לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
אני מסכימ.ה להצטרף לרשימת התפוצה לקבלת עדכונים ומידע שיווקי
זכור אותי
קורונה – מה שנכנס לפריים ומה שלא | מ.א.

קורונה – מה שנכנס לפריים ומה שלא | מ.א.

מילים כדי לומר זאת | 17/4/2020 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

זה היה בארכיון, 30 לתוך מניין ימי קורונה. ישבתי בקרירות של קומת המרתף, שם נדחסו כל החומרים של המשרד משנים עברו בתיקיות עמוסות, אני רגע רק אסביר שהמשרד הוא משרד הפרסום שבו עבדתי בהתחלה כקופירייטר עד שהתחלתי להעלות כל מיני תהיות פילוסופיות ופסיכולוגיות על פשר מעשינו, בין השאר בעקבות מאמרים שקראתי בלימודי הפסיכולוגיה באותו זמן, וכך הוגליתי לארכיון שלא אעשה יותר מדי רעש. השם שלי הוא עודד. פעם הייתי ילד טוב מגרמניה ואז זה נגמר. אבא שלי התגרש מאמא ולקח אותי אתו לארץ לגור בעפולה. זה בטח מוזר לשמוע אז תתארו לעצמכם מה זה לעבור את זה, אני אפילו לא יכול להתחיל לספר לכם מה זה אומר כשבגיל אחת עשרה מעבירים אותך מדיסלדורף לעפולה. תדמינו לבד. תחשבו על המעברים שאתם אולי עברתם בחיים שלכם ותחשבו במיוחד על אלה שבהם לא שאלו אתכם. למשל הקורונה.

אין פלא שאף פעם לא ממש הרגשתי שייך לעפולה. כל הזמן חשבתי שהפסקול שם לא מתאים, גם לא לגמרי הרגשתי שזה עובר עלי, מה שזה לא יהיה. בכל מקרה אחרי הצבא יצא שהגעתי לעבוד במשרד הפרסום הזה "גל וגל" וההתחלה הייתה מבטיחה כי הגעתי לסביבה מוכרת לי עוד מילדות. סביבת הפיקציה, כמו שאמא שלי נהגה לקרוא למה שעשיתי תוך כדי שבהיתי. 'הנה הוא שוב בפיקציה שלו' הייתה פונה לקהל מאזיניה, אם קיים ואם מדומיין, ואז מפנה את עיניה עם הגבות הצרות המרוטות ונועצת בי מבט שמשתדל להיות מלא משמעות ומסיימת באמירה 'תזהר שלא תהיה לך מזה אינפקציה'.

עכשיו בארכיון אני יושב מבודד משאר העולם, השאירו אותי כאן כי פה אין חשש להתקהלות. חחח כמו שכותבים. דווקא בפרסום יש עבודה בינתיים אבל בטוח שיחתכו שם בקומות העליונות כמה תקנים אחרי שהמגפה תגמר. אותי במרתף נראה לי שישאירו. המצפון שבמרתף. נדמה לי שפעם קראתי ספר כזה. בינתיים יש כמה קמפיינים פעילים, בעיקר של כל מיני משרדי ממשלה.

הבוקר קיבלתי אימייל מבינה, שפעם היתה אהובה שלי. פעם זה לפני שירדתי למרתף. היא לא הפנתה את האימייל ישירות אלי, רק כתבה "עובד.ת ארכיון יקר.ה" התפלאתי למה לה להעמיד פנים הרי היא בהנהלה ויודעת שרק אני נשארתי כאן בארכיון. אפילו את אבי, החבר והקולגה שלי, שלחו הביתה והוא נסע במקום זה לבאר שבע, הוציא במבצע קומנדו מורכב את אמא שלו מבית האבות הנגוע ועכשיו שניהם מסוגרים בבית שלה. סוף סוף יחד בלי הפרעות, נראה לי שבשבילו זה גן עדן.


- פרסומת -

באימייל של בינה הייתה בקשה למצוא חומר על אחד בשם יוסף קפלן, ליתר דיוק חומר שיעזור לה למצוא אותו. אני זוכר את יוסף קפלן מצוין. אסביר רגע שבזמנו עשינו בשבילו קמפיין לקדנציה שניה בראשות המועצה המקומית של קריית הברון, עיירת עולים בשפלה התיכונה, שהיא גם העיר התאומה של עיר די ידועה באירופה התיכונה. משהו שקפלן התעכב עליו לא מעט בזמנו.

אולי האיכות של האמצע המדומיין היא שיצרה את החיבור שאין לו מובן אחר, בין צאצאי העולים מתימן, על אדמתה ובתיה החומים-אדומים, ובין נופים של גשרי ברזל שחורים מעל מים רבים. או שאולי בכלל יוסף קפלן הוא שיצר את החיבור הזה אני חושב עכשיו, הוא נראה לי כמו ניצול שואה, והם, אלה הנופים משם הם באו. בכל מקרה יוסף קפלן היה חתיכת נודניק והיה מגיע אלינו בתקופת הקמפיין כמעט מדי יום ובשאר הזמן מפציץ אותנו, יותר נכון את בינה, והיא הייתה מדרדרת את זה הלאה, בתכתובות שכללו הרבה מאוד טענות על זה שאנחנו לא מספיק מנכיחים אותו בתקשורת או שלא כללנו את שלל תאריו במודעות הפרסום שלנו שנתלו ברחבי העיירה. הוא לא זכה בבחירות אז ואין פלא, זה היה אחד האנשים הכי חסרי כריזמה שפגשתי מעודי. תהיתי מה בינה צריכה מידע על האזרח קפלן עכשיו, ומה הבעיה היום למצוא בן אדם, ובשביל מה היא צריכה אותנו.

בלי קשר לתהיות שלי הלכתי לחלק האחורי של המרתף, למדפי התיקיות, כמו שקראנו לארגזי הקרטון החומים שעליהם מדבקות עם שמות של קמפיינים שונים מהתקופה הטרום ממוחשבת. מצאתי די בקלות את הארגז שעליו היה כתוב "קרית הברון, ראשות המועצה 1985". מצאתי בפנים פרסומים וכן תיק דחוס עם התכתבויות בין יוסף קפלן ובינה בנושא הקמפיין. כתבתי לפני את הכתובות של יוסף קפלן שהופיעו בהתכתבויות האלו. התחלתי עם הכתובות בארץ, זה היה נראה לי יותר הגיוני ובשרות המטרה של בינה. היו שם שלוש כתובות. אחת בתל אביב, אחת בקריית הברון ואחת להפתעתי בעפולה. לפני שהעפתי את ערמת המעטפות מחוצלארץ ששמתי בצד, הסתכלתי בהן עוד רגע וראיתי שפרט לאחת כולן נשלחו מאותה הכתובת ובנוסף לכך הכתובת היא בעיר התאומה עם הגשרים השחורים. ממעטפה קרועה נשר חשבון הוצאות והיו מפורטים שם תשלומי מסים מקומיים, חשבונות טלפון, חשמל ומים וכן תשלומי ועד בית, הכל על אותה הכתובת, אז החלטתי להוסיף את הכתובת הזאת לרשימת הכתובות של קפלן. לא היה לי חשק לפגוש את בינה ולכן עליתי רק אחר הצהריים כשידעתי שמעט האנשים שעוד עובדים במשרד הלכו כבר הביתה, את רשימת הכתובות של אדון קפלן הנחתי בתא הדואר הפנימי שלה.

חשבתי על כמה הימים נהיו קצרים עכשיו בזמן ספירת קורונה, בדיוק בזמן שבו הם אמורים להתארך. אני היחיד שנשארתי לעבוד במרתף עד שעות מאוחרות. שאלתי את עצמי למה אני נשאר שם ולא ממש ידעתי לומר. תחושה שטוב לי שם לבד בין הקירות העבים אני חושב.

בבוקר המחרת, 31 יום לספירת הקורונה, עם הקפה הראשון שלי כבר מצאתי את עצמי חושב על הרשימה שהעליתי אתמול מהתיק, לא יודע למה, אולי זה שאחת הכתובות היא בעפולה? הלכתי מהר לעבודה ברחובות המאיימים, עד למגדל גל וגל, נכנסתי ללובי הריק, ירדתי במדרגות הרחבות למרתף שלי וסגרתי אחרי את הדלת, שרירי השכמות הגיבו בתחושת שחרור. לקחתי שוב את הארגז מהמדפים שבירכתיים והנחתי אותו על שולחן העבודה שלי, שמיקמתי עכשיו, אחרי שאבי עזב, ממש באמצע. הוצאתי הכל מהארגז ופרשתי על השולחן. סידרתי עכשיו את המעטפות לפי תאריכים. אחר כך לקחתי דף נייר לבן ונקי וחילקתי אותו לשלוש עמודות עם שני קווים אנכיים. עוד לא ידעתי למה שלוש עמודות, פשוט הרגשתי צורך להשוות משהו עם משהו, אני חושב. בעמודה הימנית כתבתי את התאריך של המכתב ובעמודה האמצעית כתבתי את הכתובת ממנה נשלח. מילאתי את השורות בדייקנות וגיליתי שדף אחד לא יספיק לי אז הוספתי עוד אחד ואחרי זה עוד אחד נוסף. כשסיימתי היו לפני שלושה דפים מחולקים כל אחד לשלוש עמודות ועשרים שורות עם תאריך וכתובת. המון מכתבים הוא כתב. התבוננתי בדף ארוכות וניסיתי למצוא חוקיות. אני רוצה פה להוסיף שלמצוא חוקיות בדברים, ואם לא למצוא אז להמציא, זו אחת מהתכונות החזקות שלי. אולי כתוצאה מהילדות הכאוטית שלי (הסטודנט לפסיכולוגיה מדבר כרגע) ואולי פשוט נולדתי ככה. בכל מקרה אני תמיד מכוון למצוא את הקווים הגדולים, המחברים, את מיתרי המשמעות של הקיום, וסליחה על הפאתוס, זו עוד חולשה שלי. 


- פרסומת -

הפעם התכונה הזאת פתחה לי חלון למשהו חדש. קודם כל שמתי לב שהכתובת האירופאית חוזרת מדי ארבעה שבועות. לא הבנתי איך לא שמתי לב לזה קודם. מבחינת חוקיות ההופעה של הכתובות השונות בארץ, לא מצאתי אחת כזאת, לפעמים הוא כתב במשך חודש ממקום אחד ואז חודש שבו מדי שבוע היה בכתובת אחרת ואז שוב שבועיים שבועיים. בגלל שאני גם קצת מעפולה בחנתי ביתר עיון את החותמת של סניף הדואר על המעטפה שיצאה משם וממנה הבנתי שהוא שלח את המכתב מתוך בניין המועצה במרכז ששם נמצאים גם המשטרה, ביטוח לאומי, משרד הפנים ועוד כמה מוסדות. אני זוכר את המקום הזה מצוין כי כשהייתי בן שתים עשרה אבא שלי אמר שחייבים לעשות לי משקפיים והלכנו לאופטומטריסט שהחנות שלו הייתה בול ליד המועצה ואני זוכר שנכנסנו לשם לפעמים, לבניין הגדול, במיוחד בהתחלה כשלאבא היו הרבה סידורים. לגבי קריית הברון אז המכתבים נשלחו תמיד עם חותמת של מזכירות המועצה המקומית. ותל אביב, אוהו שם חיכתה לי ההפתעה הכי גדולה כי ראיתי שבעצם כל השנים האלה אדון קפלן היה שכן שלי וסניף הדואר שלי בפינת הרחוב היה גם סניף הדואר שלו.

איזה עוד חוקיות אוכל לחפש בהתכתבות הזאת? הסתכלתי שוב במעטפות שהיו פרושות על השולחן שלי ואז שמעתי פינג מהמחשב, סימן שנכנס אימייל חדש, עשיתי חצי סיבוב בכסא המתגלגל שלי לכיוון המקלדת והמסך. זה היה מייל מבינה. היא לא מבינה איך רשימת הכתובות משנת פופציק, כמו שהתבטאה, שהעברתי לה, אמורה לעזור לה למצוא את אדון קפלן עכשיו. הטון שלה היה מצד אחד תוקפני ומהצד השני היא כתבה כאילו יש בינינו קירבה שבזכותה היא מרשה לעצמה לדבר אלי ככה. חשבתי לעצמי  קודם כל שתלך להזדיין ואז, אחרי שנרגע הכעס, חשבתי שעייפתי מלנסות ולהבין מה רוצים ממני, לכן אני פה במרתף אחרי הכל. עניתי לבינה באימייל תשובה שיותר מזה אני לא יכול לעזור לה ושאם יש לה רעיון איך למצוא אותו את הקפלן שלה היא מוזמנת כי אני לא בלש. שלחתי את האימייל והמלים אני לא בלש נשארו להדהד לי בראש.

 


אהבתם את הסיפור? כתבו תגובה!
מספר התגובות ישוקלל בבחירת הסיפור הזוכה


תגיות:

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא: שונות, חרדה, מצבי חירום
זהבית מוהגר
זהבית מוהגר
פסיכולוגית
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק), חולון והסביבה
עירית יניר
עירית יניר
יועצת חינוכית
מטפלת זוגית ומשפחתית
תל אביב והסביבה, שרון ושומרון, פתח תקוה והסביבה
דנה בן מנשה
דנה בן מנשה
עובדת סוציאלית
תל אביב והסביבה, שרון ושומרון
ארז גור
ארז גור
עובד סוציאלי
חיפה והכרמל, אונליין (טיפול מרחוק)
אלי הירש
אלי הירש
פסיכולוג
תל אביב והסביבה
אסתר תירוש
אסתר תירוש
עובדת סוציאלית
שרון ושומרון, אונליין (טיפול מרחוק)

עוד בבלוג של מילים כדי לומר זאת

בפתיח של הסיפור טמון הגרעין שלו, אני בטוחה בזה. כל השאר זו הרחבה, הסברים, ומיני תוספות , אבל התמצית עצמה...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.