אינו מִבֵּין דבר

עלון פסיכולוגיה עברית | 29/1/2017 | 6,947 צפיות | הרשמו כמנויים

האיזון בין הצורך בהשתייכות לשמירה על נפרדות ואותנטיות מסמנת את הכאב הכרוך בבדידות הבסיסית של קיומנו. הבדידות משמרת בנו ממד של זרות, שדרכו העצמי נחווה כמנוכר לאחר ולעולם. מה מאפשרת הזרות הזו? ומה קורה כאשר הניכור משתלט על החוויה כולה?

ספרו החדש של רוני אלפנדרי נוגע בהזדמנויות הטמונות בזרות כשהוא עוסק בקשר בין גלות והתגלות. גם רועי סמנה מסמן את יתרונותיה של הזרות במפגש הטיפולי, ומזהיר מפני הפיתוי להיות "מומחים"שמאבדים את היכולת לפגוש את האדם המסוים שמולם.

מנגד, ניצה ירום מצביעה על ההיבטים הקשים של חוויית הזרות בהקשרים מיניים, המהווים דווקא הזדמנות לאינטימיות. ד"ר אליסיה גרינבנק מתארת את האתגרים שעומדים בפני מורים המבקשים לעודד שילוב של תלמיד ליקוי למידה בכיתתם. סיון פלג מהרהרת בסופיות האדם, ובמעגלי ההשתייכות והזהות המאבדים מכוחם וממשמעותם לאורו של הסוף.

איגוד ישראלי לפסיכולוגיית העצמי ולחקר הסובייקטיביות
פותח מחזור לימודים חדש של תכנית-הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

לסיום, בהרחבה למעגל החברתי-מדיני, שמואל ברנשטיין מציג את הדינמיקה שבה הגיבור הנערץ תופס מרחק רב מדי מההמון, מה שגורם בסופו של דבר לכך שהוא יחווה כזר, ויופנו כלפיו קנאה וזעם.

"הוא בוהה בעץ, במים,

אינו מִבֵּין דבר. הולך

לשוק להתחכך בבני אדם.

אינו חש בכלום. שב

לביתו הנזירי, הסגוף.

האישה, הילדים, זרים לו."

(מתוך: "הפילוסוף", שלמה לאופר)