סיפורו של מטפל 18 - האם צריך לטפל ביצירתיות?

ד"ר עפר גרוזברד | 19/2/2021 | הרשמו כמנויים

היא באה לטיפול משום שהיא כל הזמן כועסת. בחלומות שלה היא כל הזמן מפוחדת. לכן את כועסת אני אומר לה והיא מסכימה. כעת לא נותר לי אלא לעזור לה לגבש נפרדות. ברגעי הלחץ לקחת צעד לאחור ולא לחוש מאויימת כל כך. לא להגיב מהמותן. מה יותר פשוט מזה.

היא אשת מקצוע מצטיינת בתחומה. אומרת לי נכון שבאתי לטיפול בגלל שאני כועסת אבל אני לא רוצה שתיקח לי את הכעס אני רוצה שתגיד לי שאתה מקבל את הכעס. אני מתבלבל. הרי ברור שבאת לטיפול בגלל הכעס וגם ברור שהוא נובע מזה שאת מאויימת מאוד. אז אני מצפה שמודעות שלך לאיום תעזור לך לקחת מרחק מהגירוי ולשמור על עצמך. היא ממשיכה להתווכח. לא מסכימה אתי. מה רע בזה שאני כועסת, שאני כמו שאני. הרי מקצועית אני מצליחה מאוד. אז מה את רוצה לריב עם כולם כל הזמן. היא טוענת שההתנהלות הלחצנית מקדמת את העבודה. אני אומר שגם אם זה מקדם לה זה לא שווה. כאן היא שוב לא מסכימה אתי. ככה אני ולי זה שווה.

פתאום אני נשען לאחור על הכורסא ואומר לה שאולי עשר שנים מטופל לא העמיד אותי כך לפני מראה ולימד אותי משהו חשוב כל כך על טבע האדם. את צודקת! אמרתי לך. בעלך שמצדד בעמדתך צודק ממני.

היא מפרגנת לי שאני פסיכולוג טוב. אחר כך אני מספר לה שיוצרים גדולים תמיד נאבקו עם תחושות פנימיות ואם היו מחפשים את הנפרדות והשלווה המיוחלת לא היו יוצרים. והנה היא יוצרת וכועסת, כועסת ויוצרת מה רע בזה ולמה השלווה עדיפה?!

פתאום אני חושב על אנשים רבים שיש לי לגביהם אמיתות שמזמן לא בדקתי. מישהו למשל בוחר להיות שמן ולהתנהג באופן לא בריא. מישהו אחר בוחר להרים ידיים לעיתים קרובות.

אז אני רוצה רק לתקן קצת ולומר לה שאני מקווה שהטיפול נתן לה אפשרות בחירה וכשהיא תגיע לצומת אולי תהיה לה גם האפשרות לעיתים לא לבחור בעימות. את זה אולי היא תקבל. אבל אני למדתי להיות יותר צנוע לפני שאני מנסה לשנות אנשים.