לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת

עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת

ד"ר מרים אבנרי-כהן | 15/11/2019 | הרשמו כמנויים

השעה הייתה חמש, אם זיכרוני אינו מתעתע בי. כמו בכל יום אחר צהריים, התיישבתי לצפות בתכנית 'ערב חדש'. כיאה לילדה בת תשע שחרדה עזה וסקרנות מוגזמת משמשים בה בערבוביה, חיכיתי בעיקר לאייטמים על משברים ושלל מרעין בישין. סרטים מצוירים שעממו אותי אחרי דקה, תכניות ריאליטי טרם נבראו, נשארו רק ספרים וחדשות כדי לספק את הסחורה הקשוחה שביקשה נפשי. רוב הסובלים היו מבוגרים, אך זכורה לי ילדה כבת תשע שנים שהתראיינה באחד הימים. ילדה קטנה, בדיוק בת גילי, שסיפרה על התמודדות טרגית בחייה. הלב שלי הלם בפראות כשהאזנתי לה, מנסה לעכל את חוויית החיים הבלתי אפשרית הזו. מבינה שגם היא כמוני תלמידת כתה ג', ובכל זאת עוברת את מה שהיא עוברת. בניסיון נאיבי לשכך את החרדה והצער, פניתי לבורא עולם בתפילה וביקשתי לסגור איתו עיסקה: אם גם עלי נגזר לעבור משהו מסוג זה, אני מבקשת לדחות את גזר הדין לפחות עד לגיל שתים עשרה. בגיל בו אחגוג בת מצווה, כך חשבתי לעצמי, בוודאי יהיה לי הרבה יותר כוח לעבור ניסיונות ולעמוד בהם.

נדמה לי שההבנה הילדותית, התמימה ואולי העקמומית הזו אודות משבר העמיקה שורשים, והמשיכה ללוות אותי בגרסאות שונות ומשונות. איזושהיא תיאוריה אימפליציטית לפיה ככל שעוברות השנים ואני מתבגרת ומתנסה בעוד חוויות חיים מחשלות, נצברים בתוכי משאבים שיעזרו לי להתמודד טוב יותר עם האתגרים הבאים. התיאוריה הסמויה הפכה גלויה, התעדכנה והתעצבה בתוקף שכלתני, כשהוכשרתי לעסוק בהתערבויות בשעת חירום.

 

וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת[1]

מודלים שונים של חוסן, כמו למשל המודל הישראלי פורץ הדרך של פרו"פ מולי להד וד"ר עופרה איילון (מודל החוסן הרב-מימדי- 'Basic PH'),[2]  יוצאים מנקודת הנחה כי האדם אינו מגיע למשברי חייו בידיים ריקות. התערבות פסיכולוגית בשעת חירום אינה יצירה של 'יש מאין', אלא גילוי של 'יש מיש'- כלומר הוצאה מן הכוח אל הפועל של משאבי חוסן קיימים. לכל אחד מאיתנו סגנון התמודדות ייחודי משלו, סוג של 'פאזל' פרטי המרכיב את סגולתינו לעמוד בניסיון, והמשבר יחלץ בעיקר את מנגנוני ההתמודדות המוכרים לנו. בנוסח העברי של המודל- "גשר מאחד" מוצגים ששה משאבי התמודדות מרכזיים:  ג - גוף, ש - שכל, ר- רגש, מ"א - מערכת אמונות, ח - חברה, ד- דמיון. אמנם, בכולנו טמון פוטנציאל להתמודד בעזרת כל המשאבים, אלא שרובנו מפתחים דפוס התמודדות צר יותר ששורשיו נעוצים בילדות ובניסיונות העבר. במחקרים נמצא כי ניתן להעשיר את משאבי ההתמודדות על ידי הכנה מטרימה למצבי לחץ לפני התרחשותם. ובמילים אחרות – אפשר לבנות חוסן נפשי בעת רגיעה בכדי לדשן את הקרקע לקראת ניסיונות עתידיים.[3]

תפיסת החוסן המגובה בבסיס אמפירי עשיר מכל רחבי העולם, מקדמת 'אני מאמין' אופטימי המאפשר לפתח וליישם התערבויות מיומנות ויעילות בעת משבר. יחד עם זאת, קשה להתעלם מפן חווייתי יותר של חיפוש אחר משאבים בעת משבר, שלא תמיד מודגש במחקרים אלו. התבוננות בניסיונות האישיים שלי כמו גם הזכות להיות שותפה לחוויותיהם המשבריות של אחרים, מעלה בי שוב ושוב את שאלת זמינותם של משאבים אישיים בעת צרה. לעיתים גם אדם בעל משאבים עשירים, מאבד את הנגישות אליהם ומתקשה להתחבר מחדש. ניסיונות חיצוניים לסייע לו, ואף רצון וכמיהה פנימית של האדם לשאוב כוח ממקורות החוסן שאגר לאורך שנותיו וניסיונותיו, לעיתים עולים בתוהו.

לתחושתי, התבוננות חסידית בשאלה זו יכולה לְגַשֵּׁר על הפער בין מודלים כדוגמת "גשר מאחד" לבין חוויית חיים סובייקטיבית של קושי ואף אי-יכולת להתחבר למשאבים בעת משבר. נתבונן ברעיונות מתוך מאמריו של האדמו"ר מסלונים בספרו 'נתיבות שלום' אודות הדמות המרכזית בפרשיות השבוע הנוכחיות שלנו- אברהם אבינו.[4] ננסה להבין את המשבר במונחים של 'ניסיון', ולבחון מהם המשאבים הזמינים לאדם בעת הניסיון.

 

עשרה ניסיונות נתנסה אברהם

"עולם הניסיון" כך כינה אבי תנועת החסידות, רבי ישראל בעל שם טוב, את העולם הזה. הוא טען כי כל מטרת הירידה של נשמת יהודי לעולם היא בכדי לעמוד בניסיונות. כל יהודי נושא שליחות ייחודית משלו, ובהתאם לכך עובר משברים אישיים שמטרתם לקדם אותו לעבר מימוש תכליתו בעולם. בתקופה זו בשנה אנו קוראים אודות ניסיונותיו של אברהם אבינו. התורה היא תורת חיים, ואין בה סיפורי דברים בעלמא. אם כן, מהו הלימוד שנועד לכל אדם מתוך פרשת ניסיונותיו של אברהם אבינו? חז"ל מסבירים כי כשם שאברהם אבינו נתנסה בעשרה ניסיונות, כך כל יהודי עובר בימי חייו עשרה ניסיונות, התפורים במדויק למידותיה של שליחותו. משברי החיים שהקב"ה מעניק ליהודי הם בכלל עשרת הניסיונות המביאים אותו אל המדרגה שבעבורה ירד לעולם. ובמילותיו של הרבי מסלונים:

"שהנסיונות שהקב"ה נותן ליהודי הם מתנה מן השמיים לטובתו, שע"י הנסיונות העוברים עליו הוא הולך וגדל"

מחד גיסא, מטרת הניסיון היא להניע קדימה את האדם על מסלול השליחות האישי שלו. מאידך גיסא, מהות הניסיון היא סתירה לרצונותיו, צרכיו או משאלותיו. אמנם תכלית הניסיון היא מימוש עצמי, אך לא רק שהוא נכפה על האדם, אלא שהוא לוכד אותו בתוך תחושה של צמצום חופש הבחירה. כיצד ניתן להגיע למימוש עצמי כשחופש הבחירה מצטצמם? הרבי מסלונים כתב אודות ניסיונותיו של אברהם אבינו, כי עיקר הניסיון היה הסתירה בין קווי אישיותו, רצונותיו ונטיותיו לבין מה שנדרש ממנו בניסיון. אברהם אשר אופיין במידת החסד והאהבה, הצטווה לשמוע לקול שרה אשתו ולגרש את הגר ואת בנו ישמעאל; אברהם עתיר הרחמים הצטווה להעלות את בנו היקר לעולה תמימה. בתחילה אמר הקב"ה לאברהם "כי ביצחק יקרא לך זרע" ולאחר מכן ציווה עליו: "והעלהו שם לעולה על אחד ההרים". זוהי הסתירה הקיימת בזעיר אנפין בכל ניסיון מימי אברהם ועד ימינו.

אברהם וניסיונותיו כאבטיפוס לניסיונותיו של כל יהודי, מלמדים כי מדובר בחוויה המאלצת את האדם להתעמת בעל כורחו עם סתירות קיומיות ביחס למימדים רגשיים, שכליים, נטיות או דחפים הקיימים בו. מהם המשאבים העומדים לרשות האדם בניסיון זה?

 

כִּי לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן[5]

הרבי מסלונים הסביר, כי עיקר המשבר הוא ניסיון בנפש. דרך הגדרה זו החל לשרטט את המשאבים הניטלים מן האדם בעת המשבר ובהמשך את אלו העומדים לרשותו. נתבונן ראשית במשאב שנלקח מאיתנו דווקא בשעת הניסיון:

"...וגם אצל כל יהודי עיקר הניסיון הוא בנפש, כדאיתא שבשעת נסיון נוטלים מיהודי את כל מדרגותיו...שזהו נסיון בנפש, הקשה בנסיונות...כי נסיון שהוא בעת גדלות המוחין הרי אינו נסיון כלל, אלא והאלוקים נסה את אברהם, שבשעת הנסיון נטלו ממנו כל מדרגותיו והיה אז בתכלית החשכות וקטנות המוחין... וכן הוא אצל כל אחד ואחד מישראל כשעובר נסיון מנסיונות החיים, שאם יהיה אז בגדלות הרי אין זה נסיון, אלא בשעת נסיון האדם שרוי בצמצום ובחשכות ובקטנות המוחין והוא מבולבל, וכל נסיון נדמה לו כהר גדול שאינו יכול לעבור אותו, זו המשמעות של נסיון".

 

בשעה שחווה אברהם אבינו את ניסיונותיו, התודעה שלו לא הייתה מורחבת וצלולה באופן המיטבי שאפיין אותו בימים כתיקונם. הוא חווה מציאות של 'נפילה ממדרגתו', כלומר ניתוק ממשאביו. בשעת הניסיון התרחשה 'הסתלקות המוחין', כלומר צמצום של התודעה, של כוחותיו המנטליים הרגשיים, השכליים וכיו"ב, או במילים אחרות – אובדן של מקורות כוח. זוהי מהות הניסיון: אילולא ניטלו מהאדם בעת הניסיון כל השגותיו ומדרגותיו והסתלק ממנו המוחין, לא ניתן היה להגדיר חוויה זו כניסיון.

על פי מודל החוסן הרב מימדי, בעת הזו יש לסייע לאדם באמצעות ניסיון לחבר אותו מחדש למשאביו הייחודיים. כך למשל, אם בימי שגרה הכוח השכלי מהווה משאב רב עוצמה עבורו, יש לחדש את הזיקה לכוח זה וכן להרחיב לכוחות נוספים. אך תפיסתו של הרבי מסלונים אינה עולה בקנה אחד עם זמינות המגוון הרחב של משאבי "הגשר המאחד" בעת ניסיון. לאור התמודדותו של אברהם כאב-טיפוס לניסיונות, מציג הרבי תפיסה המצמצמת את המשאבים העומדים לרשות האדם בעת ניסיון בעיקר למשאב הקרוי 'מידות'. מודה ומתוודה שלקח לי זמן לעכל את הרעיון הזה.

 

עַיִן טוֹבָה וְרוּחַ נְמוּכָה וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה

תיקון המידות הוא תחום מרכזי ביהדות העוסק בזיכוך תכונות הנפש והטבת רגשותיו והתנהגותו של האדם, הנדרש לרסן את מידותיו הרעות ולשכלל מידות טובות. התַּנָּאִים מנו במסכת אבות שלושה סימנים - שלוש מידות בנפש - המאפיינות אותנו כתלמידיו של אברהם אבינו:[6]

"כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וּשְׁלשָׁה דְבָרִים אֲחֵרִים, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע".

מה מהותן של אותן שלוש מידות שעמדו איתנות כמשאב בעת ניסיון, מידות אותן עמל אברהם לזכך במסירות נפש? בפירושו על המשנה מסביר ר' פנחס קהתי כך[7]: אברהם היה בעל עין טובה, כלומר הסתפק במה שיש לו ושמח בחלקו. ניתן ללמוד זאת מאמירתו למלך סדום: "אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך" (בראשית יד כ"ב). בנוסף, היה בעל רוח נמוכה, דהיינו בעל ענווה יתירה, שכן אמר "ואנוכי עפר ואפר" (בראשית יח כ"ז). כמו כן, אברהם היה בעל נפש שפלה, כלומר פרש ככל יכולתו מתאוות וממותרות החיים. ניתן ללמוד זאת, למשל, מאמירתו אל שרה אשתו בעת הירידה מצריימה: "הנה נא ידעתי כי אישה יפת מראה את" (בראשית יב י"א), כאשר המדרש מפרש כי עד כה לא נסתכל בה.[8]

הרבי מסלונים מקשה על סימן זה שטבעו התַּנָּאִים, ושואל מדוע לא נאמר כי כל העומד בעשרה ניסיונות בחייו הוא מתלמידיו של אברהם אבינו? הרי זו עיקר גדלותו וחיבתו. או לחלופין, מדוע לא נכתב כי כל שיש בידו מידת החסד והכנסת האורחים, הרי סימן שהוא מזרע אברהם? מה עניינן של שלוש מידות אלה? תשובתו היא, שיש ללמוד מכך כי כל מעלותיו של אברהם אבינו ובפרט יכולתו לעמוד בעשרת ניסיונות חייו, הן תוצאה של שלוש המידות הללו- עין טובה, רוח נמוכה ונפש שפלה.

הפעם, במקום לסיים בסיפור חסידי אשתף בחוויה אישית. לפני זמן מה ביליתי תקופה ממושכת ומורטת עצבים של ריתוק למיטה, לאור נסיבות משמחות. על אף שזו לא הפעם הראשונה שבה חוויתי חוויה כזו, הסבל הגופני והניתוק הארוך מכל רצפי התפקוד היומיומיים הפכו את החוויה לניסיון. חשבתי שאוכל לנצל את מלוא משאבי החוסן האישיים המוכרים לי. שידלתי את עצמי בתחנונים שלא להיכנע לייאוש ולכאב, לנסות להתבונן בטוב ולעזור לעצמי. אך כל זה לא הועיל. 'נוטלין ממנו את מדרגותיו', 'קטנות מוחין': אלו לא סתם מילים שקראתי בספר. הבנתי בדיוק במה מדובר.

השיעור הקשוח שלמדתי קיבל משמעות רכה לאור מילותיו של הרבי מסלונים. במקום להאשים את עצמי על חוסר היכולת לנצל משאבים בעת צרה, נתגלתה לי הבנה שמהותה חומלת: הניתוק הזה הוא מהות הניסיון, והוא הגיע במדיוק כדי לקדם אותי. לנקות אותי מרעשי רקע אומניפוטנטיים של 'כוחי ועוצם ידי'. אותו מוחין דקטנות שנאבקתי לצאת ממנו, נדרש לי לצורך התפתחות, איפשר הכנעה, הרפיה ואי-ידיעה. הוא מיקד אותי בשאלה בסיסית יותר אודות עצמי -מה באמת חסר שם בפנים, זועק להתרחב? אולי זו בעיקר עין טובה, רוח נמוכה ונפש שפלה? אולי זו בעצם נקודת המוצא להפעלת כל שאר המשאבים? הבנתי כי בצד אותם כוחות שאני משתדלת לפתח, טמון בסיס איתן של חוסן נפשי הקרוי מידות טובות. גרעין פנימי פשוט, שיש לעמול על טיפוחו ללא הרף: עין טובה, הסתפקות במועט, שמחה חלקי, ענווה. וכשהגרעין הזה נקנה במסירות נפש, הוא זמין תמידית.

 

 

 

[1] ישעיהו לג פס' ו.

[2] להד, מ. ואיילון, ע. (2000). חיים על הגבול 2000: התמודדות במצבי לחץ, אי וודאות, סיכונים בטחוניים, צמצום האלימות ומעבר לשלום. הוצאת נורד. דצמבר 2000 מהדורה שישית.

[3] ניב, ש', להד, מ', פרחי, מ' (2000), התערבות מניעתית בעקבות אירועי אסון עוקבים, בתוך א.קלינגמן, ע.רביב וב.שטיין (עורכים) ילדים במצבי חירום ולחץ, ירושלים - משרד החינוך.

[4]  האדמו"ר מסלונים "נתיבות שלום'. חומש בראשית, מאמרים על פרשות 'לך לך', 'וירא'. הציטוטים ערוכים והמקורות קוצרו.

[5] משלי כ"ז פס' כד.

[6]  מסכת אבות, ה', יט.

[7]  פירוש קהתי למסכת אבות, ה, יט.

[8]  ומה מאפיין את בלעם הרשע? באופן חד וברור, מציינת המשנה כי אותן המידות ממש, אך מצידן ההופכי, אפיין את בלעם: עין רעה, שהנה אהבת בצע העלולה להביא לידי קנאה וצרות עין ביחס לאחרים. רוח גבוהה, דהיינו רוח של גאווה, ונפש רחבה, שהנה נטייה להיות בעל תאווה. מידות אלו אפיינו את בלעם הרשע: בלעם היה בעל עין רעה, ובגלל חמדת הממון הלך לקלל את ישראל. בנוסף תואר כבעל רוח גבוהה, כלומר כגאוותן אשר העיד על נאומו שלו: "נאום שומע אמרי אל ויודע דעת עליון" (במדבר כד, ט"ז). בלעם היה בעל נפש רחבה, כלומר בעל תאווה גדולה: הוא שיעץ להפקיר את בנות מואב לזנות, ועצתו של אדם לאחרים משקפת את פנימיותו.

 


עוד בבלוג של ד"ר מרים אבנרי-כהן

האם קיים בעולם חסד 'נקי'? התחושה החמוצה הזו, של גביית תשלום מבני אדם על עצם ההקשבה וההכלה שאני מעניקה...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

ליאת אלדה נעמי שחףליאת אלדה נעמי שחף15/11/2019

תודה רבה [ל"ת].