למה ומתי פונים לטיפול? | יפעת סאלם

יפעת סאלם | 10/12/2021 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

שמעתי פעם משפט יפה: "אדם לא מתעניין בנפש אם היא אינה מציקה לו" (אני לא זוכרת לצערי מי אמרה אותו, ובכל זאת הוא שווה ציטוט).

יש הרבה סיבות לפנות לטיפול. החל ממצוקה קיצונית סביב תחומי חיים שונים, דרך רצון לקבל תמיכה במשבר נקודתי שהתרחש, ועד פניה שמטרתה חקירת הנפש ודרכי פעולתה יותר לעומק.

אנשים לרוב מגיעים לטיפול במצבי הקצה, כשהקושי כבר גדול, ויש שבר משמעותי. וזה בסדר, כי זה ככה.

אבל האמת היא, שהחיים קשים. תמיד.

אנחנו מגיעים לעולם הזה עם רגישויות רבות, ורגשות. המציאות מכאיבה לנו.

אנו נולדים עם כמיהה לקשר. וקשרים, דווקא הקרובים ביותר, הם בעלי פוטנציאל פגיעה גבוה.

עד כדי כך, שכדי להתגונן, אנו עשויים להימנע מהם. נכון, לפעמים יהיו ברקע חברים ומשפחה, ועדיין, תהיה הימנעות מקרבה אמיתית, וחוסר במערכת יחסים עמוקה ומספקת.

המציאות הזו שמטלטלת אותנו בין כמיהה לכאב, דורשת הגנות ועיבוד תמידי, וכל אדם מעבד אותה באופן טבעי, בדרכו שלו, ומייצר הגנות על פי נטיותיו ויכולותיו. אבל לפעמים זה לא מספיק.

חששות, פחדים וחרדות צצים עקב עומס ההתנגשויות בין הרצונות הפנימיים למציאות החיצונית. כשאלה לא מעובדים, לא מדוברים, הם עלולים לגדול ולהגיע למימדים מפלצתיים, עד כדי תחושת בדידות, שגעון ואימת מוות.

דיבור על הנפש, והתבוננות משותפת בתוך מרחב טיפולי מטיב, לרוב מחזירים את הדברים לפרופורציה באופן שניתן לשאת אותה. כך, הטיפול מספק עטיפה נוספת ותמיכה בנפש המתמודדת עם החיים כפי שהם.