על אמת ותקווה בימי טראומה | ד"ר עפרה אשל מארחת את מתי בן-צור
הרצאה בנעלי בית | 18/6/2020 | הרשמו כמנויים
השיחה נערכה במסגרת ערב עיון של מסלול הזרם העצמאי בפסיכואנליזה של התכנית לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל אביב, בתאריך 4.6.2020
"על אמת ותקווה בימי טראומה" | ד"ר עפרה אשל ומתי בן-צור
פרימת מציאות חיינו כמטפלים ומטופלים בימי הקורונה שלחה אותנו, ובמידה רבה מהרגיל, במודע ושלא במודע, למפגש עם יסודות התורה הטיפולית העמוקה שלנו. מה באמת ובדיוק אנחנו עושים בטיפולים ובאנליזות; יותר, אפילו, ממה אנחנו מלמדים או חושבים.
מתי בן צור, פסיכולוג קליני מדריך ופסיכואנליטיקאי מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל. עד לאחרונה היה יו"ר ועדת ההוראה בחברה הפסיכואנליטית. הוא עובד בקליניקה פרטית בירושלים ובתל אביב ופעיל לאורך שנים במערכת החינוך בעבודה עם נוער בסיכון.
עפרה אשל, פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית מנחה, מדריכה ומורה בחברה הפסיכואליטית בישראל; ראש מסלול הלימודים המתקדמים "הזרם העצמאי בפסיכואנליזה – פורצי דרכים" בתכנית לפסיכותרפיה, הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב; סגנית-נשיא איגוד ויניקוט הבינלאומי (IWA); מרצה ומדריכה בתוכנית הלימודים המתקדמים של ויניקוט בבייג'ין, סין.
עפרה אשל: בין קולה המאיים של הטראומה לקולה הנסתר של התקווה – דברי הקדמה
מקומה הגורלי של התקווה והחשיבות הקריטית של אמינותו והענותו של המטפל לצרכי המטופל (בדומה למקומה המכריע של האם, הצלחתה וכשליה עבור התינוק) מקבלים מקום מרכזי אצל ויניקוט. שבר הטראומה בימי קורונה מתרחש בתוך מפגש חדש ושונה עם המטפל. האם ואיך תהיה פה הזדמנות לתקווה?
מתי בן צור: מחשבות על התמקמות המטפל בימי קורונה ולאחריהם – בהשראת המבט המעמיק על סופי הפגישות
לפני שנים אחדות כתבתי על מקומו של המטפל בעת סיום הפגישה הטיפולית - חיפשתי תשובה לאי השקט שלי לנוכח הדיסוננס החריף בין החום, הפתיחות והמכוונות בעת הפגישה (הזמן הסובייקטיבי) לבין החד צדדיות והשרירותיות המתקיימות בסיום השעה (המציאות או הזמן האובייקטיבי). במיוחד בלטה עבורי בתוך סיום השעות התעוררות של העברה מיוחדת, המתייצבת לקראת ובעת סיום המפגש, וכיניתי אותה אז העברת סיום שעה. בתקופה האחרונה מצאתי זיקה, מאוד מעניינת עבורי, בין ההעברה שפגשתי בימי הקורונה לבין העברת סיום השעה. אנסה הערב, גם בעזרת דוגמאות קליניות, לשתף מעט במחשבות אלו.
