עולל בעולם הפסיכולוגיה
אהוד עינת | 6/2/2020 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
עצמי אמתי ועצמי כוזב
זה התחיל אז, כשעל עוגת יום ההולדת היו ששה נרות. המכשפה, מהיפיפייה הנרדמת, פרצה לסלון ביתי. שרביטה המחודד פילח את האוויר בתנועת הקוס פוקס. הכישוף הוטל. מקץ 20 שנה, אהוד יהפוך לפסיכולוג. אבי, עורך דין במקצועו, הפעיל את מכבש הלחצים הריאליים בכדי לבטל את הכישוף. אך לשווא. אהוד כמו נמשך, צעד אל עבר הפקולטה למדעי החברה, בעודו שוקע אל מצולות הרגשות.
זה קרה כשהייתי בן שש. זה לא סיפור מן האגדות. אין בו מכשפות ולא כשפים, רק קוסמת אחת- אימא. שהילת טוב לבה, תמיד בהקה ממנה. גם כששכבה מותשת בשלולית החולי. וביום מותה, נכלאו פנייה ולביבותה בכדור בדולח ילדי, אשר הונח ברווח שבין הריאות לליבי. אבי, כמפקד בצבא, המשיך לצעוד בקצב קבוע בלי להסתכל לאחור. ואני אחריו. מפוחד. ובמשך 20 שנה נסדק כדור הבדולח עוד קצת ועוד קצת, עד שלבסוף התנפץ, ופניה מתפזרים בדמי. ממריצני להקים אנדרטת פסיכולוגיה.
עולל בעולם הפסיכולוגיה
כעולל בעולם הפסיכולוגיה גודלתי על ידי הורים, שתחת תיאוריות של התפתחות, הסתירו הורות מחנכת בנוקשות. אסור לבכות ליד הורים אלו. ובדמעות קפואות, מתפתח עצמי כוזב. עצמי שלא יכול להיות עצמו. עצמי שמאבד עצמו בסבך תיאוריית המרחב המעברי. במקום לשחק מחבואים ברחוב. עצמי, שכתינוק, נדרש להיות בוגר. נדרש לסור לבית המשפט ולתת דין וחשבון למעשיו לפני שלמד את שפתם.
"אהוד, מה יש לך להגיד להגנתך?", "אני, אני אמרתי שאני מתנתק מדי פעם בטיפול? מה פתאום!", "אני, אני אמרתי שאני מביא את הסובייקטיביות של עצמי לטיפול? מה פתאום!" כמחקה את דבריהם. הורות שלא מאפשרת ללמוד מטעויות, כי פשוט אסור לטעות.
כבוגר שהתבגר מהר מדי, ולא למד טוב מובהק מהו ולא למד רע מובהק מהו. השד הפיק יותר חלב מהצריך או מספר טיפות מועט מדי של חלב. איך יחזיק את הטוב והרע ביחד מבלי שיעלם. איך ידע שהורה טוב לא נעלם?
"לא קיים מדריך טוב, ואם קיים בסוף מתברר שרע הוא". נאמר, ולא מפי.
חמלו
אנא חמלו לתינוקכם. עודדו את בכיו כשזקוק לכך, אך אל תביאו אותו לכדי דמעות. תכננו לגדל תינוק בידיעה שמלווה קושי רב לכך. זכרו שגם לכם היו הורים, ושגידול תינוקכם מונע מגידולכם על ידם. זכרו שהנכם טועים לא פעם. הניחו שהעולם אליו גדל התינוק השתנה מעולמכם כתינוקות. אהבו את תינוקכם, קבלו אותו כפי שהוא. אל נא תראו בתינוק כפלסטלינה בידכם. הניחו כי אהבת האדם טבועה בתינוקות שזה עתה נולדו, הרי אחרת לא יכולתם לגדלם. הניחו גם כי למדו על הטוב ועל הרע של העולם ברחם, ואולי למדו זאת טוב מכם. אל תשפטו את מעשי תינוקכם כהשתוללות והרס סביבתו. ראו זאת כחקר העולם החדש אליו נולד זה עתה. אפשרו לתינוקכם לבכות על רצפת:
בלי אימא, בסופר
אף פעם לא בכיתי על רצפת
הסופר, כי לא קבלתי ממתק.
לא כי הייתי ילד טוב,
אלא כי אסור היה לבכות
על מה שאין לי בחיים
הלא מתוקים בכלל האלה.
חמלו לי על כתיבת קטע זה, עולל הנני. תינוק יתום, הבוכה על רצפת
