פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
כשהדברים מתפרקים / פמה צ'ודרון

כשהדברים מתפרקים / פמה צ'ודרון

קריאה מודרכת | 11/9/2019 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

כשהדברים מתפרקים, מאת פמה צ'ודרון. הוצאת חכמת הלב מבית הוצאת פראג, 159 עמ'. תרגום: דורית גינת.

ממליצה על הספר: ליטל לוין, פסיכולוגית רפואית מומחית, מטפלת בתל אביב ובירושלים, בגישה אינטגרטיבית המשלבת פרקטיקה וחשיבה דינמית עם עקרונות מתפיסת העולם הבודהיסטית, תוך שימת דגש על הקשר ההדוק בין הגוף לנפש.

כשהייתי בשנה הראשונה להתמחות שלי חוויתי משבר. חוויתי פרידה כואבת בה איבדתי את המקום שהיה ביתי למשך שנים ארוכות, זוגיות שהאמנתי (או נאחזתי) בכך שתימשך לפחות לנצח. חזרתי לתקופה לגור עם ההורים והרגשתי שהכל מתפרק לי. בטלפון שלי היה שמור משפט שנתקלתי בו פעם: "כשהדברים מתפרקים, ואנחנו על סף משהו שאיננו יודעים מהו, המבחן לכל אחד מאיתנו הוא היכולת להישאר על הגדה הזאת ולא לנסות להיאחז במוכר". לקראת חג הפסח של אותה שנה ניגשתי, מתמחה ענייה עם תלושים לחג, לחנות ספרים קרובה וחיפשתי את הספר שממנו לקוח הציטוט הזה שנשאר איתי. לא ידעתי אז כמה עקרונות ורעיונות שנכנסים ישר ללב – מרחיבים, מכווצים ושוב מרחיבים – ומייצרים טרנספורמציה מהותית, אפגוש שם בספר הזה.

"כשהדברים מתפרקים" הוא אוסף של שיחות של פמה צ'ודרון עם תלמידיה. צ'ודרון היא נזירה טיבטית העומדת בראש מנזר בקנדה, ובאמצעות רגעים מיוחדים בחייה שלה ורעיונות של מורים טיבטים דגולים אחרים, היא מראה כיצד הרגעים הקשים בחיים הם הזדמנות מיוחדת במינה לחוות בצורה עמוקה איכויות נדירות יותר של החיים ולפתוח במסע רוחני. היא מראה איך אותם רגעים, בהם נשמטת הקרקע תחת רגלינו מפחד ומכאב, הם-הם ההזדמנות שלנו לחיות חיים מלאים יותר.

וכמו בחיים, כך גם בטיפול. לכן אני חושבת שרבות ורבים הפסיכולוגיות והפסיכולוגים שיוכלו למצוא בספר עולם ומלואו. כי הספר הזה הוא החיים עצמם, הרגעים הקטנים והגדולים שלנו, שהאופן שבו אנחנו תופסים אותם וחווים אותם מקטלג אותם לכף הטוב או הרע. את הטוב אנחנו רוצים לשמור, ואת הרע - לפתור. אבל, "דברים שמתפרקים הם מעין מבחן וגם מעין ריפוי. אנחנו חושבים שהעיקר הוא לעבור את המבחן ולהתגבר על הבעיה, אבל האמת היא שהדברים לא באמת נפתרים. הם מתאחים ומתפרקים. אחר כך הם שוב מתאחים ושוב מתפרקים. זה פשוט כך. הריפוי מגיע מהשארת מקום לכל זה לקרות: מקום לצער, להקלה, לאומללות, לשמחה" (עמ' 19). זהו המרחב הטיפולי בעיניי: מקום שבו מתאפשרת הרחבת היכולת לאפשר להכל לקרות, להרגיש את כל טווח הרגשות שלנו, הנעימים יותר והנעימים פחות, ולהכיל אותם. ולשרוד אותם. וגם להנות מהם, ולחיות אותם. במלואם. אפשר למצוא בספר גם ACT, וגם את ויניקוט וביון, ובעצם את עומקן של לא מעט תיאוריות וגישות פסיכולוגיות.

הספר כתוב בשפה קולחת ופשוטה, הפרקים קצרים ולא מעמיסים, הרעיונות כמעט ברורים מאליהם אבל גם כל-כך לא – במהלך הקריאה אפשר ממש לשמוע את האסימונים הפנימיים נופלים בזה אחר זה. צ'ודרון כותבת בצניעות, בלי לקחת את עצמה יותר מדי ברצינות וזורעת בכתיבה הומור וציניות. היא משלבת רוחניות ופרקטיקה, מחברת את הדברים ליומיום, כך שהם לא מתאימים רק לחיים במנזר מבודד, אלא גם לחיים המערביים שלנו. ובעיקר, היא מאפשרת לנו להתפרק קצת יותר בנחת ופחות בבהלה.

"כשאתה מתעורר בבוקר, ופתאום מאי-שם מגיע כאב הלב של הניכור והבדידות. האם תוכל להשתמש בזה כהזדמנות פז? במקום לרדוף את עצמך או להרגיש שדבר נורא קורה, באותו רגע של עצבות וגעגועים האם תוכל להירגע ולגעת בחלל נטול הגבולות של הלב האנושי? בפעם הבאה שיתאפשר לך, התנסה בזה" (עמ' 69).


עוד בבלוג של קריאה מודרכת

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.