בעקשנות של צמח המתרחק משורשיו
עלון פסיכולוגיה עברית | 18/9/2016 | הרשמו כמנויים
הדילמה בין ההיצמדות לסביבה המוכרת, הבטוחה, לבין הניסיון לפרוץ את גבולותיה ולגלות מרחבים חדשים מאפיינת גם את ההתפתחות האישית של כל אחד מול הסביבה בה הוא גדל, אך גם, מהצד השני, את ההתמודדות עם תהליכי התפתחות של מטופלינו.
מתוך שתי הפרספקטיבות הללו מתבוננים אור הראבן ונעמה הוכברג בגבולות המרחב הטיפולי, ותוהים האם ואיך ניתן להגמיש ולהרחיב אותם. הדיון שהם עורכים באפשרות להתאים את הסטינג הטיפולי לצרכי המטופל מתייחס בעיקרו למצבים בהם נדרשת התערבות טיפולית מחוץ לגבולות הקליניקה וכן לעקרונות המנחים שמסייעים בהגמשת הגבול מול המטופל באופן שמיטיב עם התפתחותו. בנוסף לכך מתייחסים המחברים גם להגמשת גבולות ההתפתחות המקצועית של המטפל מול הנורמות שהפנים במהלך הכשרתו, שנחוצה כדי להיפתח לאפשרויות טיפול בסטינג שונה.
אילן טבק-אבירם מתייחס להתמודדות של הורים עם שאלת הגבולות ביחס להתפתחות הזהות המגדרית של ילדיהם. בתגובה ביקורתית לטור של עדה בקר, גורס טבק-אבירם שהגבולות שמציבים הורים לילדיהם בהקניית נורמות מגדריות צריכים להיות גמישים ומותאמים לצרכי הילד לחקור את העדפותיו כדי שיוכל לגבש זהות מגדרית אותנטית.
הניסיון להגמיש את הגבולות ולהתפתח למחוזות חדשים נעשה לא רק מול הסביבה המגדלת, אלא גם בתוכנו. רות נצר צפתה בסרטו האחרון של אלמודובר והתרשמה מדפוסי ההתנהגות החוזרים על עצמם הן בתוך כל אחת מהדמויות והן בין הדורות. לתפיסתה היעדר האפשרות לדבר הוא מה שמגביל את התפתחות הדמויות בסרט ומונע חריגה מהדפוסים האישיים והמשפחתיים המוכרים. בשונה ממגבלה זו, מוצא גיא פרל בספרו החדש של דרור בורשטיין, "אלה כרגע חיי", ציפור דרור שעוברת בקלות דרך גבול מטושטש וחמקמק בין המוחשי למופשט ובין הפנים לחוץ.
"שׁוֹמֵעַ אֶת הַצִּפּוֹרִים הַנִּסְפָּגוֹת בַּאֲפֵלַת הָעֵץ. הֶחָלָל
נִּפְעָר כְּמוֹ פֶּצַע, הַזְּמַן נִּגָּר.
וְאֵין לִי אֶלָּא עַכְשָׁו,
אֲנִי מְטַפֵּס מִקַּרְקָעִית הַלַּיְלָה
בְּעַקְשָׁנוּת שֶׁל צֶמַח הַמִּתְרַחֵק מִשָּׁרָשָׁיו."
(אלי אליהו, מתוך "דמדומים", מתוך "אני ולא מלאך")
