הבוקר קם על מקומו, מתקיים וממשיך
עלון פסיכולוגיה עברית | 30/10/2016 | הרשמו כמנויים
אמנם השגרה זזה בשעה בהצהרת פתיחת חורף רשמית, אבל בכל מקרה אין ספק שהיא שבה להשליט את סדר הזמנים המוכר אחרי הפוגת החגים. עם הפעילויות היומיומיות הקבועות ועם כל מה שממשיך לרחוש תחתיהן, עם המציאה או החיפוש של המשמעות בתוך החזרתיות.
לא מעט נכתב כאן לאחרונה על היכולת של סופרים לשרטט את אותן חוויות רגשיות חמקמקות שמתמקמות בין רגעי שגרה יומיומית פשוטים, ובאופן ספציפי כבר בוטאה כאן התפעלות מיכולתה של הסופרת אלנה פרנטה להאיר כל-כך הרבה ממה שמתרחש בזמן הנפש דרך תיאור רגעים בזמן המציאות. כעת מצטרפת להתפעלות זו אחינעם מצר-גור, שהקריאה בספר "החברה הגאונה" עוררה בה השראה לחקור את היחסים בין נשים ואת המורכבות שבחברות נשית. מתוך פרספקטיבה פרוידיאנית ולאקאניאנית מתבוננת מצר-גור בתנועה שבין מבנה היסטרי שדוחה את המיניות הנשית לבין עמדה נשית ובאופנים שהתפתחות זו משפיעה על יחסי חברות בין נשים, בספר ובכלל.
בדומה ליחסי חברות שאינם עומדים במוקד התיאוריה הטיפולית, טוען הנרי אברמוביץ' בספרו החדש שגם יחסים בין אחים נזנחו על-ידי תיאורטיקנים לטובת יחסי הורה-ילד. גם הוא נעזר בספרות, בעיקרה מקראית, כדי להאיר על היחסים ועל תהליכי בניית הזהות שמתרחשים בין אחים. פרק מתוך ספרו "אחים ואחיות – פסיכולוגיה, מיתוס, מציאות" שעוסק בהשלכות הקליניות של יחסי אחאות עלה לקריאה באתר.
עמיה ליבליך משתפת בחוויית הפרידה שלה מהסופר אמיר גוטפרוינד ובמתנה המפתיעה שהעניקה לה הקריאה בספרו האחרון "הר האושר". זֶה הֲרֵי לֹא פָּחוֹת מִנֵּס שֶׁהַבֹּקֶר קָם עַל מְקוֹמוֹ מִתְקַיֵּם וּמַמְשִׁיךְ. הָאֲדָמָה לֹא רוֹעֶדֶת, מְכוֹנַת הַכְּבִיסָה גַּם שׁוֹטֶפֶת גַּם סוֹחֶטֶת, הַחַשְׁמַל זוֹרֵם בְּמַסְלוּלוֹ הַחֲשָׁאִי. הַלֵּב לֹא קָרַס, הַבֶּטֶן לֹא פָּקְעָה יוֹם חָדָשׁ אוֹזֵר אֹמֶץ וּבָא עוֹמֵד לוֹ הַכֹּחַ לְצֵאת אֶל הַדֶּרֶךְ יָכוֹל הָיָה לִהְיוֹת אַחֶרֶת (אַתְּ זוֹכֶרֶת וְנִזְהֶרֶת) (מאיה וינברג, "ניסים שבשגרה" מתוך "שטחים פתוחים")
