אז מה זה אומר שאת אישה | שלושה שירים מאת שילה ויינברג
חברי הקהילה | 23/11/2019 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
שילה ויינברג התמודדה במשך שנים ארוכות עם דיספוריה מגדרית. כחלק מאותה התמודדות היא כתבה שירים שליוו אותה לאורך תקופות שונות בתהליך התאמת גופה לזהותה כאישה. המסע אותו עברה כלל תקופות בהן נשאבה למערבולות של תסכולים. אולם, בעזרת ליווי של הוועדה להתאמה מגדרית בבית החולים תל השומר, וכן בעזרת הכתיבה, שהייתה גם היא חלק מהותי במסע שעברה, היא הצליחה להגיע להשלמה עם מי שהיא, בגוף ובנפש.
כחלק מאותה השלמה, בחרה שילה לפרסם באתרנו שלושה משיריה, לצד כמה מילים אישיות שכתבה, אשר מאפשרות התבוננות קרובה ונוגעת על הכאבים אך גם על התקוות שהיו מנת חלקה לאורך שנים ארוכות, ואשר הובילו אותה להתחיל לכתוב.
מרבית חיי, בערך מאז שהייתי בכתה ג', חשתי אי נוחות בתוך הגוף שבו נולדתי. כשידעתי לתת לזה שם, בת בגוף של בן, נכנסתי לארון מהבושה ומהפחד. הייתי אז בכתה ז' ושקלתי כ-40 קילו. הדבר האחרון שרציתי הוא שיקראו לי קוקסינלית, כינוי נפוץ לנשים כמוני באותה תקופה.
בגיל מאוחר, כששקלתי כפול והארון היה צר, חשוך וקטן מלהכיל את כל שהתרחש בתוכי, שברתי את הארון ויצאתי לאור. בתחילה קרני השמש סינוורו אותי ונזקקתי למגן מפניהן. לאט לאט יכולתי להסיר את המחיצות וההגנות ולחיות ללא דבר שיסתיר את עיני ואותי.
היום אני אישה בגוף של אישה והאור מלטף אותי.
סמלי שדיים (אוקטובר 2005)
בְּנַעַלֵי עֵקֶב חַדּוּת אֲנִי חוֹפֶרֶת תַּאֲווֹת שְׁחֹרוֹת
בְּגַרְבֵּי הָרֶשֶׁת הָעוֹטִים אֶת רַגְלַי
הָעֵירוֹמוֹת, הַחֲסֵרוֹת, הָעוֹמְדוֹת עַל דַּקִּיקוֹת
בִּלְתִּי נִרְאֵית, לֹא נוֹשֶׁמֶת, תְּזוּזָה אַחַת
חֲסְרַת חַיִּים.
וְהַשִּׂמְלָה לְגוּפִי מבהיקה בַּצְּבָעִים שֶׁל שְׁקִיעָה אַחֲרוֹנָה,
מִשְּׁאֵלַת לֵב מְקֻמֶּטֶת בִּקְפָלֵי
הַבַּד הֶהָזוּי, הָעוֹצֶרֶת בּוֹ סִמְלִי
שַׁדַּיִים וּזְחִיחוּת בֶּטֶן מִתְרַחֶבֶת לַחַיִּים
יְרֻקִּים.
כָּאן אֲנִי נֶעֱצֶרֶת,
מַעֲבָר עוֹבֵר קַו הַגּוּף שֶׁל שׁוּלַמִּית,
אָסוּר עֲלִי. בְּדוֹחַק הַצְּלָלִים הִיא נוֹתֶרֶת
מוּצְנַעַת, איִשָּׁה מְמוֹלֶלֶת דִּמְעוֹתֶיהָ,
בְּבַדִּים כֵּהִים.
הָרַגְלַיִם מִתְעַיְּפוֹת מַעֲמִידָה, מִנְּגִיעַת הָרוּחַ
הַנּוֹשֶׁבֶת מִתַּחַת לְעִקְבֵיהּ, צְעִיפִי אַכְזָבוֹתֶיהָ עוֹטְפִים
אוֹתָהּ בהינומת תַּכְרִיכִים לְבֵנָה. לִבָּהּ כַּלֶה,
רְסִיסֵי עַלְמָה שֶׁלֹּא מָצְאָה נָפְשָׁה. צִלָּה מֵאִיר
אוֹר אַחֵר.
הִיא עַתָּה קַו קֶשֶׁת אֲדוּמָּה, בְּיָם קֶרַח
לְלֹא אוֹפֶק. סוֹכֶּרֶת בְּשִׂמְלָתָהּ מִי שְׁלָגִים כְּחֻלִּים
הְמַרְוִים אֶת זיִכְרוֹן הַקָּמֵרוּן שֶׁבֵּין שֶׁדַּיָּה.
עוֹצֶרֶת עַל אַדְמַת חֲלוֹמוֹתֶיהָ. מַמְשִׁיכָה לַגּוֹוֵעַ
בְּתוֹךְ מִשְּׁאֵלוֹתַי הַמִּתְפַּזְּרוֹת.
השיר 'סמלי שדיים' נכתב בתקופה שקדמה ליציאתי מהארון, תקופה רצופת תסכולים, שהיו אז נחלת חיי
אינני רוצה עוד מילים (אפריל 2018)
אֵינֶנִּי רוֹצָה עוֹד מִילִים,
אֲנִי רוֹצָה אֶת הַסַּכִּין הֲכִי חַדָּה
בְּשׁוּק הַבָּשָׂר, שֶׁתֵּחְתּוך אוֹתִי
כְּמוֹ שֶׁחוֹתְכִים אֶת חֶלְקֵי הַבָּקָר לְלֹא
לְלֹא כֹּל רֶגֶשׁ , לְלֹא כֹּל הִתְחַשְּׁבוּת.
וְאַחֵר כָּךְ תַּרְכִּיב אוֹתִי מְחַדֵּשׁ כַּצּוֹרֵף הַנּוֹגֵעַ
בַּשָּׁעוֹן שְׁגַּלְגַּלֵי לִבּוֹ הִפְסִיקוּ לָנוּעַ בִּזְמַן.
הָרֶכֶב אוֹתִי
חֵלֶק אחר חֵלֶק
כָּךְ שְׁשֵׁינִי הַזְּמַן יְתַקְתְּקוּ כָּעֲקֵבִים הַנוֹקְשִׁים
עַל רִצְפַּת הַחַיִּים.
אִם צָרִיךְ לִתְּפוֹּר, עֲשֵׂה זֹאת בַּחוּט הֵעוֹר.
רְקוֹם עַל גּוּפִי חֲלוֹמוֹת,
כְּדֵי שֶׁאַפְסִיק לְהִתְעַרְטֵל מוּל מַרְאַת הַסּוֹדוֹת
שֶׁהָיְתָה בְּתוֹכִי כֹּל הַשָּׁנִים.
בְּמָקוֹם מִילִים, כָּךְ,
אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת,
לַעֲמוֹד מוּל עַצְמִי וְלָדַעַת שֶׁאֲנִי וְגוּפִי
צוֹעֲדִים תַּחַת צֵל אֶחָד.
השיר אינני רוצה עוד מילים החל להיכתב בלילה בו החלטתי לצאת מהארון. הוא גם אחד השירים היחידים בחיי שנכתב בנשימה אחת. ממש תוך שעות ספורות נולד השיר.
אז מה זה אומר שאת אישה (נובמבר 2019)
כְּשֶׁתִּשְׁאֲלִי אוֹתִי,
אָז מָה זֶה אוֹמֵר
שֶׁאַתְּ אִישָּׁה ?
אֲנִי אֶתְפַּתֶּה לַעֲנוֹת לָךְ
כְּמוֹ כַּלְבָּה שֶׁנּוֹבַחַת כְּדֵי
לְהַשְׁמִיעַ קוֹל.
וְאַחַר כָּךְ אוֹמַר לָךְ:
יוֹדַעַת,
תַּגִּידִי אַתְּ קודם.
וְאַתְּ תְּסַפְּרִי לִי
עַל שַׁדַּיִים, מַחְזוֹר, לֵידָה
וְכַמָּה קָשֶׁה לִהְיוֹת אִישָּׁה בְּעוֹלָם שֶׁל גְּבָרִים
וְלָרוּץ בֵּין בַּיִת וַעֲבוֹדָה
וְהַבַּעַל שֶׁלֹּא נוֹקֵף אֶצְבַּע
וְהָרָצוֹן... הָרָצוֹן ... הָרָצוֹן...
אֲנִי אֶשְׁמַע וַאֲהַנְהֵן בָּרָאשִׁי
וְאַגִּיד לָךְ:
יוֹדַעַת,
אֲנִי לֹא עָבַרְתִּי אֶת כָּל זֶה.
מַחְזוֹר, לֵידָה, וּבַעַל שֶׁלֹּא מֵבִין אוֹתִי.
אָז מָה זֶה אוֹמֵר
עָלַי?
הָיִיתִי לְיַד,
רָאִיתִי מַחְזוֹר וְחָוִויתִי לֵידָה מֵהַצָּד
וְחָיִיתִי עִם אִישָּׁה שֶׁרָצְתָה אוֹתִי אֵחָרֵת
וְחוּלַקְתִי בֵּין גְּבָרִים שֶׁאֶת רוּבָּם לֹא אָהַבְתִּי
כִּי הֶעֱמִידוּ אוֹתִי בְּתוֹכָם.
אָז מָה זֶה אוֹמֵר שֶׁאֲנִי
אִישָּׁה?
וְאַחַר כָּךְ אֲסַפֵּר לָךְ עַל הַחֲלוֹמוֹת שֶׁלִּי מִכִּיתָּה גִּימְל,
הָיְיתָה לִי דּוֹדָה שֶׁהִלְבִּישָׁה אוֹתִי
בִּשְׂמָלוֹת קְטִיפָה בַּצֶּבַע יַיִן
וְשָׂמָה לִי סֶרֶט בְּשַׂעֲרוֹתַי
הָאֲרוּכּוֹת הַחְלָקוֹת.
וּבַפּוּרִים הַבָּא הִתְחַפַּשְׂתִּי
לְהַיּידִיּ בַּת הֵרִים וְהָיִיתִי בַּפִּסְגּוֹת
שֶׁאֲפִילּוּ בָּאֲלְפִּים אֵין.
כְּשֶׁיָּרַדְתִּי מִן הָהָר, הָעֵמֶק הָיָה קָשֶׁה
הָיוּ בּוֹ אֲבָנִים שֶׁלֹּא נִיתֵּן לְהָזִיזָן
כִּי אָז אַף אֶחָד לֹא רָצָה לַהֲפוֹךְ אֶת
הַטְּרָשִׁים לִתְלָמִים.
וַאֲנִי הָיִיתִי שָׁם,
נְטוּעָה
כְּמוֹ עֵץ טְרוֹפִּי בָּאָרֶץ קָרָה.
אֶת מְבִינָה,
הַכֹּל קָמֵל בִּי
בִּגְלַל הָאֲדָמָה, בִּגְלַל הָאֲוִויר,
נְטוּעָה
בַּמָּקוֹם שֶׁהָרוּחוֹת הִיכּוּ
בִּי בְּשׁוֹט חַיֵּיהֶן.
אֲנִי אִישָּׁה,
מַחְזוֹר לֹא קִיבַּלְתִּי אַף פַּעַם
וְשַׁדַּיִים צָמְחוּ לִי רַק בְּגִיל שִׁשִּׁים
וְלֹא יָלַדְתִּי אַף פַּעַם
גַּם לֹא הֲנָקָתִי.
אֲנִי אִישָּׁה,
אֵין צוֹרֵךְ לְהַסְבִּיר
מַדּוּעַ.
זֹאת הַטָּאוּטוֹלוֹגְיָה הַמּוּחְלֶטֶת שֶׁל
הַקִּיּוּם שֶׁלִּי.
כָּךְ נוֹלַדְתִּי, נֶפֶשׁ אִישָּׁה בְּגוּף בְּנִי
מַבִּיטָה אֵיךְ אַתְּ מִשְׁתָּנָה
וַאֲנִי מִשְׁתָּנָה
שְׁנֵי כִּיוּוּנִים
מְנוּגָּדִים
עָמַדְתִּי כָּךְ בָּעֵמֶק הַהוּא
מְחַכָּה לְהַיּידִיּ שֶׁתָּבוֹא שׁוּב
וְתִקַּח אוֹתִי לֶהָרִים
לַהִתְהַוּוּת
בַּקִּיּוּם שֶׁלִּי.
בַּפִּסְגּוֹת הָאֵלֶּה,
חֲלוֹמוֹת שֶׁל כִּיתָּה גִּימְל,
שָּׁם אֲנִי עַכְשָׁיו,
אֲנִי עֵץ בְּאֶרֶץ טְרוֹפִּית.
נְטוּעָה
בָּאֲדָמָה שֶׁלִּי.
שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַיִם בְּרוּכִים וְשָׁורָשַׁי אֲוִיר.
חוֹרֶשֶׁת בְּעַצְמִי תַּלְמַי אַהֲבָה
וּמֵאַבְנֵי הַנִּגָּף
יָצַרְתִּי לִי תֵּל וּבַיִת
לְגוּפִי.
השיר 'אז מה זה אומר שאת אישה' נכתב למעשה במשך כל חיי והגיע לסיומו בימים אלה ממש.
