הבדידות הנוראה מכל | יואל בלום
חברי הקהילה | 3/11/2015 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
הם מגיעים אלי
ילדים פצועים ומצולקים בגוף של מבוגרים
מוחבאים מאחרים, מוסתרים מעצמם
מתפקדים (עדיין) מטפלים בעניינים (עדיין)
אימה שכל זה הולך להתפוצץ מתישהו
התרמית הזו, של היותם חזקים
ילדים שהתבגרו בטרם עת
שהתפכחו מוקדם מדי
שטיפלו באחרים
הם מחזיקים שריר
כמה היו רוצים רק... רק מה? הכל וכלום
להשלים את החסך
להשיל את השריון
לנוח בתוך עצמם
להתפרק בתוך מגע זמין, בטוח ואוהב
להתערסל בחוסר מאמץ
להרגיש מוחזקים ללא אשמה, לא נחדרים
בתוך ידיים שאינן חרדות, מבוהלות או נמהרות
הם כותבים סטטוסים שמחים ומצחיקים בפייסוש
אף אחד לא מכיר אותם
זו הבדידות הנוראה מכל
הם מתפקדים די טוב בסך הכל, צריך להיות חזקים, לא?
הם באים אלי לקליניקה
שכבות האיפור הנפשי מתחילות לנשור
אני אוהב אותם
אני כל כך אוהב אותם
