סיום העיצומים, סיכום ההישגים, וקיצור תולדות המאבק הנוכחי

יו"ר חטיבת הפסיכולוגים בהסתדרות | 8/6/2021 | הרשמו כמנויים

לפני יותר מ-20 שנים שבתו הפסיכולוגים בפעם האחרונה, השיגו מה שהשיגו, ואחר כך שקט.

ב-2016 מוקמת התנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית. הפגנות ולחץ של התנועה מביאות להחרגת הפסיכולוגים בהסכמי השכר וקבלה של עוד 7 אחוזים מעל שאר המשק.

באפריל 2018 הוקמה חטיבת הפסיכולוגים בהסתדרות המח"ר, והחלה לפעול בליווי התנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית שרוב הצירים בחטיבה הגיעו משורותיה.

מאז בליווי מנהלי המחוזות במח"ר (ועוד קודם לכן מאז הקמת התנועה) החזרי כספים במיליונים (בהערכה גסה 5-6) לפסיכולוגים בכל רחבי הארץ, על הפרות שכר של שנים. פעילות שוטפת להגנה על הפסיכולוגים, מכלל הסקציות.

לפני 3 שנים נכנס לתוקף התיקון לחוק החינוך המיוחד.

אחריו, לא דיברו איתנו באמת כשעלו תלונות.

לפני שנה וקצת אישרה החטיבה תחת הובלתה של ד"ר ירדן מנדלסון, סכסוך עבודה בהסתדרות בנוגע לעומסים כתוצאה מהתיקון לחוק.

כתוצאה מזה הסכימו לדבר איתנו. 
במשך שנה פלוס ניהלנו שיחות מול משרד החינוך והשלטון המקומי כדי להגיע להבנות במישור המקצועי והתעסוקתי.

עבד חלקית במישור המקצועי. במישור התעסוקתי לא עבד בכלל (למה לשלם על עבודה? תעבדו בחינם.)

באפריל השנה אישררנו בהסתדרות את סכסוך העבודה הקיים, והוצאנו התראה למעסיקים. לא התייחסו.

ב-11/5/2021 יצאנו לראשונה מזה יותר מ-20 שנה לדרוש בכוח ובפעולה את מה שמגיע לנו. 

ואז- 
הקמנו חמ"ל, התחלנו הסברה לציבור, מפגשי חירום לצירי החטיבה, זומים פתוחים. השגנו תמיכת ארגוני ההורים, ארגון מנהלי מחלקות החינוך, מעל 120 ראשי רשויות, יו"ר מרכז השלטון המקומי, ארגונים מקבילים, פורום הראשיים במשרד הבריאות, חברי כנסת, עיתונות, רדיו, טלוויזיה ועוד. 
מאות אנשים בהפגנה בתל אביב. ועדת חריגים מוקמת לטיפול במקרי קצה (ותודה ליונת, שועא וסילבנה). מעל 100 פסיכולוגים בבית הדין כאשר ניסו להוציא לנו צו מניעה.
מעל עשר הפגנות מקומיות שכבר התארגנו לצאת לרחובות ברחבי הארץ.
אין ספור קבוצות ווטסאפ.....

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

ובמקביל- 
ניהול משא ומתן עיקש מול האוצר. שעות על גבי שעות. יום, לילה. אי ודאות, כעס, תקווה, ייאוש. נחישות. 
הדרישות היו ברורות: 1. התחייבות להיכנס למשא ומתן על השכר של הפסיכולוגים (כן, כולם, אי אפשר באמת להפריד בינינו גם אם יש כאלו שמתים לעשות את זה, כולנו תחת אותו הסכם), מתוך הבנה שהוא המקור לבעיית העומסים, עם או בלי קשר לתיקון לחוק. 2. תגמול על העומסים שחווים כרגע הפסיכולוגים החינוכיים כתוצאה מהתיקון לחוק. 

בתחילה לא רצו לתת כלום. כלום. כלום. 
רצו ש-"נשב לדבר", ש-"נלמד ביחד את הסוגייה", ש-"ככה לא עושים, תבואו בטוב, לא ייצא לכם כלום מזה".
ואז מלחמה בעזה ומלחמה בתוך ערי ישראל. דילמה. ממשיכים, הרי עכשיו יותר מתמיד יכולים החינוכיים לטפל.

אחר כך הלחץ עלה. התקשורת עשתה את שלה, ההורים, משרד החינוך נלחץ. 
הצלחנו להעלות את הסכום לאט לאט ובעיקשות. אבל היו ויכוחים מקיר לקיר על כל דבר. 
רשת קורי עכביש של מגבלות וחוקים, ונהלים, והרגלים, והשלכות רוחב, ופוליטיקה שממלכדת אותנו על כל צעד. 
עבדנו קשה, חשבנו יצירתית, התייעצנו עם גורמים בתוך ומחוץ להסתדרות. השתמשנו בקשרים ובכל מה שניתן.
היה קשה. תחושה קשה של מבוי סתום. כשהגענו לבית הדין לא ידענו מה יהיה. היתה תחושה קשה של מתח, וגם פחד, שהתחלפה בהתרגשות גדולה ושותפות מתוקף ההכרה שקיבלנו מהשופטים.
אנחנו כבר לא סתם "פסיכולוגים בכיינים", כפי שאמר לי מישהו. יש לנו סיבה טובה להילחם.

אז המשכנו. והמשא ומתן המשיך להתנהל כמו זבוב שנתקע בקורי העכביש, ורק מסתבך בתוכם עוד יותר עם כל תנועה. 
ואנחנו כבר יותר משלושה שבועות בעיצומים. ומתקרבים לבית הדין שוב, הפעם עם סיכון גדול וממשי להוצאת צווי מניעה.
אבל לא מוותרים.

ואז משא ומתן קשה, מלווה בצעקות ופיצוצים, אל תוך הלילה, בנוכחות יו"ר ההסתדרות, יו"ר המח"ר, ראש אגף כלכלה בהסתדרות, ראש הלשכה המשפטית בהסתדרות, וכל המי ומי באוצר ובשלטון המקומי. 

סחטנו את הלימון הזה עד הקצה, ועוד קצת. וכל זה בזמן שאין ממשלה, אין תקציב ויש אי ודאות כלכלית ופוליטית גדולה. 

השגנו מעל 25 מליון ש"ח שיושקעו בתגמול לפסיכולוגים החינוכיים על העבודה הנוספת כתוצאה מהתיקון לחוק. כסף אמיתי, עם אמירה מהותית - אנחנו לא עובדים בחינם. 
התגמול עבור העומסים יהיה בסך כ-4800 ש״ח למשרה מלאה לכל הפסיכולוגים החינוכיים (מתמחים, מומחים ומדריכים), ובשנה הבאה תגמול בגובה דומה לפי מנגנון תגמול על העבודה הנוספת שפרטיו ייסגרו בקרוב.

השגנו התחייבות למשא ומתן עם האוצר על שינוי מבנה השכר, וכן תיעדוף בהסכמי השכר הקרובים. 
כלומר, הושגה הסכמה למשא ומתן אינטנסיבי על שינוי מבנה השכר של הפסיכולוגים במגזר הציבורי - חברים, זה מה שרצינו, לשפר את השכר, להביא עוד אנשים לשירות הציבורי, להקטין עומסים... ואם מישהו טעה לחשוב שזה יקרה ככה ברגע, אז חשוב להבין שזו יציאה לריצת מרתון, שאנחנו מאמינים שאת תוצאותיה נראה בשנים הקרובות.
בנוסף, הושגה החרגת הפסיכולוגים בהסכם המסגרת הבא - קרי, העלייה בשכר בהסכם המסגרת הבא לכשייפתחו הדיונים על הסכמי השכר בכל המשק, תהיה גבוהה יותר לפסיכולוגים בהשוואה לשאר העובדים בשירות הציבורי.

והמקל - תהיה הפחתת שכר עבור יום עבודה והפחתת יום חופשה למשרה מלאה (חצי יום עבודה וחצי יום חופש לחצי משרה).
נכון, לא נעים, מקומם, מעצבן, מרתיח - אבל אלה הם כללי המשחק. חשוב להבין שבמצב של עיצומים החוק קובע הפחתת שכר העובד ואף יש אפשרות לפגוע בתשלום עבור כוננויות ונסיעות. מסיבה זו ועל מנת להגן על הפסיכולוגים החינוכיים מכלל השפ"חים, החלטנו להסדיר את הנושא בהסכם ולא להשאירו לשיקול דעת המעסיקים, שהיו יכולים לפגוע באופן קשה הרבה יותר בשכר הפסיכולוגים, כל רשות כרצונה. החלטנו על הפחתה רוחבית ושווה, עם סולידריות ואחריות של כלל הציבור על פרטיו.
משכך, ניסינו לצמצם עד כמה שאפשר את הפגיעה בפסיכולוגים החינוכיים בעקבות העיצומים. אולם לצד זאת צריך לזכור שכשיוצאים למאבק עובדים, גם משלמים מחיר כלשהו - עשינו מיקוח קשה על המחיר הזה, וזאת התוצאה הכי טובה שהשגנו (האוצר רצה להפחית הרבה יותר ימי עבודה לכולם).
יש לציין כי מהלך של הפחתת שכר בעקבות עיצומים אינו תקדימי, אלא סטנדרטי, והתרחש בעבר גם עם עובדי מחלקת אכיפה וגבייה, גם עם בקרי הגבול, וממש לאחרונה במאבק הסגל הזוטר במכללות. אל תתנו לדבר הזה להפיל את רוחכם, כיוון שזו אגב בדיוק המטרה של האוצר!

מבקש.ת לעצמך טיפול?
כאן תוכל.י לשלוח פניה לטיפול ולקבל התייחסויות ממטפלות.ים חברי פסיכולוגיה עברית

נדרשנו לקבל החלטות. נבחרנו כדי לקבל אותן, וכך עשינו. יש סיטואציות שבהן מגיעים לצומת וצריך לקבל החלטות. לא עוד כתבה בעיתון, קמפיין או מחאה. החלטות של ממש על כלל הציבור. ואי אפשר להישאר בתחום האפור. אין מרחב ביניים. 

אני ומזכירות החטיבה לוקחים אחריות מלאה על ההסכם הזה, על יתרונותיו ומגרעותיו, מתוך אמונה בדרך ובכיוון, וכי זה התפקיד שלנו.

אנחנו רק בתחילתו של מאבק, לא בסיומו. נלך צעד אחר צעד ונתקדם את הדרך שלא עשינו בעשרים השנים האחרונות. 

***

זה היה תהליך קשה מאוד לניהול, ולכן לא עושים אותו לבד (ומתנצל אם שכחתי מישהו, היו כל כך הרבה):

אני רוצה להגיד תודה ליו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד, ליו"ר המח"ר אלכסנדרה ציבולבסקי, למנכ"ל המח"ר אפרת בן שושן, לראש אגף כלכלה בהסתדרות אדם בלומברג, לסגנית ראש הלשכה המשפטית עו"ד תהילה בנישו ולעו"ד אופיר סובול.
תודה גם לצוות המשא ומתן באוצר, ולנציגי המרכז לשלטון מקומי על שהגענו להסכמות.
תודה מיוחדת לאיגוד מנהלי השירותים הפסיכולוגים החינוכיים, וליונת בורנשטיין בראשו, על ההשתתפות בתהליך והסיוע, ותפיסת תפקיד מרכזי ומגוייס בהובלת העיצומים.
תודה רבה לאיגוד מנהלי מחלקות החינוך ולאבי קמינסקי העומד בראשו.

תודה לצירי החטיבה ולמעגלי הפעילים הנוספים והמדהימים מכלל הארגונים שעבדו קשה מאוד בתקופה הזאת, תוך הפגנת מעורבות, יצירתיות ותשוקה לדבר.

תודה עמוקה מקרב לב לחברי מזכירות חטיבת הפסיכולוגים על התמיכה המחשבתית והרגשית, על האומץ לקבל החלטות ועל הבחירה להוביל את ציבור הפסיכולוגים בשירות הציבורי לעתיד יותר טוב.
תודה לעו"ד מייקל איתן, שהוא גם מנהל חטיבה משכמו ומעלה, וגם חבר מסור.
תודה לכלל הארגונים שתמכו והראו סולידריות עם מאבק הפסיכולוגים.
תודה לוועד המתמחים בפסיכולוגיה חינוכית על שיתוף הפעולה הפורה.

תודה לציבור הפסיכולוגים החינוכיים על העמידה האיתנה בעיצומים, ובנוסף גם לשאר הפסיכולוגים שהיו מעורבים, על הרוח הגבית שהרגשנו כל הזמן.

*תודה למשפחות של כולנו על המחיר שהן משלמות ועל ההקרבה האמיתית שהן עושות.*

תודה לפורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית, להסתדרות הפסיכולוגים בישראל וליורם שליאר העומד בראשה, לאשת יחסי הציבור איריס הרפז על התהודה התקשורתית, ולחברת הייעוץ האסטרטגי תארא, לעובד יחזקאל והילה ליפשיץ שייעצו ודחפו קדימה. תודה לחברי המועצה הציבורית של פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית על החיבורים, התמיכה והרעיונות.

ולבסוף הגלגל חוזר תמיד לשם- 
תודה לתנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית, שנותנת גב יציב ואמונה למאבק. 
בואו להיות חלק מהגב הזה, שדורש תקציב והשקעה, הצטרפו אלינו לתנועה בדמי חבר כדי שיחד איתנו תוכלו להבטיח את המשך המאבק באפקטיביות.

יובל