שווים יותר ושווים הרבה פחות

יו"ר חטיבת הפסיכולוגים בהסתדרות | 15/2/2020 | הרשמו כמנויים

לפני כשבוע פורסם בתקשורת דו"ח השכר בשירות המדינה לשנת 2018 מטעם משרד האוצר, ודרכו אפשר ללמוד הרבה על הפנים של מערכת בריאות הנפש הציבורית.

לכל מי שתהה מדוע שירותי בריאות הנפש הציבוריים - בין אם בבתי החולים, בקהילה, בבתי הספר, במחלקות השיקום או בשירותי התפתחות הילד - נראים כפי שהם נראים: תורי המתנה ארוכים, נגישות מצומצמת וכוח אדם שחוק שאינו מסוגל לתת תמיד מענה מקיף לצרכי הציבור, הדו"ח שפורסם יכול לספק רמז עבה.

מתוך כלל מקצועות הבריאות, פסיכולוגיות משתכרות הכי פחות. פחות מרופאות, פחות מאחיות ופחות מעובדות משק. פסיכולוגיות מומחיות, עם תואר שני מחקרי ומינימום של ארבע שנות התמחות, מרוויחות בנטו בממוצע כ-3500 ₪ לחצי משרה (צורת העסקה הרווחת). ציבור עובדות מוכשר, מקצועי וחיוני בשירותי בריאות הנפש, שמעמדו במערכת שחוק עד דק, ותנאי העסקתו תקועים עמוק בשנות ה-70.

תנאי העסקה כאלו מהווים נדבך מרכזי במכלול הגורמים שמעצבים את המציאות במערכת שירותי בריאות הנפש בישראל. ללא הכרה בחשיבות הפסיכולוגיות במערכות השונות, הכרה שמקבלת צורה גם דרך הגדרת תנאי העסקה מכבדים, קשה לשמר כוח אדם איכותי במערכת ולהביא נשות מקצוע מהשורה הראשונה למקד את מרכז עיסוקן בשדה הציבורי. המחיר אותו משלמות הפסיכולוגיות על המציאות הזו הוא כאין וכאפס למחיר אותו משלמת החברה בישראל, אשר מודרת מהיכולת לקבל מענה פסיכולוגי מקצועי באופן נגיש ובזמן סביר.

אין עיננו צרה בקולגות שלנו במערכות בריאות הנפש, ואין אנו מבקשות לקצץ בשכרן של מי שעובדות שכם לשכם איתנו ומקיימות במקצועיות ובנחישות את השירותים שכן קיימים. אנו דורשות תיקון לעיוות, והשקעה בעתיד השירותים הפסיכולוגיים. חיזוק הפסיכולוגיה הציבורית הוא חיזוק של החברה הישראלית, וצריך להתחיל בחיזוק העוסקות במקצוע.