה נגדית שהם לפעמים גם שליליים, ולעתים אנחנו גם מעמתים את המטופל או המטופלת עם המציאות ועם השלכות מעשיהם. עם זאת, עדיין קל יותר לחוש אמפתיה כשמולנו עומד אדם אחד, שברור מה הפגיעות שבבסיס התנהגותו. כאשר יושב מולנו זוג, אנחנו בעצם מקבלים בעוצמה רבה תמונה של המציאות: לא עוד אדם פגיע, אלא אדם פוגעני. לא עוד אדם עם צרכים, אלא אדם שבהתנהגותו פוגע באחר. לא עוד אדם רגיש, אלא אדם שפועל באופן לא רציונלי ובכך מתקיל את הזוגיות שמולו.

בן או בת הזוג מעצימים את התגובתיות שלנו כמטפלים, ומקשים עלינו להיות אמפתיים. מטפלימות רבים מתארים כי הם מתקשים לעמוד מול הזוג, מבלי ליפול למקום של ביקורת או שיפוטיות. מטפלימות רבים נגררים לנסות ולהבין את המציאות, משל היו בית משפט ולא מרחב טיפולי. החרדה, ההזדהות והעדר ההזדהות, מובילים אותנו לצמצום. הצמצום, בתורו מוביל אותנו להיצמד לתוכן הדברים, לנסות ולפשר או לגשר קוגניטיבית, למצוא פתרון. ואכן, במבט ראשון נדמה שהנושא עליו הזוג שלנו 'תקוע' הוא נושא קונקרטי: תדירות שטיפת הכלים בכיור (ואלהים ישמור, כמה זוגות רבים על זה!), תדירות יחסי המין, עלבון מאמירה כזו או אחרת ופערים הנוגעים למשפחות המוצא. היצמדות זו לתוכן "דורשת" פתרון או משא ומתן תוכניים: למה שלא תחליטו ששוטפים את הכלים לפי תור? האם שאלת אותה כמה היא רוצה לשכב? בטח שקשה לשאול שאת לא מגיעה לאמא שלו.... בעוד שגם סוג הדיון הזה רלוונטי בעיני לטיפול זוגי, שכן זוגות זקוקים להכוונה וגישור במציאת דרכי אמצע, פשרות ופתרונות לבעיות דיומא, הרי שזה בדרך כלל לא העיקר.

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

הפסקה: אספר על דרכי הפתלתלה לטיפול בזוגות. התחלתי את הכשרתי כפסיכולוגית קלינית, וככאלה אנחנו לא מטפלים בזוגות כמעט לעולם. לא התקרבתי לטיפול זוגי ולא הכרתי אותו. כאשר למדתי טיפול מיני והתמחיתי בתחום, נוצרה אצלי אנומליה. זוגות רבים מגיעים לטיפול מיני עם קושי זוגי, שפעמים רבות נשען על קושי רגשי. למעשה, מצאתי את עצמי מטפלת בזוגות ומגלה כי הטיפול בזוגות הינו איכותית ומהותית שונה מהטיפול בפרטים. על הרקע הזה הלכתי להכשרה של טיפול ממוקד רגש בזוגות (couple EFT), ונפתחו לי העיניים. אף שההכשרה מומלצת מאד (יש אקסטרנשיפ בספטמבר הקרוב ואני מרשה לעצמי להמליץ עליו באופן הכי נטול אינטרס שיש), אני חושבת שההבנה העמוקה שלי לא קשורה לשיטה-עצמה, אלא לכך שבטיפול זוגי יש שני דברים לא חשובים: 1. התוכן 2. מי צודק/ת.

ההבנה העמוקה ביותר מדברת על כך שבטיפול זוגי, או בזוגיות אם נרחיב את הדיון, יש שני אנשים שמרגישים את מה שהם מרגישים, ובצדק. רגש הוא תמיד צודק, ועובדת היותי צודקת לא אומרת דבר וחצי דבר על הצדק או האשמה של הפרטנר. למשל, בדוגמא שאני תמיד נותנת: אני מבקשת מבן הזוג שלי להגיע מוקדם מהעבודה, כי אני ממש רוצה להספיק ללכת לשיעור פילאטיס. הוא, שיודע שחשוב לי מאד לנכוח בשיעור, עושה מאמץ ויוצא מוקדם יותר מהעבודה. רוצה הגורל ובאותו היום הפקקים חריגים, ולמרות שהקדים את היציאה כמעט בשעה, הוא מגיע באיחור ואני מפספסת את השיעור. האם אכעס? אחוש תסכול? אתעצבן? כנראה שמאד. ייתכן שהתגובה שלי תכלול כעס והאשמה כלפיו. האם זה אומר שהוא אשם? כנראה שגם לא. הוא עשה השתדלות גדולה להגיע בזמן....

מקרה כזה, או מיליונים דומים לו, הופכים אצל זוגות להתנגחות ולכעס. האשמות והתגוננות, התקרבות והתרחקות, תקיפה והתבצרות. בטיפול זוגי, אנחנו מנמיכים את התוכן ומנסים להבין את הצורך, את הפגיעות, את הקושי שמאחוריו. מה הרגשתי כשהוא איחר? מה הוא הרגיש כשעשה מאמץ להגיע בזמן, ואכזב? אנחנו מנתחים את הריקוד הזוגי: מה הוא עושה כשהוא חש חסר אונים? תוקף בכוח? משתבלל בתוך עצמו? מתנתק? מה אני עושה כשאני חשה שלא רואים אותי? תוקפת? חונקת במילים? מה הוא עושה כשאני חונקת במילים? מתנתק עוד? הריקוד הזה הופך להיות הכל. במהרה, אנחנו יודעים לנבא את הריקוד ולפעול על פיו עוד לפני שהתחילה המוסיקה. כבר כשהוא חונה, הוא יודע איך אגיב ונכנס עם שפתיים חשוקות. השפתיים שלו, באופן מודע יותר או פחות, מפעילות אצלי שרשרת תגובות. וכן הלאה וכולי. זה נכון בבית, בסופר או עם הילדים. זה חוזר במקומות מסוימים ש"מפעילים" אותנו, ולא חוזר בכלל במקומות אחרים. זוג X יריב עד מוות על הכלים בכיור, ויגיב באדישות להליכה לסופר. זוג Y יגיע לחורבן הדדי בסופר, אבל לא יריב על הכלים בכיור.

בטיפול, אנחנו לומדים לזהות, ביחד, מה מפעיל כל אחד מאיתנו. מה הצורך שלא נענה? מה אני מפרשת באופן מיידי ואוטומטי, ועל מה בילדות, בהורות או באישיות שלי הפרשנות הזאת "יושבת"? אנחנו לומדים לזהות, ביחד, את התגובות שלנו כשאנחנו מותקפים או כועסים: מי מתרחק/ת ומי מתקרב/ת? מה זה עושה לנו כשהרקדנ/ית ממול פוסעים קדימה או אחורה? איך אנחנו מגיבים? לזה נקרא ב- EFT סייקל זוגי, ועליו עוד אספר ואדבר.
המטרה היא הזיהוי ההדדי והמשותף, ובהמשך לכך לקיחת האחריות, האמפתיה והיכולת לתקשר את הצורך. המטרה היא להפוך את הקרב לחמלה, וגם לדעת לקום יחד מנפילות משותפות. המטרה היא לזהות את הריקוד ולדעת לשנות אותו מתוך מקום של ביטחון. המטרה של המטפל/ת, קצת כמו הורה או מבוגר בריב, היא לא להחליט מי אשם, אלא לעזור לזוג לזהות את הריקוד, את התהליך. לעזור לכל אחד לראות בעצמו ובשני את הפגיעות שמובילה לתגובתיות. לבסוף, לעזור לתקשר את אלה יחד ולהבין שהתנהגות פוגענית יכולה לצמוח מתוך פגיעות, והיא עדיין פוגענית.

בעתיד אכתוב עוד על EFT זוגי, ובינתיים אני מפנה לסדרת הכתבות של עמליה רוזנבלום, שהתפרסמה לפני מספר שנים בעיתון הארץ.

שבוע טוב.