לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
מדוע אנחנו לא מפחדים יותר ממשבר האקלים?

מדוע אנחנו לא מפחדים יותר ממשבר האקלים?

שפיות זמנית | 7/3/2021 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

מדוע אנחנו לא מפחדים יותר ממשבר האקלים? כתבה שפורסמה בעיתון "האינדיפנדנט" הבריטי בסוף חודש פברואר מבקשת לענות על השאלה באמצעות ראיונות עם פסיכולוגים ומטפלים שונים. בכתבה מרואיינת מרגרט קליין סלמון (Klein Salamon), שהפכה מפסיכולוגית קלינית "רגילה" לאקטיביסטית בנושא האסון האקלימי, ומספרת שבעבודתה היום היא מנחה קבוצות טיפוליות לאנשים שחווים מצוקה, פחד וחרדה בנוגע לשינויי האקלים. אלא שמחוץ לקבוצות הללו, באוכלוסייה הכללית, מעטים האנשים שהמחשבה על המשבר הסביבתי מעוררת בהם רגש כלשהו.

רק בחודש שעבר כמעט 80 איש נהרגו בשל סערה במדינת טקסס שקשורה לפי מדענים להתחממות הגלובלית. אז מדוע אנחנו לא מפחדים? לפי קרוליין היקמן (Hickman), פסיכותרפיסטית ועובדת סוציאלית שמלמדת באוניברסיטת בת', אלה שמאמינים בשינוי האקלים, אבל לא מרגישים את הפחד - פשוט מגוננים על עצמם מפני החרדה ולא נותנים לה לחדור למודעות שלהם. בנוסף, מסבירה היקמן, אנשים לא מודעים מספיק למה שמונח על הכף כאשר מדובר במשבר האקלים. "לאנשים קשה להתחבר רגשית לדברים שקורים רחוק גיאוגרפית מהם, או שיקרו רק בעתיד. אנחנו מחווטים להגיב לאירועים שמתרחשים ממש מולנו. המוחות שלנו מתוכנתים לחפש 'ראיות לאיום' ולנסות לתכנן עם איזה איום הם יכולים להתמודד יותר בקלות. ביסודנו אנחנו בעלי פסיכולוגיה חייתית בסיסית, ולכן השאלות שאנחנו שואלים את עצמנו הן בסיסיות" - כלומר כאלה שקשורות לאיומים קרובים ומידיים.

בעוד שההשלכות של משבר האקלים יכולות להישמע מחרידות ביותר, דיווחים על עלייה של שתי מעלות כתוצאה מההתחממות הגלובלית ואובדן של דובי קוטב עשויים להישמע לאנשים "רחוקים" באופן שלא יצדיק תגובה, מסבירה סלמון. לעומת זאת, אירועים נדירים כמו פיגועי טרור, שלאנשים יש סיכוי קטן ביותר להיפגע מהן (בניגוד להשפעות של משבר האקלים), מעוררים תגובה רגשית חזקה הרבה יותר בקרב רבים מאיתנו. "הרעיון של הקרבה הוא המשמעותי כאן", מסביר ד"ר פטריק קנדי-וויליאמס (Kennedy-Williams), פסיכולוג קליני ומנהל שותף ב-Climate Psychologists, קבוצה של פסיכולוגים שמגדירים את עצמם כמי שהבינו שחרדה משינוי האקלים היא גם התרופה למשבר האקלים, ומטרתם לנסות לעזור לאינדיבידואלים, משפחות וארגונים לנוע מחרדה לפעולה. "טרור, מטבעו, מתוכנן ליצור השפעה רחבה על אנשים. אתה אמור לחשוב 'בפעם הבאה זה עשוי להיות אני או הילד שלי'. הבעיה עם שינוי האקלים היא שהמרחק שלנו מההשפעות הישירות שלו גורם לו להיראות אבסטרקטי מדי מכדי לגרום לנו לפעול".

כאשר אנחנו מתמודדים מול איום אנחנו לא רק מעריכים בעצמנו את מידת הסיכון, אלא גם מודדים את התגובות של עמיתינו כדי לאמוד כמה מפוחדים אנחנו אמורים להרגיש. סלמון מסבירה שהדבר הזה עשוי להוביל למה שידוע כבורות פלורליסטית (pluralistic ignorance). "למה אנשים לוקחים את וירוס הקורונה ברצינות? מכיוון שהתקשורת אמרה לנו שהוא מסוכן ואנשים מסביבנו התחילו להתנהג באופן שונה, ואנחנו מאוד מושפעים מזה. אם החברים והמשפחה שלך לוקחים את זה ברצינות, גם אתה כנראה תקח את זה ברצינות, ואם הם לא - אז גם אתה לא", אומרת סלמון. 

בעוד שההכרה במציאותיות של האיום היא המפתח לפעולה, הפסיכולוגים שרואיינו לכתבה מסבירים שבנקודה מסוימת החרדה עשויה להפוך לגדולה מדי מכדי לאפשר לנו לפעול באופן יעיל. "אנחנו רוצים שאנשים ימצאו את האיזון בין שלומם הנפשי לבין פעולה מחויבת ומתמשכת", אומרת מייגן קנדי-וודוארד (Kennedy-Woodard), מנהלת שותפה ב-Climate Psychologists. מציאת המידה הנכונה של הפחד היא עניין לא פשוט: האדישות כלפי שינוי האקלים חייבת להפסק, אבל אם נגיע לקיצון השני, שבו נרגיש פחד משמעותי באופן מתמשך, אנחנו נגלה שהפחד עשוי לשתק אותנו, ובכך למנוע מאיתנו לקחת חלק משמעותי במאבק במשבר האקלימי.


עוד בבלוג של שפיות זמנית

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.